מערכת שבתוןהרב ד"ר יצחק בן דוד
ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני ערים
אתם אולי זוכרים שלא לפני הרבה שנים, היה כאן פוליטיקאי שהכריז שהוא מוכן לתת למפלגה מסוימת דף ריק עם חתימתו למטה? "שימלאו מה שהם רוצים, החתימה שלי מובטחת להם מראש", אמר.
ובכן, ההצהרה הזו מתכתבת באופן מעניין עם מבוכה פרשנית שעולה מתוך אחת הפרשות החשובות ביותר שנמצאות בתורה ובספר דברים: פרשת מינוי המלך. הפרשה שעוסקת בדרכי כינון הריבונות והשלטון בעם ישראל, שכמה פילוסופים פוליטיים ראו ורואים בה אבן פינה להתפתחות התפיסה הפוליטית בעולם המערבי במאות השנים האחרונות.
ובכן, הפרשה הזו מתחילה בתיאור האניגמטי הבא: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ. מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא".
מה הבעיה, אתם שואלים? שבכלל לא ברור מהפסוקים הללו מי בעצם בוחר את המלך. מצד אחד, היוזמה להכתרת המלך היא בידי העם. הוא שיוזם את מהלך מינוי המלך, והוא גם זה שממנה אותו בפועל באמצעות הושבתו על כיסא המלכות, התגייסות לצבאו ותשלום המיסים. הפרשה אפילו מגדירה כללים לתהליך המינוי הזה: מי יכול להיבחר ומי לא.
ומאידך: נאמר כאן במפורש ש… ה' הוא זו שבוחר את המלך ומחליט על זהותו. אז כיצד זה מסתדר ביחד? האם יש לנו כאן דמוקרטיה שבה העם הוא שממנה עליו את הריבון, או שמא תיאוקרטיה (=שלטון האל), שבה הקב"ה, באמצעות התגלותו על ידי נביאיו, הוא שבוחר את השלטון עבור עמו?
פרשנות הרמב"ן למתח הזה מרתקת, שכן הוא פורש ארבע אופציות שונות שכל אחת משרטטת באופן אחר את היחס שבין האנושי לאלוהי בכינון הריבונות, וגם ביחס לנושאים אחרים ורחבים יותר. הפירוש הראשון של הרמב"ן הוא שאכן ה' הוא שבוחר את המלך ישירות, ומה שנאמר "שום תשים עליך" הכוונה היא שהעם צריך לפעול על פי הבחירה האלוקית, ולממש אותה במציאות. ה' בוחר, והעם ממנה.
בפירוש השני מציע הרמב"ן שהפסוק כאן מציע בעצם שתי חלופות: אם יש נבואה – עליך למנות את המלך שבוחר ה' על פי דברי הנבואה של הנביא, ואילו אם הנבואה נעדרת, העם הוא שצריך לבחור את המלך, ועליו לעשות זאת על פי הכללים שמופיעים בפרשה.
הפירוש השלישי מציע אפשרות נוספת, שמשלבת בין שני המישורים: המינוי של המלך אכן מתבצע על ידי העם בעצמו, אלא שכאשר העם בוחר על פי הכללים והעקרונות שמופיעים בפרשה, ניתן לראות את בחירתו של העם גם כבחירתו של ה', שהרי המלך נבחר על פי הנחיותיו הכלליות של הקב"ה כפי שאלו מופיעות בתורה.
אך פירושו הרביעי והאחרון של הרמב"ן הוא המרתק והמעניין מכולם. בפירוש הזה אומר הרמב"ן כך: באמת, מי שבוחר את המלך, אינו אלא העם בעצמו. זוהי סמכות שהואצלה לעם, שצריכה להתבצע בתוך גבולות הגזרה שמגדירה התורה, אלא שהשגחת הקב"ה מפעמת בפנימיותם של התהליכים הדמוקרטיים שמתרחשים בתוך המציאות החברתית והלאומית של עם ישראל.
כאשר עם ישראל בוחר לעצמו מלך, גם כאשר הוא עושה זאת בכלים אנושיים וטבעיים לגמרי, הרי שהשגחתו של הקב"ה מרחפת גם היא מעל ובתוך תהליכי הבחירה האלו. הקב"ה בעצם נותן כאן תוקף מראש לבחירה העתידית של העם, והוא מאפשר לנו לראות אותה גם כבחירתו שלו. הוא בעצם חותם מראש על הצ'ק, ומאפשר לנו למלא את הפרטים. הוא מגבה את הבחירה שלנו ונותן לה תוקף. הוא מאמין בבחירה ובשיקול הדעת העמוק של האדם הישראלי לבצע בחירה שתתבסס על יסודות הצדק והאמונה שהשתית לנו הקב"ה, והוא בעצם שוכן גם בתוכה.
התפיסה הזו מעניקה חותם דתי, אמוני ותיאולוגי עמוק לכל התפיסה הדמוקרטית שמעמידה את תוקפו של השלטון על בחירתו של העם. על פיה, הקב"ה בעצמו רואה עצמו שותף מלא לתהליך האנושי-לאומי של כינון הריבונות והשלטון, והוא מוכן לתת לה תוקף מלא ולהיות חתום עליה בעצמו, עוד לפני שהתרחשה בפועל.
אז מי אמר שיש מתח כה גדול ובלתי ניתן לגישור בין 'יהודית' ל'דמוקרטית'? ואכן, הוגים פוליטיים רבים לאורך הדורות ראו בפרשת המלך שבספר דברים בסיס ראשוני וקמאי לתפיסה הדמוקרטית שהתפתחה במערב.
הלקח החשוב הוא שאין כזו סתירה חזיתית בין הבחירה האנושית לבין הממד האלוהי והרוחני. בדיוק כמו שלא צריך למהר ולהגדיר סתירה בין דמוקרטיה לבין יהדות. לפני שעולים על מסלול של התנגשות, כדאי לשקול גם את אפשרות הסינתזה וההפריה. גם את העיקרון היסודי והחשוב הזה ניתן לקחת איתנו מפרשת המלך שבספר דברים.
