מערכת שבתוןמרים סמואל
אשת און בן פלת הצילה בחכמתה את בעלה ואילו אשת קרח היא היא שהיפילתו. "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה" [משלי יד,א]. אשת און מדברת בהיגיון עם בעלה, מבקשת מהקב"ה על בעלה וזועקת בפני משה על בעלה.
און היה מבני ראובן, והיה אחד ממאתיים וחמישים ראשי סנהדראות. כנראה פלת הכוונה לפלוא, שהיה בן ראובן, כלומר, און היה נכדו של ראובן.
און לא היה חשוב כדתן ואבירם, אולי נגרר אחריהם.
"תנו רבנן…:שלוש הצילו בעליהן מהמיתה והן אשת און ומיכל בת שאול ושרח בת אשר" [מדרש הגדול].
"אמר רב: און בן פלת – אשתו היצילתו. אמרה לו: מה איכפת לך? אם משה הרב אתה תלמיד, ואם קרח הרב אתה התלמיד. אמר לה: ומה אעשה, הרי הייתי בעצה עם קרח ונשבעתי לו אמונים. אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה כולם קדושים וצנועים. שב אתה, ואני אציל אותך! השקתהו יין ונשתכר, והשכיבתו בתוך הבית, והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה. וכל מי שבא לקרוא לו וראה אשתו, חוזר. ובינתיים נבלעה עדת קרח" [סנהדרין קט, ע].
אשתו של און הבינה בשלב מסוים ששכנוע בדיבור לא יעזור והיא עושה מעשה. תיאור מהלך מחשבתה מעניין: אני יודעת שכל העדה קדושים, ואם אשב בפתח ביתי בשיער מגולה, יימנעו האנשים מלהיכנס פנימה. בשיקול דעת מהיר היא מחליטה לשמור על בעלה מהצטרפות לחברה לא-רצויה, במחיר ויתור על צניעותה הפרטית.
און מפקיד את גורלו בידי אשתו. לפנינו בסך הכל אדם חלש אופי, הניתן לשכנוע בקלות, שלא באמת הבין את מטרות מרידתו של קרח. גם האנשים שבאו לקרוא לאון בן פלת, חוזרים לאחוריהם בראותם אשה גלויית ראש. אכן צדקה אשת און באומרה "הרי ידוע כי כל העדה כולם קדושים וצנועים" [סנהדרין], גם בבואם למרוד במשה, הם עדיין צנועים במעשיהם היומיומיים.
מעשה ההצלה "בשעה שפתחה הארץ את פיה, הייתה מבקשת לבלוע את און שהיה במיטה. עמדה אשתו ואחזה במיטה ואמרה: רבון העולמים, כבר נשבע און בשמו הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם. שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה, אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן" [מדרש הגדול].
לאחר מעשה מכונה און "צדיק". נאמר על משה שהציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנום: "ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם: שלשה בני קרח ואון בן פלת…" [ילק"ש]. און התבייש במעשיו ושוב אשתו עזרה לו "לצאת" מזה: "אמרה לו לאון: קום, צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו. אמרה לו: אני אצא עמך! מיד יצאה ועמדה לפני משה. ברח משה ממנה. כשנעמדה, הייתה צווחת ובוכה. אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמרו לו: רבנו, אשתו של און זו. אמרה לו: רבנו, כך וכך היה המעשה. הלך עמה לביתה, ועמד על הפתח וקרא לאון ואמר לו: המקום ימחול לך…" [מדרש הגדול].
ואמנם משבחים חז"ל את אשת און ואומרים עליה: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה". מעניין לציין את הפסוק הזה הנמצא בין הפסוקים הבאים: "מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מידוד. תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. איש רעים להתרעע ויש אהב דבק מאח…" [משלי יח, כא-כד]. המדברים על הצלת חיים על ידי שכנוע, והתנהגות אנשים בעלי עוצמה וכוח. "וכן אתה מוצא באשת און בן פלת…" ] ילק"ש משלי].
.
