מערכת שבתוןכלכלת אסימונים היא שיטה חברתית שבה נותנים פרסים כדי לעודד התנהגות טובה. זו גם שיטת טיפול בפסיכולוגיה התנהגותית, שמעודדת התנהגויות חיוביות ע"י צבירת אסימונים בזכות התנהגות ראויה, ומבטלת התנהגויות שליליות ע"י איבוד אסימונים כאשר ההתנהגות לא ראויה.
אנחנו שומעים אין-סוף נימוקים לאי גיוס החרדים: הם יתחלנו בצבא. הרבנים מפחדים לאבד את הנהגת הקהילות. הם מפחדים למות בצבא, הם חיים בתפיסה גלותית ועוד.. קטונתי מלהבין את הסיבה לאשורה. אני מאמינה שהציבור החרדי, שמורכב מפסיפס של קהילות וסגנונות, מגדיר גם באופנים מגוונים את ההתנגדות לשירות. אני גם מאמינה שקיים פער בין הציבור למנהיגיו בסוגיה זו, אך על כך הם מחרישים כי גם שם מופעלת כלכלת אסימונים בוטה מאוד: לא תתגייס – תקבל אהדה ציבורית ואף פרסים כספיים פנימיים, כמו שראינו לאחרונה. תתגייס – ייוודע קלונך ברבים, ולעיתים גם תשלם על כך מחיר אישי ומשפחתי.
לכן, אין לנו ברירה אלא לייצר את המהלך הנכון למדינה בדמות חוק אחיד לכלל מחויבי הגיוס: לא שירתת – לא קיבלת. כלכלת אסימונים פשוטה: רק מי שישרת בצבא ויהיה שותף להגנה על בטחון המדינה – יתוגמל. לאור המחסור בחיילים, התגמולים צריכים להיות רבים כדי לייצר את השינוי כמה שיותר מהר. ניתן להכניס את ההטבות הבאות רק למשרתים: הנחות בארנונה, דיור למשתכן, הנחה בצהרונים, ביטוח לאומי. וגם היתרים שאינם כספיים, כגון: הוצאה וחידוש של רישיון נהיגה, אישורי יציאה מהארץ, אי יכולת לעבוד במגזר הציבורי ועוד… כמובן שכדי לעודד את הנהגת המגזר החרדי, גם תגמול הישיבות יהיה ביחס לכמות המתגייסים. כמו בישיבות ההסדר שלנו.
הדרך לשם לא פשוטה וזה לא יקרה ברגע. לא נראה מייד אחרי החלת חוק כזה, גדודי חרדים בכניסה לבקו"ם. אבל זו הדרך האפקטיבית להאצת התהליך. כל טועני התהליכים וההסכמות לא יביאו את החרדים לגיוס. ההנהגה החרדית לא הסכימה עד עכשיו לשום מתווה שהוצע לה, כי אין הסכמה עקרונית מצידם שהם צריכים לקחת חלק בביטחון המדינה. לכן, התהליכים ייעשו רק בשיטת התגמולים. השיטה הוכחה כבר במקרים רבים בעולם, וגם על החברה החרדית ב-2003 (קיצוץ משמעותי בקצבאות הילדים הוא זה שגרם ליציאה לשוק העבודה ולהבראת כלכלת המשק). לפיכך, הכלל "לא שירתת, לא קיבלת" הוא הדרך היחידה ליצירת מהלך אמיתי לגיוס משתמטים, והוא הדבר הצודק כלפי אלו שכן משרתים.
