הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מהו האדם – עפר ואפר או נזר הבריאה? התשובה המלאה היא: גם וגם. יום הכיפורים מחדד תשובה זו ומביאה לשיאה. מצד אחד, אנו מרגישים ביום הכיפורים את קטנות האדם מול בורא עולם, את חולשתנו הפיזית, ואת התלות המוחלטת שלנו ב-ה' ובצרכינו הגופניים. מצד שני, אנו חווים ביום הכיפורים עוצמה רוחנית גדולה, ומודעים למעמד המיוחד של האדם, שנבחר לעמוד מול בורא עולם ולהיות אתו בשיח ובקשר מתמיד.
שני היבטים אלה משתקפים יפה בתפילות היום. בפיוט של ליל יוה"כ נגדיר עצמנו "כחומר ביד היוצר וכאבן ביד המסתת", אולם בה בעת נזכיר שיש לנו ברית עם בורא עולם בעצמו: "לברית הבט". בפיוט "ונתנה תוקף" נאמר: "מה אנו, מה חיינו… כציץ נובל, כענן כלה כרוח נושבת וכחלום יעוף", אך עם זאת נציין שיש ערך עצום למעשינו, שכן אנו עומדים מול "מלך אל חי וקיים", ויכולים בתשובה, תפילה וצדקה להעביר את רוע הגזרה. את כל תפילות העמידה נסיים במילים: "עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". אולם נדגיש ונאמר גם: "אתה הבדלת אנוש מראש – ותכירהו לעמוד לפניך". האדם זוכה למעמד מיוחד, למרות אפסותו, ויכול לשפוך שיחו לפני קונו.
כפל הפנים של יום הכיפורים מתגלם יפה בבגדי הלבן שנהגו ישראל ללבוש ביוה"כ. יש המסבירים שהם דומים לתכריכי מתים, ומזכירים לאדם את יום המיתה, ויש האומרים שהם מייצגים את מאמצנו ביום זה להדמות למלאכים, ולהיות ככהן הגדול שלובש בגדי לבן בעבודת יום הכיפורים.
גם עצם הצום מגלם את שני ההיבטים. מצד אחד הוא מעצים את ביטול היש וחולשת האדם. אך מצד שני אפילו ספק פיקוח נפש של אדם, ואפילו לחיי שעה קצרים, מחייב את ביטול הצום, שכן "כל המקיים נפש אחת – כאילו קיים עולם מלא".
רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה תיאר יפה את מעמד האדם כשאמר שלכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובכל אחד מהם פתק אחר. באחד יהיה כתוב: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" ובשני: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". האתגר שניצב בפני כל אדם, הוא לחתור לאיזון נכון בין "ותחסרהו מעט מאלוקים", ובין "מה אנוש כי תזכרהו", ולשלוף כל פתק בעיתוי הנכון. שתי הגישות הללו התבטאו יפה גם בשתי שיטות של גדולי תנועת המוסר: שיטת סלבודקה הדגישה את גדלות האדם, שכן אדם המודע לחשיבותו העצמית לא יבוא לידי חטא, ואילו שיטת נוברהדוק צידדה בשפלות האדם, שתביאו לענווה ויראת שמים.
יום הכיפורים מלמד בתמציתיות ובאינטנסיביות את העיקרון שאמנם "מעפר אתה ואל עפר תשוב", אבל בעודך חי הינך ב“צלם א-לוהים”. מחד גיסא, אל נפריז בערך העצמי שלנו, בל נתנשא על אחרים ונכיר תודה על מנת חלקנו. ומאידך גיסא, נזכור שהבורא חנן אותנו בנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל, בבינה ובהשכל, במצפון ובתודעה מוסרית, ואלה מעניקים לנו יכולת להיטיב ולעשות חסד, להתעלות בתורה ובתפילה, ליישם ולשכלל את צלם הא-לוהים שבנו.
האדם המודרני פיתח במידה גדושה דימוי עצמי קולקטיבי של גדלות האדם. ההישגים המרשימים אליהם הגיעה האנושות במדע ובטכנולוגיה הובילו לתפיסה מגלומנית של שליטת האדם ביקום. והנה באה שנת תש"ף ונשפה ונזפה, "ושח גדלות אדם ושפל רום אנשים" (ישעיהו ב, יז), כשהתברר שנגיף זעיר בלתי נראה ובלתי נלאה מסוגל להכות מכה גלובלית אנושה באנושות כולה, והאדם מתכסה ומסתגר וקצרה ידו מלהושיע. ביום הכיפורים תשפ"א חשוב ביותר להתכוונן ולכונן את תודעת אפסות האדם, ולהרחיק מעלינו את תפיסת "אני ואפסי עוד". אולם יחד עם זאת, שומה עלינו לקומם את תודעת "ותכירהו לעמוד לפניך", ואת הפריבילגיה הזו, לשפוך שיח בתפילה ובתחנונים לפני מלך מלכי המלכים, אם בקהל עם ואם כיחידים מבודדים, עלינו לנצל עד תום חרף כל הקשיים.
(האזינו, יוכ"פ תשפא)
