קיימות יהודית

בשעה שתשומת הלב והנפש ניתנת למוקדים כה רבים הסובבים אותנו – החטופים, המשפחות, מפלצות האדם, קיומה וניהולה של עזה בהמשך הדרך, לבנון, ירדן ומצרים, סוריה, איראן, ארה"ב, ענייני פנים רבים ושאלות זהות עמוקות מאוד ועוד ועוד – תשומת הלב אינה ניתנת לדברים הנראים רחוקים בהרבה, ואינה מצליחה לחדור את מחסום המוגבלות של ההתייחסות לנושאים נוספים. ואף על פי כן, הם קיימים, ואפשר שההשפעה שלהם עלינו עלולה להיות גדולה מאוד, והרעה תיפתח ממקום שאינו צפוי.
כאלה הם ענייני הסביבה השונים, שאינם נמצאים כמעט במוקד ההתייחסות. לא זו בלבד, אלא שהחששות המוצדקים הרבים מפני הפיכת הנושא לעבודה זרה חדשה, לדת קנאית ואטומה, למקור לשחיתות כספית ומחקרית, להצעת פתרונות שמזיקים הרבה יותר מאשר מועילים, ובעיקר – הזיהוי של העוסקים בנושאי הסביבה עם אנשי "שבט אחר", שבדרך כלל עמדותיהם בנושאים רבים ומגוונים רחוקות מאוד, הופך אותנו לאדישים לנושא, אם לא ללוחמים נגד המשקל שניתן לענייני הסביבה.
ואף על פי כן, ניתן לעקוב אחר ארבעה דורות רעיוניים שקושרים את האחריות לסביבה עם אמונתם העמוקה, דבקותם בריבונו של עולם ונאמנותם לציווי התורה. הדור הראשון של העיסוק ביהדות ובסביבה עסק בלקט מקורות שמטרתו הייתה בעיקר להפנות את תשומת הלב: הוא התבסס על מקורות אגדתיים כמו "תן דעתך שלא תקלקל את עולמי", על צלם אלוקים שבאדם והפרשנות המרחיבה של "רדו בדגת הים ובעוף השמיים" ועל דברי המשורר בספר תהילים "תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו" וכדו'. אלה היו דברים ראשוניים ובסיסיים שקראו להתעוררות.
הדור השני של העיסוק ביהדות ובסביבה נכנס יותר לתכנים בסיסיים, היונקים מעיקר מהפרשנות המרחיבה של דברי הראשונים ביחס לאיסור מ"בל תשחית". לא זו בלבד אלא שהוא גם ניסה להשתלב בתוך ההצעות הקיימות, כמו מאבק בכלים החד-פעמיים, בזיהום מקורות המים וכדו'. במסגרת זו הוקמו או נערכה שותפות עם גופים כמו "טבע עברי", "מגמה ירוקה" ואחרים; הוצעו עניינים הקשורים לבית כנסת ירוק; ועוד.

הדור השלישי של העיסוק ביהדות ובסביבה העלה את רף ההתייחסות לסוגיות הסביבה כסוגיות של ספק פיקוח נפש. ההנחה הייתה שמטבע הדברים מומחים מגזימים מאוד באזהרותיהם, אך גם אם נוריד 50%(!) מהערכותיהם – מדובר בסכנה של ממש המחייבת התייחסות מעשית ומיידית, כדרכה של ההלכה הקובעת כי גם ספק פיקוח נפש מחייב מבחינה הלכתית. כאשר מדובר בשאלות גלובליות עקרוניות – משקלה של מדינת ישראל זעיר מאוד, ואף יש חשיבות עקרונית להופעת דברה של היהדות (כפי שאנו סוברים שגם בנושאי משפחה – על אף הזעירות ישנה חשיבות לעמדה), קשה לבסס את האחריות שלנו לכך. אולם, כאשר אנו מזהים שהפגיעה בסביבה שמתחוללת כאן פוגעת בנו עצמנו, כגון זיהום מקורות המים, המחיר הכבד של קבורת השדה, איכות האוויר, השחתת קרקעות וכדו' – לא ניתן להתעלם עוד מכך. מעבר לכך, אם אכן יארע אסון אקולוגי באפריקה, אנחנו הגבול היבשתי היחיד עם היבשת, והסיכון לנו גדול מאוד.
הדור הרביעי מטמיע את העובדה שאין די בדיבורים כלליים, בדברי אגדה או בעקרונות. ייחודה של התורה הכתוב בה עצמה הוא ההלכה – "…ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". בעולמה של יהדות – בלי שההלכה תיטול חלק במשימה הזו, ובלי ששיקולי סביבה ייכנסו לפסיקה ההלכתית ממש – לא יתחולל שום שינוי. זה האתגר העומד בפנינו היום, והלוואי שיתאפשר לנו להתפנות אליו, בשל העובדה שאפשר שבו טמונה הסכנה הגדולה מכל, כמו גם האפשרות והצמיחה.

חיבור בנושא "קיימות יהודית" יצא לאחרונה לאור על ידי "צהר לאתיקה" ביוזמת חברת הפניקס