יוון הפכה לאחת המדינות הבולטות בקיום הפגנות פרו פלשתין ונגד מדינת ישראל. אחת כזו, אמנם קטנה, קידמה את פנינו בשנייה בה התחלנו לסייר באתונה. חמישה ימים של סיור אינטנסיבי בין גרפיטי וקבוצות צעירים דוברי ערבית, הסתיימו בשלום. טיפ: מה כן ומה לא
אומרים שמסוכן לישראלי להסתובב בימים אלה באתונה. אז כמי שלא חווה סיכונים משמעותיים בחייו, אך מצד שני בשלהי העשור השישי לחייו מחפש קצת אקשן, יצאתי עם רעייתי ושלושה זוגות חברים לביקור קצר באתונה. המטרה הראשית: לנקות קצת את הראש ממה שקורה פה. בחרנו באתונה גם כי היא קרובה יחסית, וגם כדי לבדוק: הכצעקתה? האומנם מסוכן לישראלי להסתובב שם, כמו שכלי תקשורת ישראליים מפמפמים לנו השכם והערב? הרי מלומדי ניסיון אנו שהדברים מתוארים במרבית ערוצי הטלוויזיה בצבעים שחורים וקודרים הרבה מעבר למציאות.
בדרכנו לאתונה הכנו עצמו לכל האפשרויות. שיהיה טוב או שיהיה פחות טוב. קודם כל, הלכנו על הביטוח הכי טוב, כולל הטסה במקרה חירום… לך תדע. את הכיפה הורדנו כבר בטרמינל באתונה, והחלפנו אותה בכובע 'ניטרלי', סתם בד צבוע, ללא תג של צנחנים או גבעתי (אחת הגברות נשארה עם השביס, מה שיהיה יהיה. שלוחי מצווה אינם ניזוקים). בסמוך להגעה למלון 'סקיי' (מרכז העיר, 5 מטרים מתחנת מטרו), שתוך כדי שהותנו בו התברר כי לפחות שליש מהתיירים בו הם כחול-לבן, יצאנו לסיור רגלי בסמטאות אתונה עם שני מדריכים ישראלים צעירים ונחמדים מאוד.
קבלת פנים מלחיצה
קבענו להיפגש עימם בכיכר סינטגמה, אחת משלוש כיכרות המבטאות את המרכז המסחרי, העסקי והתיירותי של אתונה. לא חלפה דקה מהרגע שהתכנסנו, והנה שני בחורים כהי עור מנופפים בדגלי פלשתין גדולים, מתקרבים אלינו תוך כדי שהם צועקים 'פלשתין חופשית', 'ישראל רוצחת'. ברוכים הבאים לאתונה! עוד לא פסענו צעד ראשון בסיור, וכבר 'בני הדודים' מציקים.
החשש, בעיקר שלי (כמי שנתגלה הפחדן בחבורה), היה שאל שני המפגינים האלה יצטרפו מייד עוד ועוד שוחרי פלשתין, יקיפו אותנו, ואולי גם ינסו לבדוק את עובי העור שלי בסכין קפיצית – לך תדע. ואנחנו כבר לא כל כך צעירים וגמישים, ועדיין עייפים מחוסר שינה בגלל ההתייצבות בטרמינל בלוד בשעה 4:00 לפנות בוקר – לא בדיוק 'קרב הוגן'. עוד לפני שאגלי זיעה הצטברו על פניי, אחד המדריכים פנה ביוונית לשוטר, אחד מיני רבים שעמדו דרוכים בכיכר, וביקש ממנו לוודא שהמפגינים האלה לא ימשיכו ללכת אחרינו בהמשך הסיור. וכך היה. חרשנו את מרכז אתונה במשך 5-6 שעות, דיברנו עברית, ההדרכה הייתה בעברית, הכל עבר בשלום.
מה שכן, מרכז אתונה מלאה בצעירים דוברי ערבית. המשטרה המקומית מבינה את הפוטנציאל להתלקחות, ולכן, בכל כיכר עומדים שוטרים דרוכים וברחוב סמוך ניצב אוטובוס משטרתי המיועד להסעת עצירים, עם תאים מסורגים בתוכו. למקרה הצורך. אנחנו השתדלנו לקיים את 'והתעלמת'. להיות דנידין, 'הרואה ואינו נראה'. רואה – כי המון פלשתינים מסתובבים שם ומרגישים בביתם, וגם מכיוון שעל הרבה מאוד קירות ומדרכות מרוסס גרפיטי בזכות פלשתין ובגנות ישראל; ולא נראה – בישראליותו. למזער סכנה.
הגרפיטי היה על הקיר
ביום אחר, נסענו לתעלת קורינתוס. תעלת קורינתוס היא פלא הנדסי המחבר בין מפרץ קורינתוס לבין הים האגאי, ובכך חוסכת מסלול ארוך ומסוכן סביב הפלופונס. התעלה, שאורכה כ-6.4 קילומטרים, נחצבה בסלע גיר ויצרה מעבר מים צר ועמוק עם קירות תלולים. הרעיון לתעלה שתחצה את קורינתוס עלה כבר בעת העתיקה, אך רק בסוף המאה ה-19 הושלם הפרויקט. כיום, התעלה משמשת בעיקר נתיב קיצור לספינות קטנות ומהווה מוקד משיכה תיירותי בזכות הנוף המרשים וההיסטוריה שלה. לתעלה מיוחדת זו יש גם קשר יהודי.
יוסף בן מתתיהו מספר כי במהלך המרד הגדול, אספסיאנוס שלח 6,000 שבויי מלחמה יהודים מהגליל להשתתף בעבודות הכרייה. אלא שבעקבות ההתקוממות נגד נירון קיסר, ב-68 לספירה הנוצרית, נפסקו העבודות בהוראת הקיסר הרומאי החדש, והן חודשו רק בשנת 1881 באותו תוואי שנקבע לחפירת התעלה בימי נירון.
בהגיענו לתעלה, אי אפשר היה שלא לראות בגשר שמעליה כתובות גרפיטי נגד ישראל ובעד פלשתין. המדריך הישראלי הנחמד שלנו שלף מתרמיל הגב שלו ספריי של צבע שחור, ואץ רץ למחוק כמה כתובות גרפיטי בגנות ישראל. מודה, הייתי קצת אמביוולנטי לגביו. מצד אחד, אהבתי את ה'תעוזה' הזו שלו, בצהרי היום, ברשות הרבים, אל מול עיני עוברים ושבים, שלך דע כיצד יגיבו, הלך ועשה מה שעשה; מצד שני, חשבתי על חבריו בני גילו, שבאותו רגע ממש לוחמים בעזה או עם צו 8 מכינים עצמם להיות שם. אז מה זה כבר הצעד הזה שעשה, לעומת מה שהם חווים?! מצד שלישי, לך תדע מה הוא אישית עבר בחודשים בהם כן היה שותף ללחימה. אולי הוא זקוק לאיזו רפואת הנפש? כך או אחרת, באותו מקום, באותו הרגע, התרשמנו לחיוב. עובדה שאנחנו אפילו לא חשבנו להעז לעשות את זה.
ובחזרה לבני דודינו. באתונה, המטרו הוא מקום מועד להיתקל ב'בני הדודים'. המטרו באתונה הוא כלי תחבורה יעיל, נגיש וגם זול יחסית. בשעות הבוקר והערב הצפיפות במטרו נוראה. להבדיל מאיתנו, 'בני הדודים' אינם חוששים לדבר בערבית בקול רם. לפחות עבורי, זה הופך את הנסיעה במטרו לחוויה מפוקפקת, אבל בעיניים שלי, שווה אל מול האלטרנטיבה של ללכת ברחובות מרכז אתונה הצפופים, בחום של 32 מעלות צלסיוס, הלוך ושוב, סחור-סחור, עם סיכוי לא רע להתבלבל בדרך, וחמור מזה להפוך קורבן לכייסות. המון צועניות וצוענים מסתובבים שם, משחרים לטרף.
יחסי אהבה-שנאה
את תפילות השבת והסעודות קבענו (בהרשמה מראש, עם תשלום מראש) בבית חב"ד שנמצא ממש בצנטרום של אזור הבילוי במרכז אתונה. יודגש: יש באתונה בית חב"ד נוסף, של האח של זה בו אנחנו היינו. בזה שלא היינו מתמקדים באירוח ישראלים רבים (לשעבר?) שבנו להם קהילה משלהם באתונה. את בית חב"ד בו היינו אנחנו, לא קשה לזהות: פרט לשלט ענק, ארבעה אופנועי משטרה מוצבים במקום, כמו גם כעשרה גברתנים, חלקם במדים, חלקם על אזרחי, אך עם גוף שרירי ומבט שלא מאפשר לטעות כי מדובר באנשי אבטחה. הכניסה לבית חב"ד היא רק לאחר הזדהות ושהמאבטח רואה כי שמך מופיע ברשימה שקיבל ממנהל בית חב"ד (בגלל בעיית העירוב, לנו הם הסכימו להסתפק באיות השם בלי שנציג להם צילום דרכון). אחרי שסיימנו, הורו לנו השוטרים המקומיים שלא לעמוד לקשקש בפתח בית חב"ד, אלא להיטמע ברחוב. ומהר. שלא נבלוט. תאמינו לי – לא התווכחנו.
האתגר הבא היה האקרופוליסט. גם שם לקחנו הדרכה בעברית. אלפים טיפסו במקביל אלינו, בדרך לכבוש את ההר ולהצטלם בפסגת האקרופוליסט. לא היה זכר להצקות מצד פלשתינים ואוהדיהם. אבל ימים ספורים לאחר שובנו ארצה, קראתי ב-ynet כתבה ובה צילומים של שלטים ענקיים שהוצבו על פסגת האקרופוליסט עם הכיתובים הידועים לשמצה. איתמר אייכנר כתב: "חברי המפלגה הקומוניסטית של יוון (KKE) ותנועת הנוער שלה (KNE) הניפו הבוקר (שישי) שני דגלים ענקיים על צוק האקרופוליס שבאתונה – אחד האתרים ההיסטוריים המוכרים ביותר בעולם. על הדגלים נכתב ביוונית ובאנגלית: 'לעצור את רצח העם – לא לשיתוף פעולה עם מדינת ישראל – Free Plaestine'. מפגן המחאה, שנועד לשדר מסר של סולידריות בינלאומית עם העם הפלסטיני, לווה בקריאות מצד עשרות פעילים שהגיעו למקום כשברשותם דגלים אדומים".
למזלי, ואולי גם למזלם, כשאנחנו טיפסנו ו'כבשנו' את פסגת ההר, לא נתקלנו בהם. לו נתקלנו, אני מתקשה להאמין שלא הייתי נכנס לוויכוח קולני עם כמה מהם, ולך תדע לאן היינו מגיעים. ואפרופו זה, כלל ברזל למי שמתעתד לטוס לאנשהו ובדרכו ייתקל במפגינים מהצד הפלשתיני: 'החרש תחרישון'. אל תכנסו לעימות, אל תתווכחו, הרי גם אין סיכוי שמישהו ישכנע את מישהו. טוב לא ייצא מזה. קיימו באדיקות את 'והתעלמת', גם אם צריך לבלוע רוק בשביל זה.
אייכלר הוסיף כי בחודשים האחרונים הפכה יוון למוקד מחאה מרכזי נגד ישראל ומדיניותה ברצועה, והשיא היה ב'יום הזעם' בחודש שעבר – אז נערכו עשרות הפגנות קטנות ברחבי המדינה.
בנוסף, באחרונה נרשמו ביוון גם שורה של תקיפות אנטישמיות נגד תיירים ישראלים. המקרה האחרון אירע בשבת, אז צעיר ישראלי (במקרה פצוע מלחמה) בן 29 הותקף בידי שלושה פלשתינים בכיכר סינטגמה שבמרכז אתונה. את מי עצרו השוטרים המקומיים? אותו ואת אחותו שליוותה אותו. יומיים הם היו עצורים במשטרת אתונה, רק בגלל שהגיבו לאלה שתקפו אותם. הם נעצרו כי איזה ארגון פרו פלשתיני ששם לו למטרה ל'צוד' חיילים ישראלים, טען כי הבחור נלחם בעזה במסגרת שירותו בגולני. אביו של העצור, דוד נחום, טס מייד לאתונה במאמץ לשחרר את בנו. כן, גם שוטרי אתונה (בלי הכללות) הם לא בדיוק אוהבי ציון.
לא נעים. אבל זו לא רק יוון. כך גם באיטליה, צרפת, אוסטרליה, בריטניה, איפה לא? הפגנות נגד ישראל. לא כיף גדול, אבל מתגברים.
נקודה מעניינת לציון: בחנויות אליהן נכנסנו (והנשים עשו זאת ב'גדול', בדביקות הראויה לציון), לא חשנו בעוינות כלשהי. גם מנהל הטברנה בה בילינו האיר לנו פנים והזמין שנבוא שוב, תוך שהבטיח להכין דג בנייר אלומיניום. לא היינו צריכים לספר לו שאנחנו ישראלים. הוא קלט לבד ומייד. ההכנסות מתיירות הן שמאפשרות ליוון, שעברה משבר כלכלי קשה, לעמוד איכשהו על הרגליים. הישראלים מגיעים בכמויות, בטח ובטח מאז שטורקיה היא לא בדיוק יעד לישראלים לטייל בה. ולכן, על פניו, כשתיירים ישראלים נכנסים עם כרטיס אשראי לחנות שם – בד"כ הם ייענו במאור פנים.
אבל, אחרי שאמרנו את זה, נביא בפניכם מה שאמר לנו המדריך הישראלי שליווה אותנו בסיור המקיף במרכז אתונה. לדבריו, סקר רציני ומהימן שנערך באירופה העלה כי היוונים הם הכי אנטי ישראלים (אני לא זוכר אם אמר אנטישמיים או אנטי ישראלים) שיש. ההסבר שהוא אמר הוא שבשנים האחרונות באו מספרים גדולים מאוד של ישראלים 'להתנחל' ביוון, הרבה מהם נכנסו לעסקי נדל"ן. קונים בניינים, הורסים, משפצים ומשכירים דירות – מה שהביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן ביוון, הן בדירות לקנייה והן בדירות להשכרה. מי ש'אוכלים אותה' הכי הרבה הם היוונים עצמם. הוסף לזה את הדימוי של יהודים כשיילוק, מלווים בריבית וכדומה, ושטיפת המוח בטלוויזיה שם (לא רק אצלנו…) – והנה לך סיבות נוספות למה ממש לא לאהוב אותנו.
לסיכום: בכל יום נתון מסתובבים ביוון אלפי ישראלים (הטיסות מלאות, ויוצאות כמה כאלה מדי יום). רבים מהישראלים המטיילים שם הם חבר'ה צעירים, צעקניים, שמסתובבים במרכז אתונה כמו בדיזנגוף, עם צחוקים ודחקות בעברית. ב-99.99 אחוז מהמקרים, הטיול עובר בשלום. אם שומרים על כלי הבטיחות (לא ללכת עם בגד/תיק שעליו כיתוב בולט בעברית, לא לצעוק בקול בעברית, והכי חשוב – לא להיכנס לוויכוח/עימות, לא להגיב, פשוט להמשיך הלאה), אין סיבה שלא תגיעו לדיוטי פרי בחזרה בשלום. למרבה הצער, דין יוון, לעניין זה, אינו שונה כיום מכמעט כל מדינה על פני הגלובוס.
אגב, כדאי לדעת: במרכז אתונה יש מסעדה כשרה קטנה, אבל ממש נחמדה, בשם 'השוק'. אחלה אוכל (החל במגוון חומוסים, שווארמה צמחונית, שניצל, חציל – מה לא), מקום נעים, מחירים סבירים בהחלט, ובעיקר צוות נחמד, חלקו דובר עברית. החלפנו שם חוויות עם ישראלים אחרים – היה שווה.
