יום העצמאות: איך התעצב לו חג לאומי חדש?

יום העצמאות הוא בסך הכל חג צעיר שעוד מקבל את אופיו. כיצד הפך יום העצמאות למה שהוא היום, איזה הלכות נפסקו לחג זה, מהי "הגדת העצמאות" ולמה בן גוריון הורה להשמיד אותה?

אז מה עשיתם ביום העצמאות? העם היהודי עמוס חגים דתיים הנושאים מסורות קבועות שנשתמרו לאורך כל השנים, גם בגלות הארוכה. אבל, יום העצמאות הוא חג לאומי, שהיה צריך לקבל אופי ומנהגים משלו מבלי שיהיו מרא דאתרא שיסבירו כיצד הוא צריך להיות נחוג. וכיוון שמדובר בחג בן 74 שנים בסך הכל – הוא ממשיך להתעצב, וכמו כל חג – תלוי בעדות ובמנהגים השונים.

הטקסים הרשמיים

ביום העצמאות ישנם טקסים ואירועים ממלכתיים רשמיים לא מעטים, לצד מנהגים שהתפתחו במהלך השנים:

• טקס הדלקת המשואות בהר הרצל ירושלים, במעמד יושב ראש הכנסת, שנוסף על הדלקת המשואות כולל מופע דגלנות חגיגי ולאורך שנים רבות- עד שנה זו, התהדר גם בזיקוקים מרהיבים. הטקס הוא אחד מהעוגנים של החג, שבעצם מסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות.
• בכל יום עצמאות נשיא המדינה מקבל את פניהם של החיילים המצטיינים.
• בצהריי החג נערך חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי.
• טקס הענקת פרס ישראל מתקיים במוצאי יום העצמאות מדי שנה, בירושלים.
• בבוקר יום העצמאות נערך מטס לאורך מדינת ישראל, המציג את מטוסי הקרב המתקדמים של חיל האוויר, וחלקם אף מבצעים מטס אווירובטי. משט יום העצמאות נערך גם הוא כמעט מדי שנה, בו שטים כלי השיט המתקדמים ביותר של חיל הים.
  בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה התקיים ביום העצמאות מצעד יום העצמאות, בו הופגנו כלי הנשק של צה"ל. אמנם המנהג הופסק, אך ניתן להגיע לבסיסי צה"ל שנפתחים במיוחד ביום החג, שם מוצגים אמצעי הלחימה השונים.
• בשנותיה הראשונות של המדינה התקיים מרוץ העצמאות מתל אביב לירושלים דרך רחובות, כדי להדגיש את חיבורה של ירושלים לשאר הארץ.
• בין השנים 1960 – 1974  התקיים במוצאי יום העצמאות פסטיבל הזמר והפזמון, שנעל את אירועי יום העצמאות. גם מנהג זה פסק מאז.

מנהגי החג החדש

מנהגי החג העיקריים שהתגבשו:

• הנפת דגל המדינה על כל בנין ממשלתי, ציבורי ואף בבתים פרטיים. שלא לומר על מכוניות.
  תתפלאו, אבל מדובר בחוק. שבינתיים טרם נאכף… בחוק יום העצמאות תש"ט-1949, קבע ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון שיש להניף את הדגל על כל אלו, והאזרחים מצייתים. ימים אחדים לפני החג, דגלי ישראל נתלים ברחבי המדינה כולה, והעיריות מקשטות את הרחובות בדגלונים.
• חגיגות עירוניות, הכוללות במות מוזיקה ובידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקי די-נור (השנה, חלק מהרשויות המקומיות עברו למופעי אור שקטים יותר).
• פטישי פלסטיק, תרסיסי שלג וחוטים צבעוניים וכמובן – צעצועים זוהרים – הפכו לחלק מהחגיגות בערב העצמאות במרכזי הערים.
• מנגל, ועדיף בטבע. אם בחנוכה אוכלים סופגניה, בפורים אוזן המן ובפסח מצה – ביום העצמאות המוני בית ישראל אוכלים בשר שנצרב היטב על המנגל.
• מוזיאונים של משרד הביטחון, וכן גם פארקים ואתרים שונים, נפתחים בחינם לקהל הרחב.
• תפילה חגיגית, ואמירת הלל ותפילה לשלום המדינה, מה שמתבצע בעיקר בבתי הכנסת של הציונות הדתית.

בין חג לאומי לדתי

חג העצמאות, כאמור, הוא חג לאומי למהדרין. קביעתו כחג חדש הביאה לדיונים הלכתיים רבים בנושא. האם ראוי בכלל לקבוע חג חדש? מהו הנופך הדתי שעליו לקבל, ואם בכלל? האם החג, שיוצא בתוך ימי ספירת העומר, דוחה דיני אבלות? ומה לגבי יום עצמאות שחל בשבת?

• לאורך השנים, היו מחלוקות לגבי אופן אמירת תפילת "הלל" ביום העצמאות; עם ברכה או ללא ברכה, בעיקר אל מול חוגים חרדיים שונים. כיום, ברוב הישיבות הציוניות והקהילות הדתיות הלאומיות נהוג לומר ביום העצמאות הלל בברכה.
• במרבית הקהילות אין מברכים "שהחיינו" על יום העצמאות, או ברכת "שעשה ניסים", ולא קוראים בתורה (אלא אם יום העצמאות חל ביום שני או חמישי). אבל, יש הגורסים שיש לברך "שהחיינו" ביום העצמאות – כמו ביתר מועדי ישראל, ואחד הפתרונות המוצעים הוא לרכוש בגד חדש ולכוון בברכה גם עליו וגם על יום העצמאות.
• במהלך השנים אף הועלתה ההצעה להוסיף לסדר התפילה נוסח "על הניסים" ייעודי עבור יום העצמאות. הרבנות הראשית ומרבית הרבנים בחוגי הציונות הדתית לא תמכו בהוספה זו.

הגדת יום העצמאות

בשנים הראשונות להקמת המדינה, בניסיון לייחד את יום העצמאות משאר ימות השנה, ולצקת תוכן בחג הצעיר שאין לו מקורות קודמים, ניסו לתת לחג הלאומי נופך מסורתי יותר, באמצעות הגדת העצמאות. השימוש במושג 'הגדה' הוא לא בכדי, אלא כניסיון לקשור בין ליל הסדר ליום העצמאות, שבשניהם התחולל שינוי משמעותי במצבו של עם ישראל כאומה והתבצעה גאולה של ממש.

ההגדה שהושמדה

ב-1952, לקראת יום העצמאות, פרסם ענף ההסברה בצה"ל, בשיתוף מפקדת קצין תרבות ראשי, את הגדת העצמאות שכתב הסופר אהרן מגד.

סדר ההגדה נבנה במתכונת הגדה של פסח, אך הפרטים שונו בהתאם לחג החדש. לדוגמא: "עבדים היינו לגויים בכל הארצות […] צא ולמד מה בקשו הערבים לעשות לנו […] וישימו עלינו הבריטים המושלים בארץ נציבים ושוטרים […] ויהי בחצי הלילה ליל ה-29 לנובמבר […] כמה מעלות טובות לצבא עלינו", ועוד.

הטקסט והצילומים בהגדה זו הבליטו את החלוציות, וכוחו של הצבא וחייליו הודגש: "ויהי מן היום ההוא חצי אנשינו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברובים [על פי נחמיה ד' ט"ו], "ונעש לנו כלי מלחמה ונקם לנו זרוע משמר וזרוע מגן וזרוע מחץ, הם החי"ם החי"ש והפלמ"ח אשר ל"הגנה'"; "ברוך המקום ברוך הוא, ברוכים החלוצים הראשונים והאחרונים, ברוכים השומרים והמגנים, ברוכים השומרים והמגינים … שבזכות כלם באנו עד הלום"; "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח הכינו את האויב ויכלנו לו, כי אם על ידי צבא הגנה לישראל"…

ההגדה נדפסה בעשרת אלפים עותקים ואף פורסמה בגיליון יום העצמאות בעיתון מעריב בשנה זו, כאשר חיילי צה"ל היו אמורים לקרוא את ההגדה בסעודת ערב עצמאות. אלא, שעוד לפני החג ההגדה נגנזה בלחץ הרבנות הצבאית.
ההגדה, שהבליטה את העשייה האנושית והתעלמה מהגאולה האלוקית, ועוד על גבי הטקסט של הגדת פסח, עוררה את זעמם של חוגים דתיים רבים. הרבנים הראשיים לישראל דרשו לגנוז את ההגדה, וראש הממשלה הורה לאסוף את כל ההגדות ואף להשמידן, משום שזו עלולה לפגוע ברגשות חלק מחיילי צה"ל. ההגדות הושמדו, ורק מספר בודד של עותקים מאותה הגדה נותר בידי הספרייה הלאומית.

ההגדה שעצבנה
ניסיון ממלכתי נוסף ליצירת הגדה ליום העצמאות היה בשנת תשט"ו, 1955, אז יצאה לאור חוברת בשם "מקראי חג לסעודת יום העצמאות". שנערכה בידי אברהם אבן שושן מטעם משרד החינוך והתרבות (ביוזמתו של שר החינוך בן-ציון דינור) ונכתבה על ידי הסופר והמשורר יצחק שלו. מבנה הגדה זו התבסס על ההגדה של פסח, ומלבד התוכן שהותאם למלחמת העצמאות וזיכרון הנופלים, שולבו גם תפריט סעודת החג וטקסט המסביר כיצד לקיים את סעודת החג. גם הגדה זו זכתה לביקורות רבות וקריאות לגנוז אותה, אך עדיין היו בציבור מי שרכשו אותה.

שפע של הגדות

עוד לפני ההגדות שהושמדו, וגם הרבה אחריהן, לאורך כל 74 שנותיה של מדינת ישראל, נכתבו הגדות שונות עבור יום העצמאות. מצד רבנים, מוסדות, גופים, ארגונים, מפלגות, סופרים ויחידים, ואף מטעם צה"ל.

ברוח שתי ההגדות שהזכרנו כאן, נזכיר אחת נוספת שיצאה בשנת העשרים לעצמאות מדינת ישראל, בתשכ"ח, 1968, אותה כתב המחנך ד"ר ישראל צבי כנר. "הגדה ליום העצמאות", שמה, שדמתה אף היא להגדה של פסח אך התייחסה ליום העצמאות, ונתנה את הכבוד לצה"ל, ומדי פעם גם לקב"ה. למשל, מילות הפיוט "אחד מי יודע" הוחלפו ל"אחד מי יודע? אחד אני יודע, אחד הוא צבא הגנה לישראל". את הקטע "והיא שעמדה" שינה כנר ל"והוא שעמד לאבותינו ולנו, שלא פעם אחת בלבד קמו הערבים לכלותנו והקדוש ברוך הוא וצה"ל הצילנו מידם".
כאשר אין מדובר ביוזמה ממלכתית, לא נרשמו קולות המתנגדים, וכל קהילה או ארגון יכלו להתאים לעצמם את החג – כפי שהם רואים זאת לנכון.
הגדות ומקראות שונות ליום העצמאות הצליחו מאוד בקיבוצים השונים, שרבים מהם חיברו והדפיסו הגדות שונות ששימשו את חברי הקיבוץ בסעודת חג חגיגית.
אבל, בציבור הרחב העניין לא פשה. הגדת העצמאות, בכל נוסח שהוא, לא הפכה ל'הלכה לאומית' או למנהג ארצי ביום העצמאות. לפחות לא כמו המנגל.

(אמור תשפ"ב)