אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון הזיזו הכל הצידה וריכזו מאמץ בהתנעת מהלך הריבונות. ברקע דבריו של הנשיא טראמפ ,כי לא יאפשר לספח חלקים מיהודה ושומרון, יצאה במוצ"ש לניו יורק משלחת חירום הכוללת את ראשי המועצות, ראשי ערים ואת הנהלת מועצת יש״ע, על מנת להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו עוד בטרם פגישתו עם הנשיא טראמפ. ראשי ההתיישבות הגיעו עד לארה"ב, כדי להבהיר לנתניהו שבסופו של דבר הוא ראש ממשלת ישראל וההחלטה לריבונות בהיקף כזה או אחר היא בידיים שלו.
״שמענו את דברי הנשיא טראמפ, שאומר שלא תוכל להיות ריבונות מיהודה ושומרון. הכדור נמצא בירושלים אצל ראש הממשלה", אמר ישראל גנץ, ראש מועצת יש"ע. יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, אמר דברים דומים וציין כי "גם בין ידידים יכולות להיות מחלוקות, ודווקא נתניהו הוא זה שמסוגל לעמוד מול ארה״ב ולומר 'זה מה שטוב לעם ישראל'. העם מצפה לריבונות".
ראשי המועצות נוגעים בדיוק בנקודה הבעייתית שנוצרה בין נתניהו לטראמפ. למעשה, ככל שישראל מאבדת תמיכה ממדינות בעולם, נחלש נתניהו גם בעיני נשיא ארה"ב. בנאומו על בימת האו"ם אחוז בבריסטולים, נתניהו הצמיד לדש מעילו קוד QRעם 'תזכורות' לטבח 7 באוקטובר, ושולח את לוחמי צה"ל למבצע "צעקה" להצבת רמקולים ברצועת עזה כדי שישמעו אותו. אך גם לאחר כל זה, נשארנו עם תוכניתו של טראמפ. הנשיא האמריקאי מפזר אמירות, והרוח בישראל נעה לפיהן. זה קרה כמובן גם בממשלות קודמות, אך לא באופן כל כך בולט. נתניהו, שהתהדר, ובצדק, בנוצות "ליגה אחרת" בכל הקשור ליכולותיו המדיניות, נשאר כעת מרוט. חלומות הריבונות התנפצו להן (לעת עתה), הרשות הפלסטינית פתאום נשקלת "ביום שאחרי", כך שגם עם רמקולים עצומים קולו של נתניהו לא נשמע. וחבל.
נתניהו יודע לדבר. אין זה סוד. באנגלית דבריו נשמעים רהוטים ומשכנעים. אין בישראל מנהיג שיודע להעביר את המסר, בטח בשפה האנגלית, בצורה טובה יותר. בנאומו בעצרת הביטחון של האו"ם, ראש הממשלה הזכיר את הישגיו במהלך במלחמה עד כה. התעכב על שבירת ציר הרשע, פירוק חמאס כארגון וחיסול רוב בכיריו, פגיעה אנושה בארגון הטרור חיזבאללה וחיסול רוב בכיריו, פגיעה עוצמתית וכמעט בלתי נתפסת בבכירי משטר האייתוללות, עיכוב תוכנית הגרעין ופגיעה אנושה באיום הרקטי, פגיעה דרמטית בשלטון החות'י ובמיליציות בסוריה. רק חבל שלא הזכיר את גדיעת הטרור ביהודה ושומרון.
במקביל לכל ההישגים דלעיל, צה"ל גם פגע אנושות בתשתיות הטרור ביו"ש, וכבר חודשים ארוכים נמצא פיזית בלב מחנות הפליטים בצפון השומרון ששינו את פניהן. הכוחות "עיצבו" מחדש את המרחב, שיטחו קילומטרים רבים והפכו את מחנות הפליטים לשכונות. לצד זאת, הממשלה בהובלת סמוטריץ' וסטרוק דוהרת קדימה ומרחיבה את ההתיישבות כמעט בכל פרמטר. מה שקורה בימים אלה ביהודה ושומרון לא קרה מאז 67'. אלו שינויים טקטוניים, שספק אם כל ממשלה בעתיד תצליח לשנות. בפועל, שטחים נכבשים דונם אחר דונם. במקביל, נתוני הטרור ביו"ש ירדו למספרים שלא היו 20 שנה. הכל נעשה מבלי להגיע למצב של הפרות סדר המוניות בערים הפלסטיניות, ומבלי חלילה להיגרר לאינתיפאדה.
כעת נכנס המצב ביהודה ושומרון לצומת מכריע ולסימן שאלה. אותו סימן השאלה שעומד בנושא החטופים, רצועת עזה והמלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, והוא: מה הלאה? מה יקרה "ביום שאחרי"? תשובות לסימני השאלה הללו לא היו בנאומו של נתניהו, לצערנו. לא שמענו מה כוונתו לעתיד בכל הזירות, וכיצד הוא רואה את חיינו פה בשנים הקרובות. התשובות נמצאות, כך אנו למדים, בבית הלבן.
נתניהו, שהתהדר בעבר, ובצדק, ביכולותיו המדיניות והביא הישגים, נשחק מול הנשיא טראמפ. אמירתו של הנשיא ולפיה "לא יאפשר" להחיל ריבונות, וגם הדרך בה זה נעשה, כשליפה לשאלה מול כל העולם כשהוא יושב במשרדו, היא עוד שלב בשחיקת יכולתו המדינית של נתניהו. כך גם בתוכניתו של הנשיא האמריקני לסיום המלחמה, תוכנית הכוללת שיתוף של הרשות הפלסטינית, אותה גינה נתניהו מעל בימת האו"ם כשהזכיר את העובדה כי אבו מאזן (למרות נאומיו המפויסים יחסית) ממשיך לשלם כספי דמים למחבלים שרצחו יהודים. שחיקת ישראל בעולם מחלישה את נתניהו מול טראמפ ואנשיו. נתניהו הכניס רמקולים לרצועת עזה כי הוא רצה שישמעו אותו, כבר לא משנה לו איפה.
