מערכת שבתוןבימים אלה מלאו 30 לפטירת הרב מנחם הכהן ע"ה (תרצ"ב-תשפ"ה). יליד ירושלים, חניך ישיבת "חברון". שירת בנח"ל וברבנות הצבאית, שם שימש עוזרו של הרב שלמה גורן, ואף ליווה אותו בכותל עם שחרורו. רבה של תנועת המושבים (במשך 67 שנה) ושל הקהילות היהודיות ברומניה. לזכרו, מובא כאן קטע מדברי מספד שנשא לזכרו בשעת ההלוויה בנו, אביעד הכהן, ומבוססים על ספרו האוטוביוגרפי "למען אחיי ורעיי", שיצא לאור בשנה האחרונה
כמו פעמים הרבה במהלך חייך, גם בעמדך ב"שעת נעילה", שבת והזכרת לנו את דברי אחד מגדולי התנאים, שדבריו נזכרים במקורות מועטים ביותר, אבל אחד מהם שגור מאוד: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".
מאמר זה מלווה כל אדם מישראל בשעת הלווייתו. אך במה זכה עקביא בן מהללאל מכל מאות החכמים, תנאים ואמוראים, שדווקא דבריו שלו ילוו כל יהודי בדרכו האחרונה? וכך לימדת אותנו: התשובה לכך טמונה בכמה משניות רצופות במסכת עדויות (פרק ה, משניות ו-ז), שמאריכות – שלא כדרך המשנה – בסיפור מעשה על תנא זה ורגעי חייו האחרונים: "עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו: עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להם: מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום". והמשנה ממשיכה: "נידוהו, ומת בנידויו, וסקלו בית דין את ארונו".
עקביא אומר הלכה, וחבריו החכמים חולקים עליו. בניסיונם לשדל אותו להסכים לדעתם, הם מציעים לו פיתוי: "חזור בך, ונעשה אותך אב בית דין בישראל!". אבל עקביא עומד בפיתוי ומסרב לחזור בו. הוא אינו נכנע להצעה שאי אפשר לסרב לה, הצעה של עושר וכבוד, כוח ושררה. "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי, ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום".
המשנה ממשיכה ומתארת שלאחר מכן נידו אותו חכמים, העונש החברתי החמור ביותר שניתן היה באותם ימים להשית על אדם. בהמשך המשנה מתואר המפגש, אולי האחרון, שבין עקביא, לבנו: "אמר לו (בנו): אבא, פקוד עליי לחבריך! (ובלשון ימינו: צווה אותם שיסדרו לי תפקיד מכובד. אמר לו (עקביא): איני מפקד. אמר לו (בנו): שמא עילה מצאת בי? השיב לו (עקביא אביו): לא, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך!" גם כאן מתבלט עקביא במידת יושרו ויושרתו. למרות הפצרות בנו, אין הוא מוכן לסטות ממידת היושר ולסדר לבנו תפקיד נחשק. "מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך". זה המבחן האמיתי. המעשים, לא הדיבורים.
וכך כתב אבא ע"ה: כידוע, תוכה של תורת ישראל רצוף אהבה לחירות הדעה והדיבור. ולמרות זאת, זעיר פה זעיר שם מבצבצים ועולים עוד ועוד מקורות המלמדים על זרמים שונים, לעיתים גלויים, לעיתים סמויים ותת-קרקעיים, המשתיקים קולות חולקים ומבקשים להַסות ולהשתיק – לעיתים בנעימה, לעיתים בגערה – דעות שאינן הולכות בתלם. על פני הדברים, מעשה עקביא עשוי לשמש דוגמה לניסיונם של חכמים להשתיק את העמדה החולקת, ומשהלה עומד בסירובו – מנדים אותו.
אכן, לסופה של דרך, כך למדנו, דרכו של עקביא היא שניצחה. וכל אדם מישראל, בשעה שמלווין אותו לבית עולמו, אומרים עליו דבריו של עקביא.
"כל ימיי", כך הורית לנו אבא, וכך כתבת בחתימת ספרך: "ביקשתי לנסות ולילך בדרכו של עקביא. לסלול לי דרך משלי, לצעוד עִם העָם שבשדות, ולהנחיל יהדות בדרכי נועם. כל ימיי התפללתי שכאשר אלך בדרך, בדרכי שלי, ובעודי שונה את משנתי אראה לפתע "אילן נאה" או "ניר נאה" לא אתפתה להפסיק ממשנתי ולומר "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" (ראו משנת אבות ג, ז). מה יפה היא משרה ושררה זו, מה כבוד ורווח טמון בתפקיד זה. ומתוך כך, חס וחלילה, "אפסיק ממשנתי", משנתי-שלי, ואלך שֶבִי אחר הזרם, אפול בחיק הקונצנזוס החמים, תוך ויתור על השקפת עולמי ואורח חיי. כעקביא בן מהללאל שבתי והתפללתי, קיוויתי וייחלתי לכך שלא איעשה, ולו לשעה קלה, רשע לפני המקום, ושלא אסכים לשנות את דעתי רק מפחד השררה או לשֵם שררה. יודע אני מאין באתי; ולאן אני הולך; ולפני מי אני עתיד ליתן דין וחשבון. לא לפני בשר ודם, שאין תוכו כברו, ופעמים הרבה אין פיו וליבו שווים, אלא לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אדון האמת, שחותמו אמת, ואין לפניו לא שקר ורמייה, לא משוא פנים ולא מִקָח שוחד. אם הצלחתי, ולו במעט, לדבוק בדרכי עקביא בן מהללאל, להגשים את חזוני, לְדַבֵּר שָלום ולדבוק במשנתי ובדרכי – דרכי-שלי, והכול "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי" – והיה זה שכרי.
