הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הסוכה נקראת "סוכת שלום", ואפילו שלומית בשיר הידוע של נעמי שמר בונה "סוכת שלום". המקור לביטוי זה הוא בתפילת ערבית של שבתות וימים טובים, בהם אנו אומרים: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים" (שו"ע רסז, ג).
אולם, לכאורה היה מקום לקרוא לסוכות דווקא חג המלחמה. קולות של מלחמה זועקים אלינו מהפטרת היום הראשון של סוכות, המספרת שה' יאסוף "אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה", שמקובל לפרשה כמלחמת גוג ומגוג, ובה עם ישראל ייוושע באופן פלאי (זכריה יד). בשבת חול המועד, אנו שוב קוראים בהפטרה על מלחמת גוג ומגוג (יחזקאל לח). אנו קוראים בסוכות על מלחמה זו, מפני שלפי המסורת היא תתקיים בסוכות. עשן של מלחמה מיתמר אפוא מעל חג הסוכות ומתערבב עם ענני הכבוד של החג.
כיצד הדי המלחמה יכולים להשתלב עם סוכת השלום? נראה, שלמלחמה ולשלום של סוכות יש מכנה משותף, שהוא ההשגחה המיוחדת של ה' שמתבטאת בהגנתו על עם ישראל. המהר"ל מפראג מסביר ששלושת הרגלים באים להטביע ולהטמיע את יסודות האמונה שלנו בבורא עולם: פסח – שה' הוא כל יכול; שבועות – שה' הוא נותן התורה; וחג הסוכות – השגחת ה' על עם ישראל ושמירתו אותם: "שהושיב אותם בענני כבוד בשמירתו, וזה מורה על ההשגחה והשמירה שהיה עליהם" (גבורות השם פרק מז).
הסוכה נקראת "סוכת שלום" מפני שהיא מסמלת את השלום שיש לעם ישראל מסיכונים שונים, ובראשם מאויביו הלוחמים בו. הסוכה היא סמל להצלה הלאומית, כפי שמופיע בתהלים (כז, ה): "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה", ובשל פסוק זה אנו אומרים בסוכות את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי". כך נאמר ב'ילקוט שמעוני' (אמור, תרנג): "כשבאין אומות העולם להיכנס אל א"י ולעשות מלחמה עמהם, הקב"ה נלחם עם הגויים, שנא' ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הילחמו ביום קרב. ומהו עושה? מסכך על ראשם של ישראל שנאמר: 'סכות לראשי ביום נשק'". הפסוק עליו מתבסס המדרש עוסק במלחמת גוג ומגוג, שעתידה להיות בחג הסוכות בירושלים.
עניין הנשק מוביל אותנו למצווה האחרת של סוכות: ארבעת המינים. פירושים סמליים רבים ניתנו למשמעויותיהם של ארבעת המינים, ואחת מהן סבורה שהם מעין כלי נשק, "מאני דקרבא" בלשון ספר הזוהר. חכמי המדרש קישרו באופן מפורש בין ארבעת המינים ובין ניצחון במאבק עם אומות העולם אשר "באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה", ואין יודעין מי ניצח. כשישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים שישראל ניצחו (ויק"ר אמור, ל). מדרש זה מתבסס על התהלוכות שהיו נהוגות ביוון ורומא לאחר ניצחונות במלחמה. ואכן, החשמונאים חגגו את הניצחון שהחזיר את בית המקדש לידיהם כשהם אוחזים "ענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם" (ספר מקבים ו-ח).
גם בגמרא ארבעת המינים מתוארים כנשק. זהו נשק תקיפה המגן מפורענויות: "חץ בעינו של השטן" (סוכה לז, ב) שגורם לעצירת רוחות וטללים רעים. האתרוג אף שימש בפועל כלי תקיפה פיזי במקרים מסוימים, כגון זה של הכהן הגדול, "שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (זבחים סב א, ועוד), או כשר' זירא פסק שמותר לגר לשאת ממזרת, ובתגובה "רגמו אותו באתרוגים" (קידושין עג, א).
אולם, שאר הפירושים על ארבעת המינים רואים אותם כאמצעים של שלום. בפרפרזה על דברים של הרבי מלובביץ', אפשר לפרש שארבעת המינים דווקא ממחישים את השאיפה שלנו לתקן את העולם בדרכי שלום. יש עמים שרוצים לשנות את העולם באמצעות ארבעה מינים של כלי נשק: רובים, רימונים, טילים וסכינים – דברים הגורמים לשפיכות דמים. אבל אנחנו רוצים לתקן עולם בארבעת המינים מהצומח ומהטבע וללא אלימות. במקום רובה יוצא יהודי עם לולבו, במקום רימון הוא אוחז באתרוג, במקום סכינים הוא לוקח ערבות והדסים, ובמקום לשגר טילים כלפי מעלה הוא מנענע כלפי מעלה בארבעת המינים, כדי להוריד שפע ולא כדי להוריד מטרות.
בזמן מלחמה קשה וארוכה, כמו זו שאנו חווים כעת, עלינו לראות במצוות הסוכה וארבעת המינים מקור לחיזוק האמונה והביטחון בהשגחת ה' על עמו גם בעיתות צרה ומלחמה, השגחה שתוסיף להגן עלינו עד מלחמת גוג ומגוג. עם זאת, ענני הכבוד של הסוכה מזכירים לנו: גם כשענני מלחמה קודרים מרחפים מעלינו, אנו שואפים לתקן עולם, לא בדם ואש ותימרות עשן, אלא בארבעה מינים של מצווה ובפריסת סוכת שלום.
