כוכב נולד (על הדגל האמריקני)
נכון שיש לנו כנסת, וממשלה, וצבא, ובנק ישראל, ורבנות ראשית וכל מה שתרצו, אבל נכון לעכשיו, בעיניים שלי, מי שמנהל כאן את העניינים החשובים באמת, הכי חשובים, הם האמריקנים. אולי אנחנו עדיין לא עוד כוכב על הדגל שלהם, אבל מתקרבים. לפחות בכל הקשור למימוש מתווה טראמפ, 'היום שאחרי' ברצועת עזה (ונגזרת מכך – יו"ש), המשך הלחימה של צה"ל מול חמאס, ומול איראן, ישראל היא 'כלי שני'. וושינגטון מנהלת את העניינים. היא אפילו פתחה שלוחה כאן בישראל. לא רק בסיס שהוקם לא רחוק מקריית גת עם 200 אמריקנים (שכבר שם) האמורים לפקח על מה שיתקדם בעזה במסגרת הכוח הרב לאומי שיופעל שם, אלא גם ובעיקר, נכון לימים אלה, מעורבות מוחלטת של ממשל טראמפ, באמצעות וויטקוף וקושניר, שהפכו כמעט לדיירים קבועים כאן (השבוע הגיעו ביום שני ונפגשו לא רק עם רון דרמר, ועם שורדי השבי אלא גם עם אלופים מפורום המטכ"ל – וזה חידוש), ויותר מכך, עם הגעתו ארצה של ג'יי די ואנס, סגן נשיא ארה"ב, שהגיע לביקור ראשון שלו בישראל. משלחת אמריקנית כה בכירה לא מגיעה לכאן 'סתם'. ערב הגעתו, בכירים בממשל האמריקני אמרו ל'ניו יורק טיימס' כי הם "מודאגים יותר ויותר" מכך שנתניהו יבטל את העסקה שרקח טראמפ או יגרום לכך שהכל יתפוצץ. בין השאר, נועד ביקורו של ואנס, לדברי אותו גורם, להשגיח שנתניהו לא יערים מכשולים בדרך. וויטקוף וקושניר אמרו לרשת CBS: ״ההסכם יצליח ב-100%, אנחנו לא יכולים להרשות כישלון".
בעיניים שלי, דומני שאף אחד לא ירצה להיות בסביבתו של הנשיא טראמפ אם הג'ננה תעלה לו לראש… לכן, החברים מאמריקה הגיעו הנה לוודא שמתקדמים לשלבים הבאים של מתווה טראמפ. זה כולל פירוז השטח, שיקום הרצועה, פירוק חמאס מנשקו, ועוד. דומני שיש קונצנזוס בישראל, שתנאי ראשון חייב להיות: החזרת גופות כל החללים שלנו. כולנו שמחים בשובם של 20 החטופים החיים, אבל כמהים לשובם גם של כלל החללים, שנוכל ללוותם לקבר ישראל.
אבל כל מתווה טראמפ הוא עניין מסובך. היו שהתריעו כי מה שהוצג בחגיגיות בשארם היה 'קדימון' שרק החלק הראשון שלו- החזרת החטופים היה סגור בו. בכל השלבים הבאים היו הרבה יותר דברים פתוחים מאשר סגורים, ומן הסתם העריכו כי מכוח הדומיננטיות של הנשיא האמריקני, ומעורבותו הכל כך עמוקה בסיפור, הצדדים יתיישרו, גם כי לא תהיה להם ברירה.
וזה מה שעושה את העניין כל כך מורכב. הנסיגה הראשונה ממתווה טראמפ, שנראה כי האמריקנים חיים איתה בשלום, ואילו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתפשר על כך, היא הרכב ממשלת הטכנוקרטים שתנהל את רצועת עזה. אליאור לוי, מתאגיד 'כאן', חשף כי כבר עכשיו חמאס מעורב בהרכבת ממשלת הטכנוקרטים ברצועה, וכחצי מחבריה יהיו אנשים שתומכים בחמאס. גם הרשות הפלשתינית מסכימה עם זה בשתיקה. ישראל מתנגדת, ולא בשתיקה. לא בטוח שזה יעזור לה, וכיוון לכך שמעתי מהשר אלקין בריאיון ברדיו, שהסביר כי ישראל תתנגד לאנשי חמאס מובהקים, אבל כמעט כל העזתים הם תומכי חמאס, ולכן סביר שמי שיהיו הם כאלה שלא חברים רשמיים בחמאס. התקפלות ראשונה, שפותחת את הדלת לחמאס לפעול לחזור למה שהיה קודם למלחמה.
נושא בעייתי נוסף הוא מעורבות טורקיה. רה"מ נתניהו דחה את הרעיון של טראמפ לשלב את טורקיה בכוח הייצוב הבינלאומי ברצועת עזה. בעיניים של נתניהו, גם השתתפות חברות טורקיות בשיקום עזה עומד בסימן שאלה גדול, אך בשטח, כבר היום כלי הנדסה עם דגל טורקיה נצפים מסתובבים בין הריסות עזה. מסובך.
בעיניים שלי, היה נכון ומכובד לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה יוזם 'נאום לאומה' רציני על המצב, מסביר שנוכח הנסיבות הצבאיות, הכלכליות, ובעיקר הגיאו-פוליטיות, חופש הפעולה של ישראל נסדק, אנחנו חזקים ביותר, איתנים ברוחנו וכולי וכולי וכולי. דא עקא, צריכים עוד משהו. למזלנו יש לנו את ידידתנו הגדולה ארה"ב, ובעיקר את טראמפ, שיחד, יד ביד, ננסה להחזיר את מדינת ישראל למקום מבטחים משגשג. אך חבל שנחייה באשליות. ברור כשמש בצהריים שנידרש גם לוותר, גם בדברים כואבים. נידרש גם לקחת סיכונים. אנחנו חיים באיזור מורכב עם שכנים שלא בחרנו.
משילות?
הרבה רחש בחש על חוק הגיוס, ובינתיים מעט מאוד מעצרי עריקים. המשטרה הכחולה לא בדיוק אוהבת את התיק הזה שניסו להפיל עליה. ב'הארץ' פורסם (ולא הוכחש בשום מקום) שמפכ"ל המשטרה הנחה את השוטרים שאין לעכב או לעצור עריקים או משתמטים חרדים. מה כן יעשה השוטר הנבוך שנתקל באקראי בעריק? עליו, עפ"י המפכ"ל, לבקש מהעריק להתייצב לחקירה במשטרה הצבאית (בטוח שהוא מייד יקח מונית לשם). ההסבר שניתן הוא שאין מספיק כוח אדם במשטרה.
אגב, הרפיסות הזו אינה רק במשטרה הכחולה. גם זו הצבאית נוהגת בעריקים האלה בכפפות של משי. דוגמה: כוחות המשטרה הצבאית פשטו באחד הלילות השבוע על בית תלמיד ישיבה בשכונת נווה יעקב שהוגדר משתמט מגיוס. לאחר עימות עם תושבים, עזבו הכוחות את המקום. משילות, אמרנו? אגב, תנועת "ישראל חופשית" עתרה לבג"ץ בדרישה מהמדינה לפרט את הפעולות שתבצע כדי לאכוף את החוק ולעצור עריקים חרדים. מעניין לא פחות, האם בעריקים שאינם חרדים נוהגת המשטרה באותה מידת רוך.
לא יעבור?
המפלגות החרדיות אוחזות במקל בשני קצותיו. האחד – הן לא חברות בקואליציה, השרים שלהם התפטרו, הן אינן משתתפות בהצבעות שלא בא להן; השני – אנ"ש מנהלים את העניינים במשרדים ה'יתומים', ביבי דואג לצרכים שלהם ובעיקר מבטיח שחוק הגיוס ש'נתפר עם נציגם אריה אטיאס' יקודם. עקרונות החוק ה'חדש' שנבנה לכאורה על ההסכמות אליהן הגיע בזמנו אדלשטיין בהסכמה עם נציגי החרדים ערב התקיפה באיראן, היו אמורים להידון השבוע בוועדת חו"ב בראשות ביסמוט, אלא שהדיון נדחה לשבוע לפחות, עד שהיועצת המשפטית של הוועדה תגבש נוסח שיהיה מוסכם עליה. לש"ס זה יספיק כדי לחזור למשרדים, החרדיות האשכנזיות משחקות את הקשוח, ומאיימות להישאר בחוץ עד מעשה חקיקה ממש.
ההערכה במערכת הפוליטית היא שהחוק, גם בתצורתו החדשה, לא יעבור – לא את הכנסת (צופים שגם כמה חכ"ים מהליכוד יתנגדו לו), וגם שבג"ץ ישלח אותו לכל הרוחות. סביר שנושא זה יקצר את ימיה של הממשלה הנוכחית ויהיה, יחד עם מחדל 7 באוקטובר, לנושא המרכזי בבחירות.
כך או אחרת, בינתיים העיתון הכלכלי ׳דה מרקר׳ חשף את הקיצוצים הדרמטיים בתקציבי הישיבות החרדיות ב-2025 לעומת השנה הקודמת, קיצוצים מוסדיים, הבאים בנוסף לקיצוצים האישיים, כמו מניעת סבסוד מעונות ילדים ועוד. המספרים (בש"ח): תקציב ישיבת מיר נחתך מ-56 מיליון ל-29 מיליון. ישיבת ׳עטרת שלמה׳ נחתכה מ-25 מיליון ל-9 מיליון. ישיבת פוניבז׳ מ-22 מיליון ל-7 מיליון. בישיבת חברון הקיצוץ הוא מ-9 מיליון ל-800,000. ישיבת סלבודקה מ-6 מיליון ל-2 מיליון. ישיבת בית מתתיהו מ-3.7 מיליון ל-200,000 בלבד. הרבה כסף. סיבה טובה למה לא לשבור את הכלים עם הממשלה. לא סתם יצאה השבוע משלחת, פעם נוספת, לגיוס כספים בארה"ב.
תקומה?
ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו ומקורביו, מרבים להתלונן על 'ערוצי התרעלה' כהגדרתם, ומטיחים בהם שהם מנסים ל'הנדס' את התודעה של הצופים נגד הממשלה ומדיניותה – אשמה שיש בה מן האמת. אבל השבוע, אותו נתניהו העדיף להתעלם מהכלל 'טול קורה בין עיניך' או 'כל הפוסל במומו פוסל', כשהעביר בממשלה החלטה לשנות את שם המלחמה מ'חרבות ברזל' ל'מלחמת התקומה'.
רק נזכיר: השם 'חרבות ברזל' לא היה המצאה שלנו. כמובן, נתניהו רוצה שאנו, בנינו, נכדינו והבאים אחריהם, יזכרו לעד את המלחמה הזו כמי שהביאה, סוף-סוף, לתקומת עם ישראל בארצו, וזה היה… תחת הנהגתו של בנימין נתניהו הגדול מכולם (וכדאי שלא יזכרו מה קדם למלחמה ההרואית). לא כך נקראה המלחמה מלכתחילה, החרשתי. אך לשנות את שמה אחרי כל כך הרבה חיילים שנהרגו על קידוש השם ועל מצבתם נחקק שנפלו במלחמת 'חרבות ברזל' – זו כבר מגלומניה שלא רק מתעלמת מהמציאות, אלא גם מתכחשת לה ואף מתנכרת לה. הרי ברור שגם נתניהו מודע לכך שיש לא מעט משפחות שכולות המאשימות את הממשלה הזו ואת קודמותיה, רואות בהן כאחראיות למחדל הטבח הנורא ואין סיכוי שיראו במלחמה הזו תקומה. בשביל מה לפתוח עכשיו חזית מולן? בשביל מה לפגוע ברגשותיהן? נכון, משרד הביטחון הודיע שמשפחה שכולה שתבקש להישאר עם 'חרבות ברזל' על מצבת בנה החלל, יאפשרו לה. תודה רבה, באמת. זה הגיוני לגרום שוב לפיצול, והפעם בבתי הקברות הצבאיים? מישהו שם השתבשה דעתו? "…ותקנם בעצה טובה מלפניך…".
לשנות את שם המלחמה אחרי כ"כ הרבה חיילים שנהרגו על קידוש השם ועל מצבתם נחקק שנפלו במלחמת 'חרבות ברזל' – זו כבר מגלומניה שלא רק מתעלמת מהמציאות, אלא גם מתכחשת לה
אגב, הפעם, בעניין החלפת שם המלחמה, לא כל שרי הממשלה הצביעו כחותמת גומי. נמצאו 'שני צדיקים' ש'העזו' להתנגד להצעת הבוס: השר עמיחי שיקלי, שאמר ש'מלחמת התקומה' מיוחסת למלחמת השחרור ונכון לשמור זאת לדוד בן-גוריון ולדור ההוא; והשרה אורית סטרוק, כדרכה, אמרה דברים הגיוניים והסבירה בראיון לאברי גלעד ויאיר שרקי: "אני הצבעתי נגד השם 'מלחמת התקומה' כי אנחנו עוד לא שם. אנחנו עוד לא בתקומה. עוד לא הגענו ליעד הזה, ואני לא רוצה שנעשה לעצמנו הנחות. מלחמת התקומה זה שם שמוצא חן בעיניי. אני חושבת שאם נגיע לשם, זה באמת יהיה שם ראוי. פירוז הרצועה זה יעד סופר-חשוב. כשכלים כבדים שלנו עובדים לפרז את רפיח, ובאותו זמן הם מותקפים במתקפה מאורגנת של חמאס והורגים שני חיילים שלנו בזמן שאמורה להיות הפסקת אש – זה לא ניצחון". ולוואי ויבוא.
גדול עליו
יש מי שקונה עולמו ברגע אחד, ויש מי שלהיפך – מפסיד עולמו ברגע. בעיניים שלי, אמיר אוחנה, המחזיק בתואר יו"ר הכנסת, לא ראוי לו. פשוט התפקיד הממלכתי הזה גדול עליו בכמה מספרים, ולו בגלל התייחסותו המבזה כלפי נשיא בית משפט העליון, השופט יצחק עמית. אוחנה העדיף את הבייס, אולי גם פחד ליפול לפה של השר יריב לוין, וזלזל בנשיא בית משפט העליון ופגע בו במליאת הכנסת, באירוע חגיגי לכאורה ובשידור חי. מר אוחנה, אתה יכול לחשוב על השופט יצחק עמית מה שאתה רוצה, אבל כיו"ר כנסת, אתה אמור לייצג את כולם. ובהתנהגותך, מר אוחנה, בעטת בדלי עם החלב. עד שלא תתנצל בפני נשיא בית משפט העליון, אל תקשקש על אחדות, אחים שלי וכדומה. לא אאמין לאף מילה שלך בכיוון.
ומצד שני, שאפו ענק לנשיא המדינה יצחק הרצוג, שעל המקום, כשהברזל עדיין חם, לוהט, העמיד את יו"ר הכנסת על התנהגותו הבוטה. הנשיא הרצוג הכניס לכיס נאום ארוך בן 50 עמודים שהכין למעמד הזה, ומצא לנכון להגן על כבודו של נשיא בית משפט העליון ולהזכיר על חשיבות תקינות הממשל בישראל, דבר שנראה כי יש מי שלא בדיוק מחשיב ומוקיר.
אבל, בעיניים שלי, האיש הכי מסוכן שם הוא השר יריב לוין, אדם דוגמטי. האיש שדחף לרפורמה המשפטית במתכונתה הרחבה, מה שלדעת רבים גרר את המדינה לקרע עצום ולמשבר חברתי שהמדינה לא ידעה עשרות שנים. לוין מאוד לא אהב את הצהרת נתניהו במליאה כי יצחק עמית הוא נשיא בית משפט העליון ('וגם אני ראש הממשלה, ואלה השרים…"), ויש בליכוד מי שמעידים כי לוין הוסיף: "אם נתניהו מכיר בעמית כנשיא בית משפט העליון, שייתן לו להרכיב ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. נראה אותו". גבר-גבר.
