קח נא את בנך

הרב בק
"ויבקע עצי עולה". תנו רבנן, בשעה שעמדו ישראל לפני ים סוף, קרא הקדוש ברוך הוא למלאך גבריאל ואמר לו, לך אמור לים שיבקע עצמו לפני בנַי.
ירד המלאך גבריאל ובא לו אל הים. אמר לו, בוראי ובוראך ציווך שתבקע עצמך לפני בני ישראל.
אמר לו הים, אין אני שומע לך לבקוע עצמי, שאתה עושה רצון קונך ואף אני עושה רצון קוני, ואני לא פסקתי להוליך מֵימַי מששת ימי בראשית, שציוה ה' שייקוו המים אל מקום אחד, שנאמר "המשלח מעיינים בנחלים". לך אמור לשולחך שאין אני בוקע עצמי לפני ישראל.
חזר המלאך גבריאל ועמד לפני כסא הכבוד. אמר, אין הים שומע לי לבקוע עצמו לפני ישראל.
אמר לו הקב"ה, לך אמור לו לים אוהבים בני אוהב מבקשים לבוא לפנַי באהבה, ואתה עוצר בעדם? עליך קורא הכתוב "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".
ירד המלאך גבריאל ואמר לים כן. אמר לו הים, במה דברים אמורים? במי שאוהב למקום, אבל ישראל אלו אינם אוהבים למקום, שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, ומי ערב לי שאלך ואבקע את עצמי לפניהם, שלא ילכו ויאהבו אלוהים אחרים?
אמר לו גבריאל, והלא נקראו בני אוהב, דאיהו אברהם, שנקרא אוהב למקום, דכתיב "זרע אברהם אוהבי".
אמר לו הים, ומניין אתה אומר שהיה אברהם אוהב למקום? איני שומע לך עד שאתה הולך ומראה לי דבר ברור שהיה אברהם אוהב למקום.
חזר גבריאל לפני כסא הכבוד. אמר לו הקב"ה, שלח ידך תחת כסא כבודי וטול משם מעט מן האפר שצבור שם. עשה גבריאל כן. אמר לו הקב"ה, זהו אפרו של יצחק שצבור לפנַי מיום שעקד אברהם אותו על גבי המזבח. לך והראה אותו לים.
חזר גבריאל וירד אל הים. אמר לו, בוודאי שאין לך אוהב את המקום יותר מאברהם, שאמר לו הקב"ה לך ושחוט את בנך יחידך לפנַי, ולא עיכב עצמו, אלא מיד הלך ועקד את בנו באהבה, ואילו נתאחרתי אני בשליחותי שנשלחתי לעכב בעדו אפילו שעה אחת, כבר היה יצחק שחוט לפני הקב"ה.
אמר לו הים, משם ראיה? אין מביאין ראיה מן האנוס, שכבר היה אברהם אנוס על פי דיבורו של מקום לשחוט את בנו. ואפילו הדיוט שבהדיוטות, אם נגלה אליו מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו ואומר לו לשחוט את בנו – לא היה שומע לו?
חזר גבריאל והתייצב לפני הקב"ה. אמר לפניו, עדיין אין הים שומע לי.
אמר לו הקב"ה, שלח ידך אל כסא כבודי ושבור ממנו שתי פיסות של עץ. נתיירא המלאך גבריאל וחזר לאחוריו. אמר, אין אני כדאי לפגום בכסא כבודך. אמר לו הקב"ה, לא למענך אני עושה, אלא למען בנַי.
עמד המלאך גבריאל על רגליו ושלח ידו ואחז בכסא הכבוד. הרים ידו ושבר מן הכסא ב' פיסות של עץ. אמר לו הקב"ה, לך אל הים ואמור לו, אם אפרו של יצחק אינו כדאי לך, ב' פיסות של עץ הללו כדאיות לך. שבשעה שציוויתי את אברהם אהובי קח את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעולה, הרהורים הרבה יכול היה להרהר אחרַי. יכול היה להשיב, אתמול אמרת "כי ביצחק ייקרא לך זרע", ועכשיו אתה אומר "קח נא את בנך". ולא הרהר כן, אלא כבש רחמיו לעשות רצוני. ולא עוד אלא שבשעה שיצא אל הדרך, עמד ועשה קל וחומר בעצמו. אמר, הולך אני בדרך ואין אני יודע לאיזה מקום מוליכין אותי. שמא אבוא אל מקום אחד שאין בו עצים, ואבקש לבנות בו מזבח ולערוך עליו עצים, ולא יהיו בידי עצי עולה, ונמצאתי עושה דבריו של מקום פלסתר. מיד חזר לביתו והלך וביקע לו שני עצי עולה, אלו ב' פיסות של עץ שמהן נעשה כסא כבודי. עכשיו לך אל הים ואמור לו, הראית מימיך אדם שאני אומר לו לך עקוד את בנך, והוא אינו חושש על בנו אלא הוא חושש על עצי עולה שלא ימצא לערוך על גבי המזבח? זהו שקראתיו אברהם אוהבי, שאין לך אוהב את המקום יותר מאברהם.
מיד ירד המלאך גבריאל אל הים והיכה בו בב' פיסות של עץ שבידו ובקעו לפני ישראל.
זהו שאמרו חכמים, בשכר ב' בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להיבקע הים לפני בני ישראל, שנאמר "ויבקע עצי עולה", ונאמר להלן "ויבקעו המים".
[על פי הראי"ה קוק זצ"ל, עולת ראי"ה, חלק א, עמ' פז.]
וירא תשס"ו