יהיה טוב

"יהיה בסדר"

הרבה אנשים בישראל מוטרדים מהמצב, ומוטרדים לא פחות ממה שיהיה. האופטימיסטים יאמרו: "יהיה בסדר". הספקניים יוסיפו שלושה סמני שאלה אחרי ה'יהיה בסדר'. ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, שהשבוע ציינו 30 שנה להירצחו, התייחס ל'יהיה בסדר' בנאומו בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל ב-1992. להלן קטע מנאומו המכונן:

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היומיום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים רבות, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה'חפיף' היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'…

"…מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה – אחריות… האחריות שלכם היא מוחלטת. אין כבדה וחשובה יותר מאחריותכם לחיי האחרים… אנחנו תובעים מכם מקצועיות…אנחנו תובעים מכם יוזמה ותושייה. מפקד בצה"ל אינו יכול לחכות שאחרים יעשו עבורו את המלאכה, שאחרים יבואו עם הרעיונות הנכונים. מפקד בצה"ל חייב להתסיס את מוחו ללא הרף, לחפש פתרונות, להציע רעיונות, לפעול ולהפעיל כדי להיות ראשון – ואם אפשר גם מקורי – בכל תחום פעילות….

"אנחנו תובעים מכם שכל ישר. צה"ל בנוי על פקודות ונהלים. אי אפשר אחרת. אבל גם במסגרת הפקודות והנהלים, יש מקום להפעיל את השכל הישר לנוכח הנסיבות המשתנות. מפקד טוב הוא זה שרואה את הדברים נכוחה, מנתח את המצב בצורה הנכונה ביותר ומוצא את הפתרון הטוב והפשוט ביותר. אנחנו תובעים בכם להיות בני אדם. קל מאוד להשתכר משררה ומכוח. הבנים והבנות שלנו, החיילים שלכם, הם כחומר ביד היוצר – ואתם היוצרים.

"חובתכם כמפקדים למצות את המקסימום מחייליכם, לאמן ולתרגל אותם כדי שיהיו החיילים הטובים ביותר, להוציא מהם ליטרים של זיעה ואף לא טיפה אחת של דם, אבל גם לדאוג לכסות אותם בלילה, להמתין להם אחרי מסע מפרך עם הסנדוויצ'ים והשתייה, להיות איתם ברגעים הקשים, להיות אב וחבר כשצריך.

"אנו תובעים מכם דיווח אמת. אין תחליף לדיווח אמת – ובזמן, כדי להגיב ולפעול נכון. חובתו הראשונה של כל מפקד בכל עת היא לדווח אמת, גם אם היא מרה, בין שהיא לטובתו ובין שהיא לא לטובתו. דיווח שאינו אמת גורר אחריו החלטות שגויות שסופן קשה, עד כדי סיכון המשימה והחיים. אנחנו תובעים מכם דוגמה אישית, משמעת, גאווה ומוטיבציה. ויש לכם מכל זה, והגעתם לכאן עם כל אלה". סוף ציטוט.

בעיניים שלי, בימים אלה של עיסוק אובססיבי בפרשת הפצ"רית, היועמ"שית, החשדות לכאורה סביב ההסתדרות והגופים המוסדיים שהחוטים הפליליים עוד צפויים להוביל אליהם, הדרישה להקים ועדת חקירה סביב טבח 7 באוקטובר 2023 ועוד ועוד, דבריו של רבין ז"ל לפני 33 שנים, נכונים לימינו אנו ובלא פחות עוצמה. גם הרתיעה מ'יהיה בסדר' וגם התביעה הבלתי מתפשרת ממשרתי הציבור לאחריות, למקצועיות, ליושרה, לשכל ישר, ליצירתיות. ה'יהיה בסדר' לא יבוא מעצמו. הוא יבוא – אם יבוא – מעצמנו. אם נפעל לכך. לא מספיק לקוות, גם לא מספיק רק לשיר את "עוד יותר טוב" בלחן האהוב. ואם נאמין (ונפעל), ה'יהיה טוב' עוד יבוא. אמן.

שאלת מיליון הדולר היא: איך פועלים? מה עושים? החזרת אמון הציבור בכל המערכות – צבא, כנסת, ממשלה ומערכת המשפט הם שלב ראשון והכרחי. מורכב, לא קל, טעון רגשות שליליים – הכל נכון. אבל מתישהו זה חייב יהיה לקרות. בשביל מה לחכות?

לדעתי, דווקא סוגיית הפצ"רית, כמו גם פרסום החשדות לכאורה לשחיתויות בהסתדרות ובנגזרותיה, ניתן לראות לא (רק) כחולשה, אלא (גם) כעדות לחוזקה של החברה הישראלית והנהגתה. נכון, על פניו הפצ"רית, ובכירים נוספים בפרקליטות הצבאית, עברו על החוק וביצעו לכאורה מעשים חמורים (בעיניי, לקרוא לזה 'בגידה' מוזיל מעוצמת המושג הזה), ואם יורשעו מגיע להם עונש חמור מאוד. דא עקא, אפשר לראות את הפרשה הזו גם במבט של כיצד הצבא והחברה הישראלית ומערכת החוק שלה אינם נרתעים 'לנקות אורוות' גם כשמדובר בבכירים מאוד, גם כשמדובר בנושאים מאוד לא נעימים (ועושים כן לא רק כשמדובר ב… בנימין נתניהו). כך גם בבדיקת החשדות לשחיתות בהסתדרות ונגזרותיה. עוד יהיה טוב.

תן וקח

נציגי הסיעות החרדיות בכנסת התפטרו מתפקידיהם בממשלה ובוועדות הכנסת, במחאה על שהקואליציה טרם העבירה את חוק ההשתמטות. הם הודיעו כי כל עוד זה המצב, הם אינם מרגישים מחויבים להחלטות הקואליציה. אך זה לא מפריע להם (ונכון לנהוג כך) לקדם את האג'נדה שלהם בדברים אחרים, גם תוך כדי תן וקח, כנהוג בכנסת ישראל ובכלל.

השבוע זה בא לידי ביטוי בדיל של הסיעות החרדיות. תן – תמיכה בחוק התקשורת של השר שלמה קרעי; קבל – חוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. שני אלה עברו בתחילת השבוע בקריאה ראשונה, משם לוועדות הכנסת, ומן הסתם ינסו שם לשבור שיא עולם בחקיקה, כדי להעביר שני חוקים אלה השתא בעגלא ובזמן הכי קריב.

מודה, כשאני שומע 'הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים', אוטומטית אני נכנס למוד של חשדנות ורתיעה. אבל הפעם, ממש לא. החוק המדובר, אם יאושר סופית, יאפשר לבתי הדין הרבניים לדון בבוררות בסכסוכים אזרחיים, עפ"י דין תורה, אם שני הצדדים רוצים בכך. מה רע? אם שני הצדדים מוכנים, מה הבעיה? אגב, כך היה משך עשרות שנים, עד שבג"ץ פסק שלא ניתן לעשות כן בהיעדר אסמכתא חוקית. כעת תהיה. אני לא מוצא שום פגם בכך. ומי שחרד, יכול להירגע. לעניין זה, דין בתי הדין הרבניים יהיה זהה לזה של בתי הדין השרעיים, שיוסמכו גם הם, עפ"י הדין ההלכתי החל עליהם.

לעומת זה, החוק שמקדם שר התקשורת המהולל מהווה, לדעת רבים, סכנה ממשית לחופש העיתונות בישראל. בטוח שיש רבים שמייחלים לזה. זכותם. בעניין זה אין חלקי עמהם, אבל בין כך ובין כך, הסיכוי שהחוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית ואח"כ לא ייבלם בבג"ץ, אינו גדול. ותזכורת קטנה: אם עניין הדיל עם החרדים בהקשר לבתי הדין הרבניים היה לכם מוכר, אתם לא טועים. רק בשבוע שעבר היה דיל דומה איתם, ובתמורה לתמיכת החרדים בחוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הם קיבלו קידום של חוק נוסף הנוגע לסמכויות בית הדין הרבני, סביב יכולתו לדון בענייני מזונות בגירושין. מי שמשני הסיפורים האלה התרגז עוד יותר על החרדים, מתבקש לספור עד שלוש. בעניין הזה, הם לא שונים מאף סיעה בכנסת. כולל של אנ"ש.

והאמת נעדרת

רבים מנציגי החרדים שהתראיינו על 'הפגנת המיליון' בשבוע שעבר בירושלים, הקפידו לומר שזו לא הפגנה נגד, אלא עצרת תפילה וזעקה בעד תלמידי הישיבות, בדרישה שהקואליציה תכבד את ההתחייבות שנתנה לסיעות החרדיות, שיוסדר בחוק מעמדם של בני התורה.

בעיניים שלי, לגיטימי, כמובן במגבלות מספרים כלשהן. אלא שאותם דוברים הדפו כל ניסיון לחלץ איזו התייחסות שלהם לאותם רבבות הרשומים בישיבות, אך בפועל הם אינם כאלה ש'תורתם אומנותם', וחלקם אפילו לא מכירים את הסטנדר 'שלהם' בישיבה. אלה המנצלים את הפטור ההוא לבני ישיבות כדי לעבוד/להתבטל/לכייף – תבחרו אתם. ברקע, כמובן, התבטאויות של רבנים חרדים מובילים וחברי כנסת כנ"ל, המכריזים, אפילו בלי להתבייש, ש'גם הבטלנים לא יתגייסו'. לענ"ד, זה מראה שממש אין עם מי לדבר.

במקום לדבר, יש לעשות: לתת (הטבות כלכליות) למי שמשרת, לא לתת כלום מאלה למי שמשתמט. והזמן והדוחק יעשו את שלהם. לא לתת זה אומר לשלול מהמשתמטים כל הטבה וסיוע שהמדינה נותנת. זה אומר לא לקבל לשירות הציבורי מי שקיבל צו גיוס ולא שירת בצבא, ובטח ובטח להסיר לאלתר את כל ה'אפליה המתקנת' שהצליחו להשחיל לנו בשנים האחרונות. מה שנראה הוא שגם אם יגישו לכנסת איזשהו נוסח לחוק גיוס/השתמטות, ספק רב אם יעבור בכנסת וכלל לא ספק שיידחה בבג"ץ. אז לא חבל על הזמן ועל האנרגיות של כולנו?

כפי שמסתמן, הגיוס/ההשתמטות יהיה הנושא המוביל במערכת הבחירות לכנסת. אולי בכוחו יהיה גם לחבר חיבורים מעניינים, כך שניקח פסק זמן מדיבורים על גוש ימין לעומת שמאל או גוש כן-ביבי לעומת גוש לא-ביבי, ונדבר (ונצביע) על גוש גיוס לכל לעומת גוש של גיוס סלקטיבי, מפלה, לא הגון, לא מוסרי ורחוק מלהיות שוויוני.