הייפלא מה' דבר?

בפרשת וירא אנו פוגשים את שרה אמנו, ששומעת את הבשורה הבלתי אפשרית בגיל 90 – היא תלד בן. "ותצחק שרה בקרבה" צחוק של פליאה, של חוסר אמון, ואולי דווקא של אמונה עמוקה שהבלתי ייתכן יקרה. אלפי שנים אחריה, נשים רבות בישראל חוות בדרכן שלהן את נס החיים. בכתבה זו שלוש נשים משתפות בגילוי לב על הדרך לאימהות אחרי גיל 35. בין בדיקות וטיפולים, בין אמונה ועשייה, הן מגלות שהעוצמה של שרה גלומה גם בתוכן

"לפני שהתחתנתי הייתי עצמאית בתחום הנדל״ן, היו לי עסקים משלי", מספרת הדס ווסרמן. "התחתנתי בגיל כמעט 36, ונכנסתי להיריון די מהר, בערך שלושה או ארבעה חודשים אחרי החתונה. אני מתקתקת, אין לי זמן! היום יש לי שני ילדים: הגדול בן שנה ושמונה חודשים, והקטנה בת ארבעה חודשים".

הדס, בת 40 מהרצליה, מעבירה מעגלי אימהות ותינוקות ששמות את האישה במרכז, ובתהליך כתיבת ספר שנוגע בהריון, לידה ואחרי לידה. בשיחה כנה ומלאת תובנות, היא משתפת על הדרך לאימהות, על הלידה הראשונה בגיל 37, ועל איך זה להרגיש צעירה מאוחרת בעולם שמודד הכל בשעון.

"אמרו לי: 'קדימה, אין זמן'"

כשהדס גילתה לראשונה שהיא בהיריון, היא חשה קודם כל תודה עצומה, אבל זו גם הייתה תקופה מאתגרת עבורה. "פיזית זה לא פשוט", היא מסבירה, "אני מודה שהיו רגעים שאמרתי לבעלי 'למה לא נפגשנו עשר שנים קודם'. מצד שני, אין לי למה להשוות. אולי אם הייתי יולדת צעירה זה היה קשה באותה מידה, רק בצורה אחרת. אני משתדלת לא לשקוע בזה יותר מדי, אלא פשוט להודות לה׳ כל יום".

על השאלה אם היא מזדהה עם שרה אמנו, הדס מחייכת: "תראי, יש הבדל די גדול בין 90 ל-37… אבל אם הייתי שומעת בגיל 90 שאני בהיריון, גם אני הייתי צוחקת! ועדיין, אני מאמינה שכל לידה היא נס. לא משנה אם את בת 25 או 40 – זה דבר א-לוהי לגמרי, זה לא משהו מובן מאליו".

איך הסביבה קיבלה את ההיריון ולידה שלך בגיל קצת מאוחר?

"הסביבה דווקא קיבלה את זה בטבעיות, כי התחתנתי ואז מהר נכנסתי להיריון. אבל כן, אמרו לי 'קדימה, אין זמן'. אז אני מתקתקת. ברור שזה מאתגר כשיש שני ילדים צמודים, אבל ידעתי שאני רוצה להספיק, שהשעון מתקתק – אז פשוט הלכתי עם זה באומץ".

"אני חושבת שנותנים יותר מדי משקל לגיל", מוסיפה הדס. "להיות אמא בגיל 35–40 זה לא כזה חריג. הרבה נשים מתחתנות מאוחר, וזה פשוט טבעי שהאימהות תגיע מאוחר יותר. אם הייתי מתחתנת בגיל 25 אולי הייתי מדברת אחרת, אבל החיים קורים בקצב שלהם".

איך זה להיות אמא בגיל מאוחר?

"אני לא יודעת איך זה להיות אמא בגיל 25, אז קשה לי להשוות. אבל אולי כשאת מבוגרת יותר, קשה יותר לשחרר את העצמאות שלך. פתאום יש בוס קטן ששולט לך על הלוז… מצד שני, את מגיעה לאימהות הרבה יותר בוגרת: את יודעת מי את, מה את רוצה, יש לך פרספקטיבה. אני גם הייתי האחרונה בחבורה שהתחתנה, אז למדתי מהחברות שלי מה כדאי ומה פחות".

"אני לא חושבת שיש גיל מאוחר להביא ילדים", אומרת הדס בהחלטיות. "אמא שלי ילדה את אחותי הקטנה בגיל 42, ואני גם מכוונת לשם. ולנשים שמחכות או מתקשות, אני יודעת שזו קלישאה, אבל פשוט לשחרר ולנשום. בסוף זה קורה. אנחנו נועדנו לזה, וזה יקרה בדרך הטבעית או בעזרת טיפולים, זה לא משנה. צריך להזמין את זה באמונה", היא מסכמת.

"כשאת מבוגרת יותר, קשה יותר לשחרר את העצמאות שלך. פתאום יש בוס קטן ששולט לך על הלוז. מצד שני, את מגיעה לאימהות הרבה יותר בוגרת"

"עזבתי את העבודה בשביל זה"

שירז רביבו מקמל, בת 45, נשואה ואם לבת אחת, היא דמות מעוררת השראה. בגיל 37 היא נישאה, ובגיל 40 ילדה את בתה הבכורה לאחר מסע טיפולי פוריות ממושך. לצד ההתמודדות עם אנדומטריוזיס, מחלה כרונית שמקשה על כניסה להיריון, היא הצליחה להפוך את הכאב למנוע של עשייה ולבנות עסק מצליח בינלאומי בתחום אכילה מודעת, נוירופלסטית לירידה במשקל, מלווה רופאות ותזונאיות.

כששירז גילתה שהיא בהיריון, לא עניין אותה הגיל. "לא הרגשתי הבדל. הייתי בהיריון וזה כל מה שעניין אותי. ידעתי שזה יקרה. לא היה לי ספק בכלל", היא נזכרת. אולם, הדרך לשם, היא מודה, לא הייתה פשוטה: "עזבתי עבודה כדי שזה יקרה. טיפולי הפוריות לא היו נוחים למקום העבודה שלי, אז פשוט קמתי והלכתי. אני מאמינה גדולה באמונה שבאה ביחד עם פעולה. אי אפשר רק לשבת ולחכות. צריך לעבוד קשה כדי שהדברים יקרו".

התגובות מהסביבה, לדבריה, היו מלאות אהבה ועידוד. "היה המון אושר ושמחה, וגם הרבה עידוד להמשיך לנסות להביא לה אחים", היא אומרת. "ברור שתמיד יש נשמות טובות שמרגישות צורך להגיב ביקורת חברתית או לשאול שאלות פולשניות, אבל אני לא אדם שמושפע מהסביבה. מעניין אותי רק מה אני ובעלי רוצים. מי שיש לו בעיה עם זה, שיתרחק. פשוט ככה".

בעלה, לדבריה, היה ועודנו תומך בה: "הוא עמד לצידי לאורך כל הדרך. גם כשהבין שיכול להיות שלא נזכה לעוד ילדים, הוא בחר להישאר. זה חיזק אצלי את האמונה בזוגיות אמיתית, בזוגיות של בחירה בכל יום מחדש".

איך זה להיות אמא בגיל 40?

"אני חושבת שאני אמא נהדרת. הבת שלי אומרת שאני האמא הכי טובה שהיא יכלה לבקש. רגשית, ברור שאתה רוצה עוד, אבל פיזית אני מסתדרת מצוין. אני חולה באנדומטריוזיס, אז גם אם הייתי יולדת בגיל 22 לא היה לי קל. ועדיין אנחנו מתעמלות יחד, רצות יחד. הכל עניין של בחירה. אפשר להתמקד בקושי, ואפשר לבחור להיות עסוקה בלהעניק לילדה שלך את מה שהיא צריכה".

כששירז מדברת על אימהות מאוחרת, היא מאירה אותה באור חדש: "כשאת אמא בגיל מבוגר יותר, את בשלה יותר. את עושה את זה לא מלחץ חברתי, אלא מתוך רצון אמיתי. את מעריכה כל לילה בלי שינה, את אומרת תודה על כל רגע. יש גם יותר משאבים, גם רגשיים וגם כלכליים. זה מאפשר לגדל ילדים מהמקום הכי מלא ושלם".

מתוך החוויה האישית שלה, לשירז יש מסר ברור לנשים אחרות: "אל תחכי – תעשי, תפעלי, תעבדי בזה. הרפואה היום מאפשרת המון דרכים להגשים את החלום להיות אמא. אני יודעת שבחברות מסוימות יש קווים אדומים, אבל חשוב לדעת שהכל אפשרי. צריך רק אמונה, ובעיקר עשייה".

שירז עצמה ממשיכה גם היום לנסות להביא לעולם ילד נוסף, אך לא מהכאב, אלא מהמקום של שלמות ובשלות. "אני לא מגדירה את עצמי דרך מה שאין. תוך כדי טיפולים, הקמתי עסק בינלאומי מצליח. עזרתי לאלפי נשים, והוכחתי לעצמי שאי אפשר לשבור אותי. אני מאמינה שכל אישה יכולה להפוך את הסיפור שלה להשראה, רק אם תבחר לפעול".

"אני מעריכה כל לילה בלי שינה, אומרת תודה על כל רגע. יש גם יותר משאבים, גם רגשיים וגם כלכליים. זה מאפשר לגדל ילדים מהמקום הכי מלא ושלם"

"יש בי כוח שלא הכרתי קודם"

ליאור טל פפו, כמעט בת 42, עובדת כמתאמת תפעול בחברת הייטק, והיא נשואה לגלעד ואמא ליונתן, בן שנה ושלושה חודשים. היא נכנסה להיריון הראשון שלה ממש בסמוך ליום הולדתה ה־40, וחוותה את אחת התקופות המטלטלות והמרגשות בחייה.

"נכנסתי להיריון אחרי תהליך IVF (הפריה חוץ-גופית), כך שההתרגשות הייתה עצומה", היא נזכרת, "היה גם חשש, כי לא ידעתי למה לצפות ואיך יעבור ההיריון, אבל הפתעה לא הייתה. חיכינו לזה הרבה זמן".

ההיריון של ליאור לא היה פשוט. בשבוע 34 היא אושפזה בעקבות רעלת היריון – מצב שעלול להיות מסוכן מאוד לאם ולעובר. "פיזית, הרגשתי מצוין. הייתי בטוחה שאשתחרר הביתה", היא מספרת, "אבל בסוף יילדו אותי בניתוח קיסרי. רק בדיעבד הבנתי כמה זה היה מסוכן. אפשר לומר בפה מלא: הצילו את החיים שלי ושל התינוק. זה באמת היה סוג של נס".

את רואה חיבור לסיפורה של שרה אמנו, שילדה בגיל 90?

"אם הייתי מגלה שאני בהיריון בגיל 90, גם אני הייתי צוחקת. אבל יש משהו מאוד רוחני בחוויה הזו. אני מאמינה שכל דבר מגיע בזמן הנכון. ההיריון שלי הגיע בהחזרה של העובר השני, אחרי שההחזרה הראשונה לא הצליחה. לפעמים פשוט צריך לדעת לחכות, אבל גם להמשיך לנסות".

לדבריה, הסיפור של שרה מלמד שיעור חשוב באמונה ובעוצמה נשית: "אי אפשר לעבור תהליכים כאלה בלי אמונה. מי שנמצאת בתהליך IVF מבינה כמה זה שוחק נפשית ופיזית. אם אין אמונה ואופטימיות, קל מאוד להתייאש. צריך להחזיק חזק ברצון ובתקווה. גם למדתי על עצמי שאני רגועה וחזקה הרבה יותר ממה שחשבתי. עברתי בדיקות, אשפוזים וניתוח קיסרי – ועמדתי בזה בגבורה. יש בי כוח שלא הכרתי קודם".

על התגובות מהסביבה היא מספרת בחיוך רחב: "כולם חיכו לשמוע את הבשורה. סיפרנו די בהתחלה, אנחנו לא יודעים לשמור סודות. כולם שמחו, עודדו, התרגשו איתנו". עם זאת, פה ושם נשמעו גם הערות על הגיל. "מדי פעם אנשים אמרו לי שכדאי להיכנס מייד להיריון שני ולא לחכות יותר מדי זמן. אני מבינה שזה בא מדאגה, לא מביקורת".

התמיכה שקיבלה מבן הזוג ומהמשפחה, היא אומרת, הייתה עצומה. "בן הזוג שלי ליווה אותי לאורך כל הדרך גם בתהליך ה-IVF וגם באשפוז ובלידה. אחרי הלידה הבן שלנו היה בפגייה שלושה שבועות. היינו נוסעים אליו יחד, לפעמים היינו מחלקים את השעות – אני בבוקר, והוא בערב. גם המשפחות שלנו היו מדהימות. אמא שלי הייתה איתי כל יום בבית אחרי שהוא השתחרר. זו הייתה עזרה אדירה".

"אי אפשר לעבור תהליכים כאלה בלי אמונה. מי שנמצאת בתהליך IVF מבינה כמה זה שוחק נפשית ופיזית. צריך להחזיק חזק ברצון ובתקווה"

איך זה להיות אמא אחרי גיל 40?

"זה מרגש, מספק, אבל גם קשה. לפעמים אני חושבת שאם הייתי הופכת לאמא בגיל צעיר יותר אולי זה היה קל יותר, אבל אני לא באמת יודעת. כמה חודשים אחרי הלידה סבלתי מכאבים, והבנתי כמה חשוב לדאוג גם לעצמי כדי שאוכל לטפל בו. הורות היא העבודה הכי קשה בעולם, אבל גם זו שמביאה הכי הרבה אושר".

"אני חושבת שהיתרון הגדול שלי הוא הניסיון שצברתי", מוסיפה ליאור. "יש לי יותר סבלנות, אני פחות נבהלת מדברים קטנים. חוכמת החיים עוזרת לי להיות אמא רגועה יותר. אני מבינה שצריך לזרום, לא הכל בשליטתי – וזה דווקא משחרר".

הלידה של ליאור התרחשה בתקופת המלחמה, מה שהוסיף רובד רגשי נוסף לחוויה. "חשבתי הרבה על העולם שאנחנו מביאים אליו ילדים. זה מפחיד, אבל גם מרגש. יש בזה תקווה להביא חיים חדשים ולחלום על עתיד טוב יותר", היא אומרת באופטימיות. מתוך זה היא גם משחררת מסר לקוראות המייחלות לפרי בטן: "אף פעם לא מאוחר מדי. אסור להתייאש. אם רוצים משהו, צריך לעשות הכל כדי להשיג אותו. ואם לא בדרך אחת, אז בדרך אחרת. היום יש כל כך הרבה אפשרויות פונדקאות, אימוץ, טיפולים מתקדמים, רק לא לוותר. תמיד יש תקווה".

לסיום, לו היית פוגשת את שרה אמנו, מה היית אומרת לה?

"את השראה לנשים עד היום. היית אישה חזקה, עצמאית ומנהיגה אמיתית".