אהבה על הדרך: זוגות הישראלים שהכירו את אהבתם במסגרת נסיעה לחו"ל

הקיץ הגיע, ואיתו נפתחת גם עונת החתונות. אלפי זוגות צעירים ימסדו בקרוב את הקשר שלהם באירוע נוצץ מלא באהבה. בין אינספור הזוגות שמכירים בדרכים הקונבנציונליות של שידוכים ואפליקציות, אנחנו מביאים את סיפוריהם של שלושה זוגות שהכירו בדרך הטבע, תרתי-משמע, כשיצאו לטיול בחו"ל. הם מתארים את המפגש הראשון ומתי הבינו ש'זה זה', וגם חולקים את הסוד שלהם לזוגיות טובה.

"גדלתי בכרמיאל, בבית חילוני-מסורתי כזה, שעושים בו קידוש ולאחר מכן מדליקים טלוויזיה", מספר תומר כהן, בן 30, מדריך בכפר הנוער 'ימין אורד'. "למדתי בבית ספר לא דתי, ואחרי שסיימתי את השירות הצבאי החלטתי לעשות את הטיול הגדול שאחרי. כבר מגיל צעיר ידעתי שאני אעשה טיול גדול, רק לא ידעתי לאן, ובאותו הזמן נמשכתי להודו. חסכתי עוד קצת כסף אחרי הצבא, ומייד אחר כך יצאתי להודו. הייתה לי איזו משאלת לב פנימית שאמצא את האישה שלי בהודו, אבל לא הגעתי לשם חדור מטרה כזו או אחרת".

מהודו ועד כוש

תומר התחיל את הטיול בהודו עם חבר, ובתוך ימים ספורים הם כבר לא טיילו יחד והחלו להסתובב עם אנשים אחרים שהכירו שם. אחרי חודש שבו טייל עם אנשים שנקרו בדרכו, ביום בהיר אחד פגש חברה של מישהי שטייל איתה. "היא הכירה ביני ובין יעלה והציעה שאבוא בערב אליהן, לישיבה של כמה חברים. אז הגעתי וישבנו. זה היה בעיקר החלפת מבטים, לא קרה משהו מעבר. כמה ימים אחרי זה, החלטנו שאנחנו הולכים לטייל באיזשהו מקום עם כל החברים. לאט-לאט התחברנו והתחלנו לדבר המון. מפה לשם, התחלנו להיות הרבה ביחד וטיילנו בהודו רק שנינו כתשעה חודשים".

עם הזמן הממושך שבו טיילו יחד, גילו תומר ויעלה על מכנים משותפים רבים שהם חולקים, וגם פערים שנבעו מהמקומות שבהם גדלו. "יעלה גדלה בבית דתי, בבר יוחאי שליד מירון", מרחיב תומר. "בגיל 16 בערך היא חזרה בשאלה. בסיום השירות הלאומי שלה, היא החליטה לטוס להודו. רק במקרה, גילינו שהיינו על אותה הטיסה ונפגשנו בדרך בלי באמת להיפגש. אומנם הכרנו בהודו, אבל בחיי היומיום היינו תמיד במרחק של חצי שעה נסיעה אחד מהשנייה. היא למדה בכרמיאל רוב חייה, קרוב לבית שלי. שנינו אוהבים טיולים, והטבע הלהיב אותנו וגרם לנו לרצות לטרוף ולגלות אותו יחד. בסיום הטיול חזרנו לארץ יחד והמשכנו את הקשר. המרחק הקצר של הבתים שלנו אפשר את זה. היא הגיעה לבית שלי ואני לשלה. מאוד רצינו להמשיך ולקדם את הקשר, ואחרי כחצי שנה בארץ התחתנו. הקמנו את ביתנו בכפר לנוער בסיכון, שבו אנו מתגוררים עד היום, ויש לנו שלושה ילדים".

תומר הבין בשלב מוקדם יחסית שיעלה היא 'האחת' בשבילו. הטיול בהודו היווה עבורו מקפצה לתהות אחר העולם הפנימי שלו, שממנו יצא עם אמונה ואהבה גדולה. "באיזשהו מקום התקרבתי קצת יותר לאלוקים בהודו", משתף תומר. "שם התחיל בי מעין מסע פנימי מלא בשאלות וברצון ללמוד ולהיחשף לארון הספרים היהודי. אחרי החתונה התחלתי להתקרב יותר לדת. אני חושב שחלק מזה נבע מהעובדה שנכנסתי לכפר נוער דתי, וחלק מזה נבע מכך שהייתי המון עם המשפחה הדתית של יעלה, שהגבירה בי את הרצון לחקור ולהחכים. לאט-לאט התחלתי לחזור בתשובה, ועד היום אני משתדל לחזור".

מה לדעתך המפתח לזוגיות טובה?

"סוד ההצלחה, לדעתי, הוא שאנחנו משתדלים מאוד להיות מאופקים בתגובות שלנו ולקחת אחריות על מה שאנחנו מרגישים וחווים, כל אחד ברמה שלו. כשאני עצוב או כשיש לי טענות כלפי בת הזוג שלי, ברור לי שהיא לא אשמה אלא אני אחראי קודם כל על איך שאני מרגיש ומה שאני עושה עם זה. ההבנה הזו מרככת לדעתי את הרגש. אשתי נשארה דתל"שית ואני נהפכתי להיות דתי, מה שגרם לפערים בינינו ולתחומי עניין שונים. זה יכול להתבטא בספרים שאנחנו קוראים ובדברים שאנחנו אוהבים לשמוע. למשל, אני אוהב לשמוע שיעורי תורה של רבנים, והיא לא יכולה לסבול את זה. אז אנחנו משתדלים להתקרב אחד לשני בשיח. אנחנו מחפשים כל הזמן את אותו משהו שנוגע לעולמות של שנינו".

"גילינו שהיינו על אותה הטיסה והתראינו בדרך בלי באמת להיפגש. אומנם הכרנו בהודו, אבל בחיי היומיום היינו תמיד במרחק של חצי שעה נסיעה אחד מהשנייה. היא למדה בכרמיאל רוב חייה, קרוב לבית שלי"

ויהי אור

מירי אור היא זמרת וסטנדפיסטית. היא מופיעה לנשים ברחבי הארץ, באירועים שונים ומגוונים. מירי נשואה לדורון, והם גרים במושב קשת שברמת הגולן. דורון הוא איש הסאונד שלה, ובערבים הוא מלווה אותה לכל ההופעות שלה. היא מתארת את סיפור האהבה שלהם:

"בעברי הופעתי כזמרת ליווי במועדונים ובאירועי שמחות שונים. יום אחד, האמרגנית שלי החליטה שאופיע בפני קהילות ברחבי ארה"ב. הייתי שרה הרבה שירי ארץ ישראל, וזו הייתה נראית כמו אופציה מעניינת לנסות את מזלי בחו"ל. במהלך ההופעות, הצטרכתי למצוא מקום לעשות בו שבת. אחרי הרבה חיפושים, שמענו על רב הקהילה והתרכזנו אצלו לארוחות שבת. בבית של הרב והרבנית של הקהילה התארחו עשרות ישראלים מכל המגזרים ומכל המינים. בהתחלה אני חששתי ללכת, כי לא הייתי דתייה בזמנו ולא ידעתי איך זה יהיה, אבל החלטתי לעשות מאמץ ולנסות. בסעודה ישבנו כל הישראלים יחד, אני ישבתי בצד אחד של השולחן וראיתי את דורון בצד השני. הוא היה רווק חתיך, אבל הייתה לו חזות חרדית. הוא היה לבוש בחולצה לבנה, מכנסיים שחורים וחבוש בכיפה שחורה. לא ייחסתי אליו יותר מדי חשיבות והתחלתי לפתח שיחה עם הבחורה שישבה לידי ולהצחיק אותה. אני טיפוס כזה, שתמיד מצליח לייצר סביבו הווי של צחוקים ואווירה טובה. דורון שם לב לזה ואהב את התכונה הזאת בי. בסיום הארוחה הוא ביקש מהרבנית פרטים עליי".

הרבנית לא חשבה שהשידוך הזה יצליח. דורון היה דתי ומירי לא, וכן היא לא האמינה שהשילוב הזה יחזיק מעמד. אבל אחרי שדורון הפציר בה, היא פנתה למירי ושכנעה אותה לתת צ'אנס. "כשהרבנית פנתה אליי, הייתי קצת בשוק. הייתי כבר בת 26, לא חשבתי בזמנו להתחתן, אבל המשפחה קצת לחצה ואמרתי לעצמי שאף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית ושאולי הגיע הזמן לנסות. נפגשנו במסעדה מגדלי התאומים, ואני זוכרת שכל הפגישה צחקנו. תוך כדי ששוחחנו, הבנתי שהוא צעיר ממני בשנתיים. אבל הוא לא נבהל מזה. אמרתי לו שהגעתי מבית דתי אבל שאני לא כל כך דתייה, וגם מזה הוא לא נבהל. זה לא הרתיע אותו, והוא הפציר בי שנתקדם בקצב שלי".

החל מאותו ערב, נפגשו מירי ודורון מדי יום, ולאחר שלושה חודשים שבו ניהלו קשר בשלט רחוק, כשמירי בארץ ודורון בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, החליטה מירי לחזור לארה"ב ולוודא שמה שמתפתח ביניהם זה לכל החיים.

"כשלושה חודשים ניהלנו קשר בשלט רחוק", מסבירה מירי. "ניהלנו שיחות אל תוך הלילה, ונפשנו נקשרה זו בזו. אני הרגשתי שאני חייבת לחזור ולהכיר אותו היטב, כי היה לי חשוב שאם אני זו שבשבילה הוא אורז את כל חייו ועובר לגור לידה, אז אני צריכה לדעת שהוא בוודאות האחד שלי. חששתי שיום יבוא, והוא חס וחלילה יתחרט על שעשה את זה בשבילי. רציתי שהוא יעשה את הצעד כי הוא ירגיש שזה נכון לו ולא רק בגללי. באותו זמן התראינו בכל יום וטיילנו הרבה, וגברה בנו ההבנה שהגענו ליעד. כחודש אחרי שחזרתי לארץ הוא גם חזר, ובתוך שלושה חודשים התחתנו".

את מספרת שטיילתם הרבה. מהם היתרונות של היכרות באמצעות טיול?

"אני חושבת שכשאת מכירה אדם דרך טיול הוא רואה אותך בכל המצבים שלך, כי בטיול אנחנו לא מגיעות מתוקתקות, אנחנו בלי איפור או שמלה מפונפנת, אלא באות הכי טבעי שלנו ומתנהלות בטבעיות שלנו. יש משהו בנפש שמשתחרר. הנפש בחופש, וזה מקום שמאוד טוב להיכרות, כי המפגשים הרגילים הם מאוד נוקשים ועם כללים וחוקים. רב חכם פעם אמר לי שיש פסוק 'ממרחק תביא לחמה'. יש אנשים שצריכים לחצות את הים כדי למצוא את הזיווג. לפעמים יש איזו תקיעות ודווקא שם, רחוק מכל, משהו מצליח. במסע הזה שאדם יוצא אליו, אפשר להכיר את החצי השני שלו".

מירי מתארת אותה ואת דורון כזוג הפכים. היא 'צפונבונית' על כל המשתמע מכך, והוא מגיע מאזור יפו, מנותק ממניירות ואוהב פשטות. "אנחנו לגמרי לא דומים האחד לשנייה. זה לא תמיד פשוט, כי זה פער שהוא גם מבחינה מנטלית מאוד מורגש. אבל, יש בזה משהו יפה. אני יורדת מה'צפונבוניות' שלי ומתחברת לעם, והוא למד להתחבר לאנשים מסגנון מפונפן יותר. למרות הפערים אנחנו זוג טוב. סוד ההצלחה שלנו הוא היכולת להצחיק אחד את השני, להכניס הומור לנישואים, לקחת דברים בקלות, לזכור את הרגעים היפים. לנשים יש נטייה להתחיל לחמם את עצמן כשהבעל יוצא מהבית. נשים מתחילות לחשוב על כל מה שהוא עצבן אותן ופותחות מגירות אחרי מגירות של מקרים שבהן הוא טעה והכעיס. ואז כשהוא חוזר הביתה מחויך כולו, הן מתחילות לכעוס ולצעוק עליו – כשהוא כבר שכח מה היה. אנחנו, כנשים, צריכות לשחרר. צריך לדעת מתי לעצור, לא ללכת לישון כועסים. צריך לעשות שטויות יחד ולדעת לתת את הספייס אחד לשנייה".

"כשאת מכירה אדם דרך טיול הוא רואה אותך בכל המצבים שלך, כי בטיול אנחנו לא מגיעות מתוקתקות, אנחנו בלי איפור או שמלה מפונפנת, אלא באות הכי טבעי שלנו. יש משהו בנפש שמשתחרר"

משליחות לזוגיות

דוריין בוסי הוא בן 29, עובד כמתכנת בחברת log-on, נשוי לעדי, וביחד הם גרים באשדוד. לפני מספר שנים, החליט דוריין לטוס לשליחות בגרמניה, מתוך רצון להשפיע ולתרום את חלקו ליהדות התפוצות. הוא לא ידע אז שההחלטה הזו תשנה את חייו.

"יצאתי לשליחות בדיסלדורף בגרמניה מטעם 'לביא עולמי'. וגם אשתי נסעה לשליחות בגרמניה, דרך 'תורה מציון', לברלין. אני יצאתי לשנה, ועדי נשארה שם במשך שנתיים. בשבוע הראשון כשהגעתי לגרמניה היה לי חופש מבית הספר, אז החלטתי לטוס לברלין יחד עם חבר טוב שלי שעשה איתי שליחות. אמרתי לעצמי שאם כבר שליחות אז יאללה, עד הסוף. רציתי להתחיל לכבוש את העולם. בתוך אחוות השליחים, כשהגענו לשם, דיברנו עם השליחים המרכזיים בברלין ושאלנו אותם אם יש מקום שנוכל לישון בו בזמן השהות שלנו בברלין. ברגע שהגענו לשם, השליחים המרכזיים באו לעדי ולשותפה שלה, שהיו השליחות הצעירות באותו זמן, ואמרו להן שהגיעו שני שליחים צעירים. הם ביקשו מהן שיוציאו אותנו לבירה, ומשם הכל היסטוריה…".

דוריין ממשיך ומספר שזה לא היה ברור לו מלכתחילה שעדי היא 'האחת' שלו, אבל נדלק בתוכו ניצוץ לאפשרות שאולי הוא יחזור מהמשלחת עם משהו יקר ביד. "נפגשנו לראשונה בבית של אליעזר ורותם, שהיו השליחים המרכזיים באזור", מתאר דוריין. "כל אחד מאיתנו הציג את עצמו ואת הגיל שלו. ישר כששמעתי את עדי, קלטתי שהיא יכולה להיות פוטנציאל טוב, אבל הגיל קצת הפריע לי בהתחלה – אני הייתי בן 22 ועדי בת 24. אני ממש זוכר את שנינו מסתכלים אחד על השנייה ואומרים לעצמנו, 'טוב זה לא יעבוד… אבל מי יודע, אולי משהו יקרה'. ומשהו באמת קרה: שבוע אחרי שנפגשנו, לעדי ולשליחה השנייה לא הייתה דירה לשהות בה, ולכן הן קיבלו פיצוי – שבוע נופש איפה שהן ירצו. הן החליטו לטוס לברצלונה, ואני וחבר שלי החלטנו להצטרף אליהן. האמת, זה היה אחד השבועות המיוחדים והמהנים בחיים שלי. כל השבוע היינו ביחד, וזה הרגיש לנו הכי טבעי בעולם".

בשנה הראשונה לשליחותו דוריין ועדי לא יצאו בכלל, אבל בקיץ שבין השנה הראשונה לשנה השנייה לשליחותה של עדי החליט דוריין לקפוץ למים ולתת צ'אנס לקשר זוגי ביניהם. כשעדי עוד הייתה בגרמניה הם ניהלו קשר מרחוק, ובהזדמנויות טסו והתראו יחד, במחנות קיץ, בסקי ובעיקר עשו הרבה כיף חיים. "בחודש פברואר של אותה שנה, החלטנו שהגיע הזמן למסד את הקשר. עדי חזרה לארץ, ושבועיים לאחר מכן הצעתי לה נישואים", משחזר דוריין בחיוך.

"עדי וחברה שלה החליטו לטוס לברצלונה, ואני וחבר שלי החלטנו להצטרף אליהן. האמת, זה היה אחד השבועות המיוחדים והמהנים בחיים שלי. כל השבוע היינו ביחד, וזה הרגיש לנו הכי טבעי בעולם"

בדומה למירי ודורון, גם עדי ודוריין הם שילוב של הפכים. הדלק לזוגיות מוצלחת, טוען דוריין, הוא כבוד הדדי, במיוחד כשיש פערים. "עדי ואני הפכים גמורים: עדי היא יותר אדם של בית, לימוד תורה, חברים, עשייה; אני אדם שאוהב יותר את השגרה של היומיום – בית, עבודה ומשפחה. אני חושב שמה שחיבר בינינו זו העובדה שבתחילת הנישואים הכל התרחש באופן טבעי, למרת ההבדלים. כל אחד מאיתנו נתן ונותן את חלקו בדברים שהוא טוב בהם. זה מתחיל בדברים הכי קטנים, כמו סדר וניקיון. כל אחד מאיתנו יודע מה המקום שלו ומה המטלה שהוא טוב בה, וככה אנחנו מתקתקים ביחד את כל המשימות בהמון אהבה וכבוד הדדי".

***

אין דלת אחת שנכון לפתוח כדי למצוא אהבה. יש אנשים מתוכנו שמצאו את אהבת חייהם כשנפגשו איתה בדייט שגרתי, ששידכו ביניהם. יש כאלו שמצאו אותה דווקא באתרי ההכרויות. יש אנשים שאהבת חייהן הייתה ממש בדלת השכנה ממול, ויש כאלו שמצאו אותה במקום העבודה, באוניברסיטה, או בצבא. כל אחד והמסע שהוא צריך לעבור עד למציאת הזיווג. ומבין שלל סיפורי האהבה, יש גם זוגות שצריכים לטוס עד לקצה השני של העולם כדי למצוא את האהבה הגדולה של חייהם. אין דרך אחת לאהבה, ואולי משהו במסע המיוחד הזה, בשילוב של אדמה ושמיים, הוא שמצליח להשיל מעלינו את מה שאנו מרבים לעטות על עצמנו. אולי הפשטות הזו היא הקסם שמצליח לייצר חיבור עמוק. אולי.