מערכת שבתוןמבט מבפנים: כתב 'שבתון' מדווח מהחזית הצפונית
את הסיור פתחנו עם י׳, מג״ד ותיק שכבר נמצא בסבב השישי שלו. רוב המלחמה הוא עשה בעזה, אבל עכשיו בלבנון — הוא מרגיש את המתח בכל רגע. “בעורף מדברים על סוף המלחמה,” הוא אומר לנו, “אבל כאן בשטח, ובעיקר אצל הנשים והמשפחות שלנו – המלחמה עדיין נמשכת. חשוב שתכתבו את זה. הם הכוח שלנו, הם המנוע האנרגטי שמחזיק אותנו. יש לנו כמעט מאה אחוז התייצבות – זה לא נתפס”.
אנחנו עומדים במוצב חודר, בתוך שטח לבנון. כן, ממש כאן – במקום שבו רק לפני שנה וחצי הסתובבו אופנועי כוח רדואן, מתגרים בחקלאי מטולה ובחיילי צה״ל, מתכננים את הפלישה וכיבוש הגליל. כעת, הנוף שונה לחלוטין: מולנו נפרשת תמונת הניצחון. מצד אחד – כפר קילא הלבנוני, נטוש והרוס עד היסוד. מצד שני – מטולה, שחזרה כמעט במלואה לשגרה ולחיים. בין השדות השרופים של הכפר השיעי למטעים הפורחים של מטולה, נמתחת חומת בטון – סמל מוחשי למציאות שצה״ל מבקש לשמר. “אנחנו לא נותנים להם להתקרב לגדר,” מסביר הקצין. “כל ניסיון שיקום של חיזבאללה מטופל מייד. לא נחזור למציאות שהייתה כאן בעבר”.
במסגרת הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון, ובפיקוח אמריקני, הוקמו חמישה מוצבים חודרים – “חמש אצבעות” – שמטרתם להבטיח את ביטחון הצפון. מדובר בשינוי משוואה חסר תקדים, כפי שמגדירים זאת מפקדים בשטח: “זה משהו שחיזבאללה לא חלם שנראה”.
לצד תחושת הביטחון, האוויר טעון. בשטח מדברים על “התחממות באוויר” – והמודיעין של צה״ל פועל יום־יום לסכל ניסיונות התעצמות מחודשת של חיזבאללה. ממשלת לבנון, כך אומרים הקצינים, “לא מצליחה או לא רוצה לפרק את חיזבאללה מנשקו – וצה״ל הוא היחיד שבאמת עושה את זה בפועל”.
ומה הלאה? איש אינו יודע. בעת כתיבת שורות אלה, הלחימה טרם חודשה, אך מדברים על אפשרות של מספר ימי קרב עוצמתיים – אולי הפעם במטרה להוריד את חיזבאללה על הברכיים.
בדרך חזרה עצרנו ליד אחת המנהרות ההתקפיות של חיזבאללה – הרוסה לחלוטין, עדות מוחשית לתמרון המוצלח שהיה כאן. האמר הצבאי דוהר חזרה, השמש הצהובה שוקעת על קיבוצי קו הגבול. החיים שם שקטים, זהירים, מלאי תקווה אחת פשוטה: שהשקט הזה – יימשך.
לי
