מנגנוני השליטה של ההנהגה החרדית

"זה לא המספרים, זה המנגנונים", כך שח לי השבוע חבר חרדי, אברך בן 45 מבני ברק. בעוד כולנו עומדים ותוהים מול הצעת החוק מוליכת השולל של ח"כ ביסמוט – בניסיון להבין מה בדיוק הופך אותה ל"חוק גיוס" שאכן יביא לגיוס חרדים (ספוילר: היא לא) – אנחנו מפספסים את הסיפור האמיתי של הנצחת מנגנוני השליטה של ההנהגה החרדית.

ארגוני המילואים זיהו זאת היטב כאחד מעקרונות היסוד במתווה הגיוס שגיבשו: האחריות לעמידה בדרישה להתגייס לצה"ל עוברת לצעיר החרדי עצמו ללא תווך "מגזרי". ההשלכות של הבחירה אם להתגייס הן אישיות, ישירות ובעלות השפעה אמיתית על חייו.

לעומת זאת, הצעת החוק של ביסמוט לא רק שאינה נותנת מענה לצורך של צה"ל בלוחמים, ולא כוללת שום מנגנון אכיפה אפקטיבי, אלא מחזקת עוד יותר את שליטת ההנהגה החרדית בפרט ומבטלת את חופש הבחירה שלו.

שיטת היעדים מחזירה לרבנים את הכוח לקבוע מי לפטור ומי לגיוס, ובאופן מזעזע ניתן לומר שהוענקה להם הסמכות לקבוע מי לחיים ומי למוות, חלילה. בעוד החברה החרדית ממסגרת את הדרישה לגיוס לצה"ל כגזירת הקנטוניסטים, החוק מחדש את השיטה בה הגבירים שלחו את ילדי העניים והיתומים למלא את מכסות הגיוס הקהילתיות והצילו את ילדיהם מגזירת הצאר הנוראה.

עפ"י ההצעה, לא צה"ל יבחר מתוך מאה אלף חייבי הגיוס את אלה שמתאימים לצורכי הביטחון, אלא הרבנים – שישלחו את השוליים החברתיים, הנוער בסיכון ואת האברכים המבוגרים שאינם מתאימים ללחימה והזכאים לשכר ולתנאי שירות (ת"ש) מיוחדים.

בנוסף, ועדה עם רוב לנציגים חרדים תקבע אם צה"ל פעל באופן מספק לגיוס חרדים, ואם יימצא שלא – יבוטלו הסנקציות על אי עמידה של המגזר ביעדים. אפס אחריות על החרדים עצמם. גם דחיית גיל הפטור לגיל 26 כולאת את הצעיר החרדי במוסדות המגזר ומונעת ממנו אפשרות לבחור לצאת לרכוש השכלה או להשתלב בתעסוקה איכותית.

יש צעירים חרדים רבים המבקשים להתגייס, או שיעשו זאת אם המדינה תדרוש זאת מהם ותמנע הטבות כלכליות ואישיות ממי שיבחר להתחמק מחובתו. אך באווירה בה ההנהגה ממשיכה להגדיר את המדינה ואת צה"ל כאויבי עולם התורה, כשתג המחיר שהקהילה החרדית גובה מהמתגייסים גבוה והרבנים קובעים מי מתגייס ומי לא, המדינה שוללת מצעירים חרדים את הבחירה החופשית. בכך היא מונעת את התהליך הטבעי של השתלבות ושותפות, שהיה עשוי להתחולל ושאותו ההנהגה מבקשת למנוע.