שירה סגלאחרי שנדחתה במשך כחודשיים, שנת הלימודים האקדמית נפתחה ב-31 בדצמבר, וכיום סטודנטים נמצאים בתקופת מבחנים של סמסטר א'. זוהי עת שמלחיצה כל סטודנט, אך ברמות גבוהות במיוחד נלחצים סטודנטים משרתי מילואים. הם נעדרו חודשים ארוכים מהלימודים, ולאט לאט רבים מהם חוזרים משדה הקרב היישר לספסל הלימודים, כשעליהם להשלים חומר רב. ארבעה סטודנטים משתפים על הקושי שחוו בשילוב בין לימודים ללוחמה, על ההתאקלמות האיטית באוניברסיטה אחרי השחרור, וגם דורשים הטבות נוספות ממוסדות הלימוד.
"זו חוויה של קרע הניסיון לשלב בין שני העולמות", מגדיר אסף רפאל שמעוני, בן 27 מגבעת שמואל, את ההתמודדות בפניה עמד בחודשים האחרונים. "חשוב לי לתת את כל כולי למילואים, מתוך תחושת שליחות ומחויבות, בלי לחשוב על הלימודים, אבל בשלב כלשהו החיים בחוץ המשיכו. בנוסף, בתחילת השירות היינו בעיקר כוח עתודה והרגשנו פחות משמעותיים. כתוצאה מכך, לא הרגשתי שזה מצדיק היעדרות מהלימודים, וזה היה מתסכל".
"משלם מחיר לא מבוטל"
אסף הוא סטודנט לתואר שני, שנה ב', בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר-אילן. הוא נמצא במילואים מ-7 באוקטובר ומשרת בצפון כלוחם חי"ר. לפני חודש וחצי החל לשלב את הלימודים יחד עם המילואים – בתחילת השבוע הוא היה מגיע לאוניברסיטה או נמצא בפרקטיקום במרפאה, ובסופי שבוע תיפקד במילואים בקו ראשון. לפני כן, לעיתים רחוקות, כשהיה יוצא לאפטר היה מגיע ללמוד, אולם בפועל הדבר לא קרה הרבה.
"שנה ב' בפסיכולוגיה היא שנה אינטנסיבית, עם פרקטיקום שבמהלכו עולה כמות המטופלים שמקבלים", מסביר אסף. "בניגוד להקלטות ולסיכומי שיעורים, שאותם ניתן להשלים, הכשרה מעשית אי אפשר להשלים מרחוק, ולכן לא יכולתי להתחיל אותה. זה הצריך הגעה למסגרת בימים קבועים, והדבר לא התאפשר עם המילואים עד לקראת הסוף. יש כאן מחיר לא מבוטל שאני משלם, ואני שמח על כך, משום שזה מה שהיה צריך באותו רגע. אבל בסוף יש כאן אובדן של חלק מההכשרה המעשית, שהיא משמעותית עבור הצלחתי בתואר והיותי איש טיפול".
"חשוב לי לתת את כל כולי למילואים, מתוך תחושת שליחות ומחויבות, בלי לחשוב על הלימודים, אבל בשלב כלשהו החיים בחוץ המשיכו"
יחד עם זאת, לאסף אין טענות נגד האוניברסיטה והוא לא מצפה שיוותרו למילואימניקים על קורסים שנחוצים להתמקצעות ולהכשרה בתחומים שונים.
האם ההטבות וההקלות שנותנים לסטודנטים במילואים מסייעות לך?
"ההקלות בתואר שני לא משמעותיות כל כך, וגם הפטורים שאני מקבל מקורסי בחירה לא רלוונטיים עבורי. אין לי פריווילגיה לא להירשם לקורסים האלה, מכיוון שזה חלק מההכשרה שלי, ולעיתים המשמעות היא לוותר על ידע חשוב".
"בעיניי, אין הרבה מה לעשות, וכולנו מודעים למחיר שאנשי מילואים משלמים", מוסיף אסף. "ובכל זאת, אני חושב שכל מוסד אקדמי צריך להבין את המורכבות של הסטודנטים שלו. זה כשלעצמו ייתן לנו כוח לא לוותר על הלימודים ולנסות לאחות את הקרע בין מה שעובר עלינו ללימודים. חשוב לי לציין לטובה את המחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן ואת המרצים, שבהיבט הזה מתעניינים ובאים לקראתנו בכל מה שניתן".
"קשה להתרכז בשיעור"
ספיר דנדקר, בת 26 מבית שמש, היא סטודנטית שנה ב' לעבודה סוציאלית במכללת הדסה בירושלים. עד לא מזמן שירתה במילואים בפלוגת הרפואה שבעוטף עזה. היא התגייסה בתחילת דצמבר, והשתחררה בתחילת פברואר, וכעת היא חוזרת ללמוד כרגיל – פעמיים בשבוע במכללה, ועוד יומיים הכשרה מעשית בסמוך לבית.
"חשבתי שיהיה קשה לי להשתלב, אבל במכללה באו לקראת מי שחזר מהמילואים", משתפת ספיר את החוויה החיובית שלה בחזרה ללימודים. "יש לנו פטור מכל המטלות או הבחנים שהיו במהלך הסמסטר, אנחנו ניגשים רק למבחן או מגישים עבודה בסוף הקורס. בקורסים מסוימים המירו לנו מבחן לעבודה, לפי העדפת הסטודנטים. לפני מבחנים מתקיים, רק לסטודנטים שהיו במילואים, מרתון שבו חוזרים על כל החומר שנלמד. יש שני מבחנים שאפשר לקבל עליהם ציון עובר ולהחליט אם אנו רוצים להכניס אותם לממוצע. אנו יכולים לגשת למועד א' ולמועד ב', וישקללו את הציון הגבוה מבין השניים – בניגוד לסטודנטים אחרים, שאצלם הציון האחרון הוא הקובע. אני מרגישה שהמכללה עושה מעל ומעבר כדי להיות חלק במאמץ הזה. אני מבואסת שחברים שלי, שלומדים במוסדות לימוד אחרים, מרגישים שלא מתחשבים בהם, שאין יחס אישי ושהם מתמודדים לבד עם השלמת החומר הנלמד".
"קשה לי להתרכז בשיעור, אני קמה בתדירות גבוהה יותר משהייתי קמה בדרך כלל. אני לא מצליחה לשבת שעה וחצי כמו פעם. קשה לי להחזיק ראש בקריאת סיכומים"
חרף ההטבות הרבות שמקבלת ספיר, יש בעיה אחת שטרם מצאו לה פתרון, והיא הקושי הנפשי של החוזרים מהמלחמה – דבר המשליך לא אחת על היכולת ללמוד בשיעור. "אני מרגישה שאני צריכה רגע 'לנחות' ולהבין מה עברתי. קשה לי להתרכז בשיעור, אני קמה בתדירות גבוהה יותר משהייתי קמה בדרך כלל. אני לא מצליחה לשבת שעה וחצי כמו פעם. קשה לי 'להחזיק ראש' בקריאת מאמרים וסיכומים. אומנם ההטבות מקילות ועוזרות בלימודים, אבל אנחנו צריכים להתרגל למתכונת רגילה, ללא כוננות ולחץ למלחמה".
ספיר משתפת כי ההתעסקות בלימודים ובשאר עניינים מסייעת במעט להפיג את החרדה, אולם בן-רגע היא נזכרת שזוהי מציאות זמנית ושבקרוב יקראו לה לשוב למילואים. "הראש שלי כל הזמן עסוק במה הולך לקרות במילואים הבאים, הרי לרובנו יש צו חזרה. עכשיו אנחנו חוזרים לשגרה אבל זה זמני, כי בעוד זמן מסוים, נצטרך לחזור לכוננות ולבלאגן. קשה לי לעכל שהמציאות הלימודית היא זמנית. לרובנו ברור שכשיקראו לנו נבוא ונתגייס, על אף הקושי. וגם אם מישהו יחליט שהוא מעוניין להמשיך ללמוד ולא לחזור למילואים – הראש שלו לא באמת יהיה שם".
"מאבק על זכויותינו הוא צו השעה"
הראל קליינר הוא בן 26 וסטודנט למדעי המחשב שנה ב' באוניברסיטה העברית שבירושלים. הוא גויס בצו 8 למילואים ב-7 באוקטובר, ומאז הוא משרת במילואים בתחום ספקטרום בחיל האוויר.
כבר בפרוץ המלחמה זיהה הראל שמדובר באירוע בסדר גודל שלא היה כמותו, וראה שתגובות האוניברסיטאות מבוששות לבוא. בשל כך, לפני תחילת הלימודים הקים והוביל את מאבק המילואימניקים הסטודנטים הארצי, תחת הארגון 'סטודנטים בחזית'. הארגון החל את פעילותו באוניברסיטה העברית, וכיום הוא מונה יותר מ-8,000 סטודנטים במילואים. "זה הגיע מהשטח", מסביר הראל, "מסטודנטים שמשקיעים בלימודים ובמילואים, ובמקביל נאלצים להיאבק על זכויותיהם. זה מתסכל, כי הייתי מעדיף להשקיע את הזמן הפנוי שלי בלימודים ולא במאבק, אולם זה צו השעה".
'סטודנטים בחזית' פועל בשני צירים מרכזיים: מול מוסדות הלימוד ומול חברי הכנסת, במטרה ליצור אחדות ושיתוף פעולה בין הגופים. מבחינת מוסדות הלימוד, סוגיית ההטבות והזכויות הניתנות לסטודנטים היא נושא מורכב. "אין סטנדרט אחיד בין כל מוסדות הלימוד", ממשיך הראל. "כל סטודנט מקבל הטבות אחרות בהתאם למקום לימודיו, למרות שאותם סטודנטים ביצעו את אותו שירות בדיוק. זוהי ליבת השינוי, ואנו עובדים על יישור קו בין כולם".
באשר לפן המדיני, בדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת בנושא סטודנטים במילואים, הבטיחו שכל סטודנט יסיים את התואר "כתף אל כתף" כמו מי שלא עשה מילואים – אך בשטח הדברים אחרת.
פרט לסטודנטים שחזרו ללימודים, הראל מפנה זרקור לעבר אוכלוסייה נוספת שנמצאת בבעיה וללא פתרון יישומי ויעיל – הסטודנטים שעדיין נלחמים בחזית וטרם חזרו לספסל הלימודים. "זאת אוכלוסייה שאין לה מענה, הרי גם אם ניתן להם הקלות בקורסים מסוימים, זה לא יפתור להם את הבעיה, מכיוון שלא למדו כלל. הם מקריבים את עצמם עבור המדינה ועכשיו גם את התואר שלהם, ואנחנו מוחים על כך".
הראל חזר ללימודים היברידיים, ובמקביל ממשיך לשרת במילואים ארבע פעמים בשבוע. "זה קשוח אבל אפשרי", הוא אומר. "הלימודים קשים וזה מתסכל, כי אין לי את הזמן שהייתי רוצה להשקיע בלימודים ואני נמצא אחורה בחומר".
"יש דברים שהאוניברסיטה נשארת בהם ברמת הדיבור בלבד. יתרה מזאת, כל חוג ומרצה עושים כרצונם בנוגע להגשת תרגילים ועבודות, והאוניברסיטה לא מחייבת קו אחיד בין כולם"
לדעתך, היה נכון לפתוח את שנת הלימודים האקדמית?
"אני לא נגד פתיחת שנת הלימודים, אולם אני חושב שהיה צריך לפתוח אותה מאוחר יותר, והכי חשוב, לספק פתרון הולם מתחילת השנה ולא מאמצע הסמסטר. הנהלת האוניברסיטה מתעסקת בסמסטר א' במקום לחשוב על הסמסטרים הבאים. אנו מנסים לקדם את האפשרות שייתנו מעכשיו מענה לסטודנטים לגבי סמסטר ב', סמסטר קיץ ושנה ב', ולא יחכו עם זה. דבר נוסף, כידוע, פתיחת שנת הלימודים מאוחר יותר הביאה לביטול סמסטר קיץ, אך אנו דורשים לטובת מי שבחזית לקיים את סמסטר קיץ, ושיושקע כולו בהשלמת קורסים חסרים ובמתן מבחנים במועדים מיוחדים".
אילו הטבות האוניברסיטה מציעה לכם? והאם הן מסייעות בפועל?
"קיבלנו פטור מקורסים מסוימים, הארכת זמן וציון עובר במבחנים, חונכות לימודית וייעוץ פסיכולוגי, אבל הפריע לנו שהאוניברסיטה מציבה רף מאוד גבוה כדי לקבל את ההטבות האלו. למשל, מי שעשה מילואים מעל מכסת ימים מסוימת יהיה זכאי לגשת למועדי א' וב' ולקבל את הציון הגבוה מביניהם".
"יש מענה מטעם האוניברסיטה", מוסיף הראל. "אבל עדיין יש דברים שלא הצליחו לפרוץ והאוניברסיטה נשארת ברמת הדיבור בלבד. יתרה מזאת, כל חוג ומרצה עושים כרצונם בנוגע להגשת תרגילים ועבודות, והאוניברסיטה לא מחייבת קו אחיד בין כולם. דוגמה נוספת לכך היא שבוע השלמות למילואימניקים: בשבוע הרביעי ללימודים על המרצים היה לעצור את רצף הלימוד ולתת מענה פרטני לסטודנטים שחזרו מהמילואים, אולם היו מרצים שהתעלמו מזה".
"תדאגו שלא נישאר מאחור"
יהורז בן יהודה, סטודנט בטכניון בן 27 מפתח תקווה, הוא מנהל שותף ב'פורום הלוחמים'. זהו ארגון שקם לפני שלוש שנים במטרה לשפר את מעמד הלוחם בחברה הישראלית, לדאוג למשרתי המילואים ולקדם שיח בנושא. קבוצת מחאת הפורום בפייסבוק מונה 6,000 איש. הפורום אינו ממומן, וכל מי שלוקח בו חלק עושה זאת בהתנדבות מלאה ועל חשבון הזמן הפרטי שלו. יהורז וחבריו מנהלים את הפורום במהלך לימודם ושירותם במילואים.
בין החקיקות שהובילו הייתה 'ממדים ללימודים' – מימון מלא של שכר הלימוד של התואר ללוחמים משוחררים, בשיתוף פעולה עם ועדת חוץ וביטחון והאגף הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. לדברי יהורז, המלחמה הנוכחית הכשירה את הקרקע לשינויים ולרעיונות שהחלו הוא ושותפיו לעבוד עליהם קודם המלחמה. מתן מענה הולם ומקיף לסטודנטים משרתי מילואים, הוא היעד המרכזי שעומד לנגד עיניהם בעת הזאת.
"על פניו, נראה כי כולם מבינים ורוצים לעזור למילואימניקים, אבל בין ההבנה לבין סיוע בפועל פעורה תהום", אומר יהורז. "בתחילת חודש פברואר הצגנו לשרים בכנסת, יחד עם ארגון 'סטודנטים בחזית', מתווה כלכלי-אקדמי, במטרה לתת למי שחוזר ללימודים מעטפת שלמה שתשמור על זכויותיו האקדמיות ושלא יישאר מאחור".
המתווה האקדמי המדובר כולל: פטור מחובת נוכחות, מתן 8 נקודות זכות מקורסי בחירה, הנגשת חומר באמצעות הקלטות, השלמת קורסים מעשיים, צמצום היקף החומר לבחינות, התאמות מיוחדות, מענה פרטני ושיטות הערכה חלופיות.
יהורז מדגיש שהם לא מחפשים הקלות שיפגעו ברמה האקדמית של הסטודנט, אלא התאמות בהתאם למציאות כדי שהסטודנטים לא ייפגעו. בנוסף, הם שואפים שבכל מוסד לימודים יהיה נציג האחראי על משרתי מילואים וידאג לכל בעיותיהם. "דרוש גוף שמטרתו לדאוג לאכיפה ולמתן שירותים וזכויות למשרתי מילואים. שיידעו שיש להם כתובת זמינה שתוכל לספק להם ידע לנושאים שעולים".
המתווה הכלכלי שמציעים יהורז וחבריו נועד לספק מענה לבעיה נוספת העומדת בפני הסטודנטים במילואים – פרנסה. "אנחנו רוצים שהסטודנטים יהיו מרוכזים בלימודים ולא יתעסקו בעבודה במהלך הסמסטר, ולכן אנו רואים לנכון שהמדינה תעניק להם מלגת מחיה, כדי שילמדו בראש שקט בלי לדאוג לפן הכלכלי. דבר זה ייתן מענה לסטודנטים שעושים מילואים במשמרות או שיש להם צו פתוח במהלך הסמסטר, משום שגם אם חלקם עבדו לפני המלחמה או מי מהם שלא עבד כלל, אף אחד לא ירצה להעסיק אותם מכיוון שלא יוכלו לעבוד באופן סדיר. מתוך כך, כאמור, המדינה צריכה לדאוג להם למעטפת כלכלית כדי שיתרכזו בלימודים ולא יישארו מאחור".
"אנחנו רוצים להעביר את הכוח לסטודנט, להקנות לו דברים שמקובלים בחוק ולא דברים לפנים משורת הדין. בימים אלו אנו נפגשים עם חברי כנסת ועובדים כדי לחבר בין כל הנקודות"
יהורז אומר שהם עובדים על חקיקה כדי שהמתווים ייצאו לפועל. "אנחנו רוצים להעביר את הכוח לסטודנט. להקנות לו דברים שמקובלים בחוק ולא דברים לפנים משורת הדין. בימים אלו, אנו נפגשים עם חברי כנסת ועובדים כדי לחבר בין כל הנקודות. זה לא פשוט, מכיוון שאסור להתערב למל"ג ולוועדת ראשי אוניברסיטאות, כי זה פוגע בחופש האקדמי ובאיכות התואר".
לסיום, מה הייתם מציעים להנהלות האוניברסיטאות כדי לשפר את הסיוע לסטודנטים מילואימניקים?
אסף: "גם אם יש גל של שחרורים ומעין חזרה לשגרה, אל לנו לשכוח שאנשי המילואים נמצאים בתקופת התאקלמות שבה הם מנסים להשתלב ולהיות כמו כולם. בשל כך, הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא המודעות לקושי. אם תהיה מודעות למורכבות, אז אני מאמין שהפרטים הקטנים יגיעו גם כן. למרות הטייטל 'משוחרר', עומד בפנינו אתגר לא פשוט להתמודד עימו. ברמה הפרקטית, חשוב לתת שעות תגבור. יש לי חברים שמקבלים 20 שעות חונכות עבור כל קורס, ויש תחומים שאני יודע שזה לא מספיק כדי להצליח בלימודים. בנוסף, צריך לאפשר דחיית קורסים לסמסטר הבא, מכיוון שהרבה סטודנטים בחוויה שלהם הגיעו ישר לתקופת מבחנים".
ספיר: "הייתי אומרת להם: שבו עם הסטודנטים שחזרו מהמילואים ותבינו את הצורך שלהם! דברו איתם, לא בשביל ההקלות אלא ברמה האנושית. תסתכלו להם בעיניים ותשמעו את המורכבות שהם חווים, תנו להם מקום לפרוק ולשאול שאלות. כל מוסד לימודים יכול וצריך לפתח גמישות והכלה עבור הסטודנטים במילואים, לא משנה באיזה שלב של לימודים הסטודנטים נמצאים. אומנם זה דורש משאבים לפתוח את הראש ולפתור את בעיות הסטודנטים, אולם בעיניי זאת ציפייה בסיסית ממערכת שמשלמים לה כסף, הרי היא אמורה להכשיר אותנו הכי טוב מבחינה מקצועית בתחומים שבחרנו".
יהורז: "זה אירוע בקנה מידה היסטורי, ולכן המדינה צריכה לשנות את היחס שלה לאנשי מילואים. הם נלחמים על המדינה, וכל אחד מהם צריך לקבל את ההטבות והזכויות שיעזרו לו לצלוח את השנה האקדמית, וזאת באמצעות בחקיקה ומתן פתרונות בנושא".
הראל: "אנחנו צריכים את עזרתכם! תרגישו אותנו ותנו לנו מענה ארוך טווח שלא מסתכם בסמסטר א' וב'. זוהי פנייה גם למקבלי ההחלטות בממשלה: צריך להבין ולזכור שצבא העם מורכב מהעם וצריך לדאוג לו. זאת תחושה לא נעימה שאתה תורם למדינה והמדינה לא מעניקה לך בחזרה כפי שאתה נותן לה".
