היהודים שמחרימים עסקים של ערבים בגלל ההתפרעויות

ביישובים הסמוכים לערים ערביות נוהגים לעשות שם קניות ואף לקבל שירותים – בכל התחומים. כך כמובן גם בערים המעורבות. האידיליה הופסקה עם מבצע "שומר החומות" והתפרעויות המגזר הערבי שגררו תגובת נגד מצד היהודים – חרם צרכני. האם החרמות באמת "יפגעו להם בכיס"? האם זה יעזור למנוע את ההשתוללות הבאה? ומתי יחזור דו הקיום – לפחות במקומות בהם שרר?

המתיחות בין המגזר הערבי ליהודי, שמסתבר שנכחה גם במקומות בהם שורר דו קיום לכאורה, התפוצצה במבצע האחרון בעזה, לצד הטילים ויירוטי כיפת ברזל. התפרעויות המגזר הערבי – גם במקומות בהם ישנה שכנות טובה ביום-יום, גרמו לרבים לחשוב על תשובה נאותה, וזו הייתה – 'לפגוע להם בכיס'. כך ביישובי הדרום, בצפון ובעכו בפרט, בלוד ובשרון – יהודים מאוכזבים ברחבי הארץ החלו לעודד חרם כלכלי על שכניהם הערבים, בצורה מאורגנת או כהחלטה אישית-משפחתית.

בגליל, שלרוב הוא ירוק ושליו, שררה מתיחות רבה בתקופת מבצע "שומר החומות". באזור משגב התרחשו הפגנות והתפרעויות מצד הכפרים הערביים, ותושבי מוֹרֶשֶׁת, יישוב קהילתי דתי לאומי בגליל התחתון, מצאו עצמם במצור החל משעות אחר הצהריים למשך שבוע שלם, בגלל שכניהם, שעד רגע זה ממש חיו לצידם בדו קיום הרמוני.

ביציאה ממורשת ישנם שלושה כפרים – כאוכב, אעבלין ודמיידה. כשאלו נחסמו (ליהודים) – תושבי מורשת לא יכלו לחזור לביתם או לצאת ממנו, ונותרו פגועים וכעוסים. "ברגע שהתחילו מהומות הערבים ברחבי הארץ, השכנים מהכפרים הצמודים אלינו היו יוצאים בכל אחר הצוהריים לכיכר שבכניסה ליישוב שלהם – שהיא גם דרך המעבר שלנו – לכרמיאל, לקריות, לצומת המוביל – ומתפרעים שם עד הלילה", מספרת הדסה ממורשת. "כשהסייעת של הגן שלנו נתקלה בהם הם זרקו עליה אבנים, היא הייתה בטוחה שהיא תמות. היו גם בקבוקי תבערה. תושבים היו צריכים להסתובב ולנסוע לישון במקום אחר כי הם לא יכלו להיכנס ליישוב. השוטרים נתנו להם לעבור ואותנו חסמו מלהיכנס לצמתים האלה כדי שלא יפגעו בנו. המועצה הייתה מודיעה לנו באיזו שעה לחזור הביתה כדי שלא נתקל במהומות".

תושבי מורשת מתארים ששכניהם תלו דגלי פלסטין בכניסות של כל היישובים שלהם, וזרעו הרס רב. הדסה מפרטת: "בונים להם כבישים חדשים שמקשרים בין היישוב שלהם לכביש הראשי ומשקיעים בזה הון, והם הרסו את הכל; הם שרפו את הכביש, הם שברו את כל התאורה, כופפו עמודי חשמל, בבקרים אנשים נתקעו בפקקים כי הכביש היה מלא בסלעים ואבנים, הם התפרעו שם ברמה מטורפת ופשוט הזיקו לכל מה ומי שנקרה בדרכם".

פחדתם שהם ייכנסו ליישוב?

"כן", הדסה משיבה. "הקמנו לעצמנו צוות ביטחון ותושבי היישוב שהם בעלי רישיון לנשק שמרו על הכניסה ליישוב במשך שבוע, עד שהמועצה הביאה לנו מג"בניקים ששמרו על היישוב במשך כל הלילה. שמענו כל הזמן יריות. אנשים פה היו מאוד דרוכים בשבוע הזה. בנוסף, יותר משנתיים לא היו אצלנו פריצות ביישוב, אבל בשני סופי השבוע של המהומות פרצו פה לבתים של המון משפחות – לא ידענו אם זה משהו מאורגן ומתוכנן, או אולי פלסטינים מהשומרון", היא מסבירה.

מישהו ניסה לעצור בעדם?

הדסה: "היה כאן כעס על המועצה שאמרה שאין לה מה לעשות ואיך לעזור לנו, הכל עניין של המשטרה והממשלה. זה תסכל אותנו. היו פה כמה מנהיגים מהכפרים הסמוכים שאמרו שהם נגד ההתפרעויות והם עושים מאמצים שהצעירים לא ייצאו מהבית, אבל לא ראינו את זה בשטח – למה הם לא הורידו להם את הדגלים האלה? אנחנו הרגשנו מאוד מאוימים".

"שישלמו על זה"

הקרבה בין מורשת והכפרים הערביים שסובבים אותה, הולידה יחסי מסחר משגשגים, בהם תושבי מורשת מקבלים שירותי ניקיון משכניהם, נוסעים לכפרים כדי לשלוח דברי דואר, רוכשים שם פירות וירקות, כלי עבודה, חומרי בניה ודברים לגינה, ועוד, או מרחיקים קמעה לשפרעם שם יש מבחר ענק של חנויות ומסעדות בהן יהודים בילו באופן חופשי ותדיר.

בעקבות התחושות הקשות התארגנה יוזמה של תושבי מורשת (שאינה החלטה רשמית של היישוב) – להפסיק לפרנס ערבים – ואת תושבי הכפרים הסמוכים בפרט. הדסה מסבירה: "זה מאוד מקומם – נותנים לכם פרנסה ואתם בסוף מתנהלים בצורה הזאת? יש לנו וואטסאפ ואנשים כתבו את דעתם ודיברו על כך שמעכשיו נשתדל לא לתת פרנסה לערבים. כמעט כולם פיטרו את המנקות, והחלטנו שלא נמלא אצלם יותר דלק; מישהי הכינה טבלה של תחנות הדלק בסביבה ורשמה באיזו מהן הבעלים ערבי ובאיזו יהודי, ואנחנו כמובן לא נחזור לקבל שירותים ולרכוש בכפרים הסמוכים, למרות שהם נמצאים פחות מ-5 דקות נסיעה מאיתנו ובדברים רבים הם זולים יותר מאשר היהודים.

"יש אנשים שעומדים בזה, ויש שפחות. התנהל על זה ויכוח, אבל אי אפשר להגיד לאדם מה לעשות בית הפרטי שלו. אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק מעמד כי בסוף אנשים עושים מה שנוח להם וכשזה יירגע אני מאמינה שאנשים יחזרו לקנות, אבל אנחנו לקחנו על עצמנו כרגע שלא לתת להם פרנסה".

מה המטרה שלכם?

"זה מתוך כעס. אנחנו רוצים שהם ירגישו שגם אנחנו פוגעים בהם. הייתה לנו שכנות טובה והם שמו לנו רגל, אז למה שנפרנס אותם? לא עשינו להם כלום! למה שלא תתנו לנו להרגיש חופשי בבית שלנו? תשלמו על ההתנהגות של הצעירים האלה אם אתם לא מסוגלים לעצור אותם!", היא נסערת.

"החלטנו שנשתדל לא לתת פרנסה לערבים. פיטרו את המנקות, ומישהי הכינה טבלה של תחנות הדלק בסביבה ורשמה באיזו מהן הבעלים ערבי ובאיזו יהודי"

"חשבתי שיש סטטוס קוו"

כשהחלו ההתפרעויות בלוד וברמלה, הגיעו פורעים ערבים למושב ניר צבי הסמוך, וניסו להצית שדות של חציר. תושבי המקום התארגנו לשמור על השדות, ובעיקר נמנעו מלהגיע לערים שעד אז היו המוקד העיקרי של שירותים ומסחר עבורם.

"ברמלה ולוד אנחנו קונים הרבה מוצרים כמו חומרי בניה, כלי עבודה, שירותי מוסך ודברים מהסוג הזה, עסקים שהם בבעלות ערבים", מתאר עידו מניר צבי. "בתקופה של ההתפרעויות חששתי שייפגעו בי. נמנעתי לחלוטין מלהגיע ללוד וברמלה הסתובבתי מעט, רק כשהייתי מוכרח. מאז הפרעות חזרתי לשאת נשק, לכן עכשיו אני מרגיש בטוח יותר, אבל עדיין לא אכנס למרכז העיר העתיקה בלוד בשעות הערב".

ההתקוממות של שכניו הפתיעה אותו. "הייתי מאוד מופתע. אני לא יכול לומר שאני מאמין גדול בדו קיום, אבל הייתה תחושה של סטטוס קוו. ידיעה שיש קווים אדומים גם למאבק שלהם. הפרעות הוכיחו שאין קווים אדומים, במיוחד כאשר שרפו בתי כנסת, תקפו נשים וילדים ובזזו בתים של יהודים. קשה לי מאוד הטענה של היהודים שמצדיקים את פורעים בטענה שיהודים לא היו צריכים לגור ברמת אשכול בלוד, שם התגוררו חלק מהגרעין התורני. צריך לזכור שזו שכונה יהודית שערבים החלו לגור בה ב-20 שנה האחרונות".

עידו קיבל החלטה – חרם צרכני: "לתחושתי האישית, על הציבור שלקח חלק בפרעות לשלם על התנהגותם ומלבד רשויות החוק, אני מרגיש חובה להשתתף במלחמה הכלכלית נגדם. אני לא יכול לפרנס את מי שרק חיכה לרגע שיוכל לפגוע בי או באנשים מהעם שלי. התחושה היא שהם העמידו פנים במשך כל הזמן הזה שהשכנות בינינו טובה, והם רק חיכו לזמן המתאים כדי לפרוע בנו – אז אני לא מעוניין לפרנס אותם, ולכן אני כרגע לא קונה אצלם בכלל ומקווה מאוד להמשיך להקפיד על זה ולהפסיק לקנות אצלם לצמיתות", הוא מבטיח לעצמו.

"התחושה היא שהם העמידו פנים במשך כל הזמן הזה שהשכנות בינינו טובה, והם רק חיכו לזמן המתאים כדי לפרוע בנו – אז אני לא מעוניין לפרנס אותם"

חרם כלכלי- גזענות

כשאזעקה חרישית נשמעה ברחבי כוכב יאיר-צור יגאל הסתבר שרגע לאחר מכן נפלו חלקי יירוט בכניסה לעיר טייבה הסמוכה. סרטונים של תושבי טייבה חוגגים מסביב לאזור הנפילה הופצו, והזינו את הכעס של השכנים היהודים, שהתעצם כשהחלו התפרעויות ברחבי טירה, טייבה והאזור, והופצו תמונות של שיירות רכבים עם דגלי פלסטין – שחלקם תלויים עד היום על 'גשר הסובלנות' בטייבה, עליו היו נשואות בגאון המילים- "ברוכים הבאים לטייבה עיר הסובלנות", עד שנשרפו בהתפרעויות האחרונות.

בתקופת מבצע "שומר החומות" התרחשו התפרעויות רבות בקלנסווה, טייבה, טירה ועוד, בכבישיהן ובצמתים הראשיים באזור. תושבי היישובים היהודיים באזור נתבקשו להתרחק מהמקום בגלל ידיעה על כוונה לפגוע ברכבים חולפים מצד המתפרעים. המשטרה התריעה להימנע מלהיכנס לטירה – בהמשך תיקנה זאת ל"בשעת החשכה", והתושבים היהודים – געשו.

כששמעה על כל אלו, ענבל מכוכב יאיר החליטה לפטר את המנקה הערביה שלה. בהתחלה זה התחיל מתוך חשש: "לכי תדעי איזו שטיפת מוח עושים להם שם, היא יכולה לפגוע בבן שלי", אמרה לי. ובהמשך החליטה, כמו רבים מתושבי האזור, להפסיק לפרנס ערבים. "אחרי שהם התפרעו ככה ואף אחד מהמנהיגים הערביים לא עצר אותם ולא גינה את ההתנהגות שלהם – שירגישו את זה בכיס שלהם. אפילו שהיינו נוהגים לרכוש באופן שבועי בטירה, שנמצאת חמש דקות נסיעה מהבית שלנו, אנחנו לא נקנה שם בחודשים הקרובים שם". והיא לא היחידה. כשבשוך המהומות יואב החליט לרכוש בטירה, המוכרת פנתה אליו בתחינה: "היא אמרה שהעיר ריקה מיהודים, אף אחד לא בא לקנות, והיא ממש לא הסכימה עם מי שהתפרעו אבל חששה להגיד משהו כדי שלא יפגעו בה", הוא מספר ל"שבתון".

"מי שהחליטו להעניש את החברה הערבית בכך שהם לא מפרנסים את הערים הערביות – הם גזענים. אנחנו גם נכנסים לערים יהודיות ורוכשים שם. לא ככה צריך להתנהג ולחשוב"

מזה שנים שטירה משמשת כאזור מסחר וקבלת שירותים עבור רבים מהיישובים והמושבים בשרון הסובבים אותה, וכן הערים הסמוכות דוגמת רעננה וכפר סבא. רוב הזמן יהודים מרגישים בטוחים להתהלך בה, היא חפה מפקקים ושופעת מקומות חניה, הרחוב הראשי עמוס חנויות מותגים, הכנאפה, מה שנקרא, א-לוהי ומי שאינו שומר כשרות אוחז לפחות בקצביה אחת שם, שהוא מוכן להישבע שהבשר בה נהדר ובמחירים טובים מהרגיל.

המתח הנוכחי כואב לראש עיריית טירה, עו"ד מאמון עבד אלחי. "היחסים בין תושבי טירה לתושבי היישובים וערי השרון שמסביבה הם יחסים מצוינים, במשך שנים רבות – בין התושבים ובין הרשויות, המנהיגות המקומית, בכל אזור השרון. ישנם שיתופי פעולה, מפגשים בין בתי ספר, ברעננה, כפר סבא, כוכב יאיר- צור יגאל, צור יצחק ועוד. ככה היחסים תמיד התנהלו", הוא אומר וממשיך: "טירה שמשה כל הזמן כמקום בילוי לתושבי האזור, ליהודים ולערבים. קניות, קבלת שירותים, בהרבה תחומים – כניסה לרופאים ואנשי מקצוע אחרים. לא רק לאכול ולנגב חומוס… אלו יחסים שהם מצוינים. גם בתקופות הקשות בין המגזרים היינו, ראשי הרשויות, בקשרים יומיומיים, דיברנו, תיאמנו, וגם הסרטנו סרטון משותף של דו קיום".

עו"ד מאמון לא התחמק והתייחס גם להתפרעויות של תושביו: "אנחנו מדינה דמוקרטית כך שיש לתושבים את הזכות להפגין ולהביע את העמדה שלהם. הרוב המכריע של תושבי טירה דווקא בחרו בלהביע את העמדה הפוליטית שלהם באמצעים חוקיים – הצהרות חוקיות והפגנות, בתיאום עם המשטרה. המהומות שראינו, וזה היה מאוד מוגבל בעיר שלי, טירה, ראינו בעצם תופעות של פעילות שהיא לא חוקית שהרוב המכריע של התושבים לא קיבל אותה. אם תשאלי אותי זה יושב על מקום של מצב סוציו אקונומי נמוך, כי יש אוכלוסייה שהיא מוזנחת בעיר שלי. רואים את זה גם בהפגנות של אתיופים וחרדים, שהם אפילו שורפים את דגלי ישראל ודורכים עליהם, אבל בגלל שהם יהודים סולחים להם. לצערי הרב חלק מהחברה מביע את העמדה שלו באמצעי זעם לא חוקיים ולא מקובלים, וכך היה גם במגזר שלי".

 

"אני ראש עיריית טירה – והייתה תקופה מסוימת שהייתי מפחד לבקר בכפר סבא. חלק גדול מהתושבים שלי לא הלכו לעבודה כמה ימים אחרי האירועים האלה מתוך פחד. יש את זה גם אצלנו"

אתם מרגישים שינוי בעסקים בעיר בשבועיים האחרונים?

"אפילו בזמן האירועים ראיתי שחלק מהאוכלוסייה היהודית הגיעו לעיר והתנהגו באופן חופשי וטבעי לחלוטין", הוא משיב. "אני יודע שהאוכלוסיה מתחלקת לשני חלקים: יש חלק שהוא מפחד- ולאלו אני אומר שאין ממה לפחד. אני קורא לכל מי שמפחד להיכנס לטירה שייכנס ויראה שהוא יכול להתהלך אפילו בסמטאות הצרות של העיר והוא יתקבל בזרועות פתוחות ויקבל את כל השירותים. תושבי העיר ישמחו לקבל אתכם והמצב ימשיך להיות בדיוק כמו שהיה עד עכשיו.

"החלק השני, החליטו על מדיניות של להעניש את החברה הערבית בכך שהם לא נכנסים ולא מפרנסים את הערים הערביות – זאת לטעמי תפיסה גזענית. אנחנו גם נכנסים לערים יהודיות ורוכשים שם. לא ככה צריך להתנהג ולא ככה צריך לחשוב. אנחנו לא רוצים להעניש ולא רוצים לחשוב בשיטה הזאת. העיר שלנו פתוחה ואנחנו נמשיך לקבל את האנשים שמגיעים ליישוב טירה מכל האוכלוסיות", הוא מבטיח.

יש גם תושבים ערביים שמפחדים להיכנס לערים יהודיות?

"כן, אפשר להתפלא, אבל אני ראש עיריית טירה – והייתה תקופה מסוימת שהייתי מפחד לבקר בכפר סבא. חלק גדול מהתושבים שלי לא הלכו לעבודה כמה ימים אחרי האירועים האלה מתוך פחד. יש את זה גם אצלנו. ולמה אנחנו מתפלאים? חלק מהערבים הותקפו בערים היהודיות, אבל זה אומר שזה כל היהודים? לא, יש קומץ מסוים שבחר בדרך אלימה ואנחנו צריכים להתנגד לדרך הזאת. דווקא בגלל שמדובר בקומץ שהוא גזעני, משני הצדדים, אז הרוב המכריע צריך להמשיך ולגנות את זה ולהתנהג באופן טבעי, לטובת המדינה ולטובת שתי האוכלוסיות. כולנו נמשיך לחיות פה, יש מתחים, אי אפשר להתכחש לזה, אבל צריך למצוא תמיד את הדברים המשותפים ואת הדרך הנכונה להמשיך לחיות ביחד. יש לנו עתיד במדינה הזאת, בשביל הילדים היהודים והילדים הערבים צריך להמשיך לחיות בשלווה ובשיתוף פעולה".

מניסיון העבר שלך – מתי זה יהיה מאחורינו?

"אני חושב שזה התחיל כבר, בשבת האחרונה ראיתי הרבה מהשכנים מהאזור שלנו, מהיישובים והמושבים מסביב שבאו לעסקים שבעיר טירה. אני מאמין שתוך תקופה קצרה המתח יחלוף והחיים יחזרו למסלול הרגיל, וכך זה צריך להיות. גם מבחינת הערבים וגם מבחינת היהודים, שלא ניתן הזדמנות לאלה שיש להם אג'נדה פוליטית גזענית לנצח את הרוב – הרוב הוא טוב, אנשים טובים שרוצים להמשיך לחיות ביחד, וככה צריך להיות. אני מקווה שסוף סוף תהיה מנהיגות אמיצה בישראל שתפעל למען שלום יציב ושקט, אני אופטימי ויודע שאין דרך אחרת. צריך שלום בר קיימא", הוא מסכם.

(קרח תשפ"א)