הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)ביום חמישי שעבר התקיים בבנייני האומה בירושלים אירוע מרגש לציון מאה שנים ליסוד ישיבת "מרכז הרב". לפני האירוע התקיים מפגש חברים. את האולם הענק גדשו בוגרי הישיבה בטווח גדול מאוד של גילאים, מגילאי העשרים ועד שנות השמונים המאוחרות. היה שם פסיפס מגוון של בוגרים, רבים מהם רבנים ואנשי חינוך מובילים במגוון מוסדות; אך לא רק – גם קצינים בצה"ל, אנשי התיישבות, אנשי ציבור וכלכלה, ואף ראש עיר.
היה ניכר שכולם נרגשים. עבורי, המפגש המרגש עם חברים מספסל הלימודים, שחלקם לא פגשתי עשרות בשנים, החזיר לחוויה המתוקה של חיי – לשנות הלימוד והבניין בישיבת מרכז הרב, בלימוד תורה אינטנסיבי ומרומם מתוך דיבוק חברים. השנים שבהן התקיים בנו: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיה יב, ג) – "וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא" (ת"י שם). בהן זכינו לקבל תורה מרבותינו ובראשם מרן הרב צבי יהודה זצ"ל, הרב אברהם שפירא זצ"ל (עבורנו "רב אברום", שזכיתי לימים גם בליוויו בהקמת ישיבתנו במודיעין), ומשאר הרבנים והרמי"ם.
המפגש הזה המחיש ביותר את התגשמות חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל להקמת "הישיבה המרכזית העולמית": "השלמת הצביון של תחיית האומה והארץ ותחית הקודש על אדמת הקודש המוכרחת לבוא עמה ועל ידה, עתידה לצאת אל הפועל רק על ידי יסוד ישיבה מרכזית עולמית לישראל בירושלים בצורה המתאימה לאותה התנועה הגדולה של תחייתנו הלאומית ההולכת ופורחת בארץ ישראל" (מאמרי הראי"ה עמ' 67).
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל הקפיד לקרוא לישיבה "הישיבה המרכזית העולמית", והיה חוזר ואומר שמרכז הרב היא המשך של ישיבת וולוז'ין; שזוהי "תורה שיש לה בית אב" (ירושלמי פסחים ו, א). תורת הישיבה היא "עץ חיים" ששרשיו הקדומים בתורת הגר"א של האקטיביזם האמוני וה"אתערותא דלתתא", המשולבת בלמדנות של וולוז'ין, שהצמיחה נוף רענן של "תורת ארץ ישראל" – "התורה הגואלת" של "האחדות הכוללת". היא אינה רק ישיבה במובן המוסדי המצומצם של המושג; היא "מרכז" הפונה ל"מרחב" – בית יוצר שממנו צמחה תנועה גדולה וחשובה, תנועה דתית־לאומית ששורשיה עמוקים בעולם התורה ופניה אל העתיד. ישיבה שהייתה לספינת הדגל של תנועה זו, על כל מפעלותיה הרוחניים, החינוכיים, החברתיים וההתיישבותיים, ושטבעה את חותמה כמעט בכל תחום במדינת ישראל. שגידלה דורות של תלמידי חכמים ארץ־ישראליים המרביצים תורה בכל רחבי הארץ, השותפים והלוקחים חלק מרכזי בבניין המדינה ופיתוחה, ונושאים באחריות להגנה על ביטחונה ולפיתוח ההתיישבות בספר ובפריפריה.
בשנתיים האחרונות, מיום פרוץ המלחמה, החברה הישראלית כולה נחשפה לתרומתה החיונית של תנועה זו לביטחון המדינה, לעוצמת רוחה, לחוסנה ולאמונתה בצדקת דרכה.
השבת נקרא על לידתו של יעקב אבינו, "איש תם יושב אהלים", שממנו נבנתה אומת שנים־עשר השבטים, ועל שמו היא נקראת. יעקב הוא גם היסוד לבניין התורה בעם ישראל עוד בטרם ניתנה: "אין לך אדם שהיה יגע בתורה כאבינו יעקב, כמא דאת אמר: "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). אין כתיב כאן "יושב אהל", אלא "יושב אהלים", יוצא מבית מדרשו של שם והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר לבית מדרשו של אברהם" (תנ"י וישלח ט). שרשי תלמודו בבתי המדרש של שם ואברהם: "שהיה לומד בבית מדרשו של שם ועבר והיה תמיד בבית אברהם זקנו לשמוע בלימודים" (אברבנאל בראשית כה, כד).
ובבית מדרשו של יצחק: "כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (בראשית כה כז): "ויעקב איש תם" וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ" (שמו"ר א, א).
מכאן ואילך יעקב מקים את בית מדרשו כקומה נוספת – בית מדרש העתיד להיות "מרכז" הפונה ל"מרחב", לכל שבטי ישראל; המשולב מתורת שם, עבר, אברהם ויצחק, ומשלב בין עולם הרוח לעולם המעשה. ממנו ייבנה בית ישראל: "בא יעקב ונטע אהלים לתורה כמו שכתב: "ויעקב איש תם יושב אהלים" (פסיקתא רבתי פ"ה). כ'אהל' השונה מ'בית' – שניתן להרחיבו בקלות לצדדים שונים. בכל תחנה חשובה בדרכו הקים בית מדרש. בדרכו חזרה לארץ ישראל: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וגו'" (בראשית לג יז). "וְיַעֲקב נָטַל לְסוּכּוֹת וְאִיתְעַכֵּב תַּמָן תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וּבְנָא לֵיהּ בֵּי מֶדְרָשָׁא" (ת"י שם).
וכן בירידתו למצרים: "ואת יהודה שלח לפניו גושנה – וכו'. וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו. וכו'. ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה" (בר"ר צה, ג).
זכות בניין התורה בבית מדרשו של יעקב עתידה לעמוד לישראל בזמן הגאולה: "ויעקב איש תם יושב אהלים – אמר לו הקב״ה: אתה התחלתה לישב באהלים, חייך כשאשוב לירושלים, בזכותך אני חוזר, שנאמר: "כה אמר ה׳ הנני שב שבות אהלי יעקב" (ירמיהו ל, יח); שבות אברהם לא נאמר, אלא שבות יעקב" (תנ"י תולדות ב).
בית מדרשו העתידי של בני יעקב הוא 'מרכז' המשפיע על ה'מרחב' הלאומי – ללא גבולות: "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" – נחלה בלא מצרים וכו'" (רש"י ישעיה נח יד)
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
