הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)ה'ברכות' של בלעם הינן מקור מרתק להתחקות אחר כוונותיו המקוריות: "מ'ברכותיו' של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" (סנהדרין קה ב). ניתן ללמוד מה רצה לקלל כדי למלא את בקשת בלק, ומה היו ה'יעדים האסטרטגיים' ב'בנק המטרות' שלו, כתמונת ראי המשקפת את החוזקות והתורפות של עם ישראל אותן זיהה בלעם כמתבונן מהצד.
אחד ה'יעדים' היה ה'אהלים': "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". בלעם מבחין בסידור החריג של מחנה ישראל: "ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו" (רש"י כד ב). האהלים המשפחתיים קיבלו תשומת לב מיוחדת, כמסגרת שבה מתייחד התא המשפחתי היהודי: "עד שהן במצרים עבדו אלילים ואעפ"כ לא היו פרוצין בעריות וכו'. ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו שנאמר: 'איש וביתו באו', לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע. ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים. ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו" (ילק"ש במדבר רמז תשעא).
"בלק שאל: איך אתה רואה את העם מראש הפעור, מה יחסו לצניעות ולמוסריות של המינים? וכו'. התשובה היתה: 'מה – טובו'. וכו'. 'בתיך' מתאימים לחזון המוסר ולטובה האמיתית של אומה, וכו'. כל בית וכל ענף משפחה מעביר אל הדור הבא את ברכת השלום הגופני, הרוחני והמוסרי. וכו'. את נועם הרוחניות העדינה והאצילה עם האומץ וכח העמידה" (רש"ר הירש במדבר כד ה).
בלעם ראה בתא המשפחתי של ישראל יעד אסטרטגי; 'מולקולת יסוד' שממנה מורכב החוסן החברתי והלאומי, הנובע ממקור של 'קדושה', וביקש לפגוע בו. אלמלא שהקב"ה אילצו להפוך את הקללה לברכה.
משלא עלה בידו לקלל, הציע להשתמש באמצעי פיתוי חילופי ציני ונבזי: "'לכה איעצך וגו". אמר להם: א-לוהיהם של אלו שונא זימה הוא וכו'. בוא ואשיאך 'עצה'; עשה להן קלעים והושיב בהן זונות וכו'" (סנהדרין קו א). ה'עצה' נחלה 'הצלחה': "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה א), היה זה 'פיגוע אסטרטגי' רב נפגעים: "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" (שם ט), ובתוכם נשיא בישראל.
אנו מבקשים ללמוד מהפרשה על הגישה הייחודית של היהדות לצניעות, למערכת היחסים בין המינים ועל הסטנדרטים הגבוהים של הצניעות שהיהדות מבקשת לעצב בתוכה.
האנושות הכירה ביצר המשיכה הטבעי שבין המינים, ובכח השפעתו, וביקשה לנתב אותו לייעודו; להקמת התא המשפחתי ולשימור הקיום האנושי וקבעה כללי מוסר וצניעות ליחסים בין המינים ולבידול המסגרת המשפחתית. חלקם מעוגן בחוק.
ישנן שתי רמות: א. צניעות פונקציונאלית – מערכת כללים של איפוק, כיבוש היצר ואמצעי זהירות, שנועדו למנוע מהאדם נפילה ברשתו של היצר, וכשלון בפריצת גדרי הצניעות. היא כוללת כללי התנהגות בין המינים בחברה, במגע, בלבוש, ובאיסור ייחוד, וקביעת טווחי בטיחות כדי לנטרל פיתויים וגירוי יצרים, בבחינת: "אין אפוטרופוס לעריות" (תוספתא כתובות א ט).
ב. 'צניעות כאידיאל'. רמה גבוהה יותר – פוזיטיבית ולא מגננתית, שמעצבת יחס מכבד ואצילי ל'צלם האלקים' שבאדם, ולסגולותיו ומציבה סטנדרטים גבוהים של אצילות, עדינות וכבוד מירבי ביחסים שבין המינים. עם קביעת כללי התנהגות מכבדים ע"י יצירת 'מרחק מכבד', ממגע וקירבה, בדומה ליצירת 'מרחק מכבד' מאנשים רמי מעלה ונתינת משמעות לניואנסים עדינים. ההקפדה על הלכות ייחוד, כביטוי לסטנדרט גבוה ולא כחשש מכשלון. היחס לצניעות בלבוש ככבוד ל'צלם האנוש' ולא רק כמניעה מגירוי. הקידמה האנושית הכירה בערכו הנאצל של האדם וביקשה לבטאו בלבוש מכבד.
חשוב להעלות רמה זו למודעות ולשיח הציבורי, שלעת עתה מתמקד בעיקר בצניעות הפונקציונלית ובכך מרדד את השיח.
(בלק תשעט)
