לחזור לחלום בגדול

יעקב אבינו עבר מסכת חיים מרובת תהפוכות, וחייו היו רוויים אירועים מסעירים, עליות וירידות, הצלחות וכישלונות, רגעי אושר גדול ורגעי צער עמוק. בכל תהפוכות חייו יעקב הוא אדם איתן ויציב ששומר על זהותו ונאמן לדרכו; ההצלחות לא משלות אותו, והנפילות לא משנות אותו.

דמותו היציבה של יעקב משתקפת במדרש חז"ל על המילים שהוא עתיד לומר לעשיו: "עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה" (לב, ה). רש"י מביא את דבריהם: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". יעקב שהה עשרים שנה בבית לבן, סביבה של עובדי אלילים המצטיינים כרמאים ומצטיירים כאנשים לא מוסריים, אך הוא לא השתנה מבחינה רוחנית כהוא זה.

גם בחיי החולין יעקב לא נשחק ולא נסדק עם השנים. הדבר בא לידי ביטוי בעבודתו המסורה שנמשכה עשרים שנה בהתמדה עצומה. גם כאן המדרש מחדד ומדגיש את ייחודו של יעקב: "'ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות' – בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שנים באמונה ולבסוף הוא מתעצל. ברם הכא מה הראשונות שלמות אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה" (ילקו"ש ויצא, קכה). שנים של עבודה מפרכת יוצרים אצל רוב בני אדם שחיקה, אולם יעקב הוא האיש ששׂוֹחֵק לשחיקה. הוא יצוק כסלע, ומוסר העבודה שלו נותר בעינו כבימים הראשונים ולא נפגם  כלל.

עם זאת, ברבדים פנימיים של הנפש מתגלה שינוי מסוים שחל בדמותו והוא נרמז בחלומותיו. כאשר יוצא יעקב לחרן בתחילת הפרשה הוא חולם חלום נשגב ומרומם: "וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱ-לֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ". יעקב היוצא מבית הוריו, ולפי חז"ל עוזב את אוהל התורה, הוא אדם צעיר שרגליו בקרקע וראשו בשמים, מלא שאיפות גדולות ונעלות על עולמות רוחניים, על פגישת מלאכים ועל ה' אלוקים שמלווה אותו בחיים.

כעבור 20 שנות עבודה בבית לבן, יעקב חולם בפעם השנייה, וחלומו זה שונה מאוד מזה שבראשונה: "וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן… וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים". הפעם יעקב לא פוגש מלאכים בחלומו אלא כבשים, הוא לא מדמה כיצד הולך אתו אלוקים, אלא כיצד הוא מפיק מצאן לבן רכוש ורווחים. החלומות משקפים את מה שמעסיק את האדם בחיים, ועם כל רוממותו ויציבותו של יעקב, אלה הדברים שמלאו את סדר יומו, יום יום ושעה שעה זה עשרים שנה, הם מדאיגים אותו לקראת סוף זמנו בחרן, וחודרים עמוק לחלומותיו.

אולי זו הסיבה שבגינה ממשיך המלאך בחלום זה ואומר ליעקב: "עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֨ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ". אם הראש שלך, יעקב, שקוע כל כך עמוק בצאן ובמקסום רווחים חומריים, זה הזמן לעשות שינוי משמעותי בחיים, להתעורר, להתנער ולחזור לארץ ישראל.

מעשה אבות סימן לבנים, וכך גם עם ישראל של זמננו היה במשך כמה דורות בחלומות על חיבור שמים וארץ בבניית הארץ ובהקמת חברת מופת, בעשייה ובתעשייה, בפיתוח וביצירה, כשבלב הרבה כוונות "לשמה" – לשם החברה והקהילה ולמען כל האידיאלים של האומה. לאחר מכן הגיעה השחיקה, ואנשים החלו לדאוג לעצמם, לעשות לביתם ולקדם את אנשי שלומם.

המלחמה שהחלה לפני יותר משנתיים הייתה עזה ומרה, אך מעז יצא גם מתוק, מתיקות הדור שנראה שקוע בענייניו, וחי בעולם של אינדיבידואליסטים וקרייריסטים, והפך באחת לחברה ולצבא של אידיאליסטים. כמו אצל יעקב אירע כאן אירוע משנה חיים שקרא להתעורר, להתנער ולחזור לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל. ואכן הדור קם וחי מחדש את ערכי הציונות, את הנאמנות לעם ולארץ. האתגר הגדול כעת הוא לשמר את המתוק, ולפוגג את המרירות, לשמר את הנועזות אך לעמעם את העזות.

סכנת השחיקה אורבת לכל אדם בכל תחומי העשייה, במשפחה, בעבודה ובעבודת ה'. אולי בעבר חיברנו שמים וארץ כשעמדנו בתפילה, והיום לנגד עיננו ילדים ודאגות פרנסה כמו שהיו ליעקב. ייתכן שבעבר היו לנו חלומות גדולים שבהם פגשנו מלאכים, וכיום אנו מתעסקים בכבשים או בכביסות, בבעיות בריאות או בצרות אחרות. לכן עלינו למנף הזדמנויות לרענן את השגרה, וליישם את דבר המלאך: "ק֥וּם צֵא֨… וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ", שוב אל המקום בו חלמת בגדול, ושאפת להעמיד סולם לשם תיקון עולם, סולם שעליו אפשר לעלות מתוך כל הירידות, ולחבר שמים וארץ בארץ אבות.