מערכת שבתוןנעמה שלם
ממובילות פורום "שותפות לשירות"
כשבן-גוריון החליט שיש לפטור 400 לומדי תורה משירות צבאי, האם הוא הסתכל קדימה? האם הוא צפה שעל כל פטור אחד יהיו פטורים היום קרוב ל-5,000 איש? האם הוא צפה שבני הציבור החרדי יהוו רבע או שליש ממחזור הגיוס? האם הוא זיהה את האפשרות שהכוונה הטובה תנוצל בציניות?
בשיח על הצרכים הביטחוניים בהווה שאינם נענים – חסר אקוטי ב-12 אלף סדירים בשנה, אובדן עתודות מילואים, שחיקה והיעדר הכנה לסבבים הבאים ולמערכות – אובד לפעמים הנושא החשוב לא פחות; חוק הפטור מגיוס הוא הימור מסוכן על עתידה של מדינת ישראל.
החוק מניח שיספיק למדינה צבא קטן. כמה קטן? כפוטר לדורות משרות קרבי של כל מי שיוכרז כחרדי, ופוטר 50% מהבחורים ה״חרדים״ מכל שירות, בלי קשר לחלקם באוכלוסייה ובלי הגבלה. מספיק יהיה להירשם למוסד חרדי, או להיות רשום שנתיים בגיל הנערות ברשת חרדית, גם אם אינך דתי במועד הגיוס, כדי לקבל פטורים.
ומה יהיה המצב הביטחוני בעתיד? הגאופוליטי? מה יהיו המחירים? כמה נוכל לשאת את ההשתמטות? מתווה החוק אדיש לחלוטין לשאלות אלה. הוא אדיש גם לשאלת הגבולות המתחממים בסוריה, בעזה, בלבנון, להברחות הנשק ממצרים ומירדן, ולסכנת המדינה הפלסטינית. גם 7 באוקטובר לא היה קריאת השכמה.
לא מפתיע שמי שלא באו לעזרת אחיהם בעת צרה, גם לא רואים את אחריותם כלפי שלומנו גם בעתיד. מפתיע מאוד שפוליטיקאים ציוניים ובהם הורים למשרתים, תומכים בהימור הזה. זאת ועוד, ההימור על עתידנו אינו מתחשב גם בסיכון נוסף – מלבד הגידול הדמוגרפי הצפוי של החברה החרדית, שיגדיל את אחוז הפטורים בחוק מקרב המועמדים לשירות צבאי, הפטור לחרדים יוביל, וכבר מוביל, לירידה במוטיבציה וביכולת לשרת גם בקרב המגזרים האחרים, אלה שהנטל שעל כתפיהם ילך ויגדל. הוא מרסק את שרידי האמון של המגויסים בקובעי המדיניות.
החוק אינו רק סובל השתמטות – הוא מעניק לה לגיטימציה ממלכתית חוקית באמצעות יצירת מסלול רשמי ומוכר לאי-שירות לכל מי שיזדהה כחרדי. הוא מתמרץ השתמטות, ונותן לוועד הרבנים סמכות לקבוע מי יגויסו ומי יהיו פטורים. הוא מחליף את האמנה החברתית של "צבא העם" במודל מסוכן של אזרחות דו-שכבתית: מעמד המשרתים ומעמד הפטורים.
בעודנו רבים על ועדת חקירה על העבר, אנחנו חוזים בהתהוותו של המחדל הביטחוני הלאומי החמור הבא.
