אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])בליל ה-13-14 במאי 1948 התקיימה ישיבה של מנהיגי היישוב היהודי כדי לדון בנוסח מגילת העצמאות. אחד הסעיפים המשמעותיים באותה ישיבה היה: מה יהיה שמה של המדינה החדשה? הועלו מספר הצעות: מדינת יהודה, עברייה, מדינת העברים ועוד.
בן-גוריון דחה את כל ההצעות הללו, הציע את השם 'ישראל', וכך אמר: "השם הראוי ביותר למדינה הוא 'ישראל'. זה שמו של העם. זה השם המוכר בהיסטוריה ובמסורת, והוא מאחד". הוא טען שהשם 'ישראל' מחבר בין עבר, הווה ועתיד, ושומר על רצף היסטורי ולאומי.
בסיום דבריו, הוא פנה לחברי מועצת העם ושאל: "האם יש חילוקי דעות בעניין הזה?". לפי פרוטוקול הישיבה, איש לא התנגד והייתה הסכמה מהירה ומיידית לשם 'ישראל'. מייד לאחר מכן, הוכנס המשפט המפורסם לנוסח הסופי של מגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
את השם הזה 'ישראל', קיבל יעקב אבינו לאחר שנאבק בהצלחה עם המלאך בדרכו חזרה לארץ ישראל. המלאך האנונימי שתקף את יעקב בחשכת הלילה מבקש: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר". יעקב עונה לו: "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". המלאך שואל אותו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב", ואז אומר המלאך: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
המילה יַעֲקֹב רומזת לתלות. למישהו שאוחז בעקב של מישהו ואיננו עומד ברשות עצמו. המילה יִשְׂרָאֵל משמעותה עצמאות, התנתקות מהתלות, יכולת להתגבר על מכשולים ומאבקים.
יעקב זה גלות. תלוי ואוחז בעקבו של האחר, תלוי בגחמותיו, שקריו ותרגיליו של הפריץ התורן, שברצותו מחליף רחל בלאה, וברצותו מעלים את הצאן ולא משלם את שכר העובד. ישראל זה בדיוק כל ההפוך מגלות. ישראל זו שררה, ישראל זו סגוליות, 'ישראל לסגולתו'. ישראל זו התמודדות, מאבק, לקיחת אחריות, הצבת חזון ויעדים, ובסופו של דבר – וַתּוּכָל.
גלות איננה רק עניין גיאוגרפי-טריטוריאלי, מציאות שבה אדם חי ופועל לא בביתו ובמקומו הטבעי. גלות היא משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי, הרבה מעבר לעובדה הפיזית שאדם או עם נמצאים לא במקומם ובסביבתם הטבעית.
גלות היא עונש. גלות היא מצב פיזי שבו אדם ועם נמצאים לא במקומם הטבעי, אבל הרבה יותר חמור מכך – גלות היא מצב נפשי ומנטלי, שבו הנפש והנשמה לא נמצאות במקומן הטבעי.
גלות פירושה תלות. ניתוק מהמעיין הטבעי של החיים והישענות על בורות נשברים של מימי זרים. גלות פירושה תלות והיאחזות בעקבו של פריץ או דוכס, קיסר או מלך כזה או אחר, תוך השפלה והזדקקות מתמדת לחסדיו של הוד מעלתו. גלות פירושה מלחמת הישרדות יומיומית מבלי יכולת להגביה ראות, לראות למרחוק, לשאוף ולחלום. אדם גלותי הוא אדם שכל רצונו הוא לעבור את היום בשלום.
הלילה ההוא לא היה סתם עוד לילה, והמאבק ההוא לא היה סתם עוד מכות בין אנשים זרים בחשכת לילה. הלילה ההוא היה ליל הפרידה מהגלות, וליל הצהרת העצמאות והישראליות. מהלילה ההוא אנחנו לא תלויים יותר בעקבו של אף אחד, מהלילה ההוא אנחנו 'יִשְׂרָאֵל'.
כל כך הרבה לילות שכאלו עברו על עם ישראל מאז. אין לך מקום, קהילה, תקופה וכמעט יום שבהם לא נאלץ יהודי כזה או אחר, או קהילה כזו או אחרת, להיאבק עם המלאך שתקף אותה לפתע בחשכת ליל גלות. לכל מקום ולכל אדם בקורות ימי ישראל היה סיפור הגלות שלו, הגירוש שלו והמאבק הלילי שלו. יהודים שידעו לדבוק בשם ישראל שנקרא עליהם, ידעו לעבור את הלילות המרים הללו של המאבק והגלות, וזכו שיתקיים בהם 'וַתּוּכָל'.
מדינה הנושאת את השם המחייב 'יִשְׂרָאֵל', היא מדינה שקמה לאחר אלפי שנות ולילות של גלות ומאבקים ליליים. זו מדינה שקמה בזכות מיליוני יהודים שנאבקו מרה עד עלות השחר, מתוך ידיעה שב"ה גם הם יזכו ל"כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
מדינה הנושאת את השם 'יִשְׂרָאֵל', צריכה אכן לנהוג כישראל. כישות שיודעת שבסופו של דבר יעלה השחר, וגם אם הפגיעה בכף הירך תציק ותגרום לצליעה, הרי שהיא שווה את זה, כדי לזכות לקבל את התואר והשם 'יִשְׂרָאֵל' – 'יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר'.
