אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])שני מופעים של משא ומתן בפרשה. הם מתנהלים במקומות שונים, עם אנשים שונים, וסביב נושאים שונים, ואעפ"כ יש משהו שמחבר ביניהם.
המשא ומתן הראשון מתנהל בין אברהם לאנשי חברון על רכישת חלקת הקבר במערת המכפלה. המשא ומתן השני מתנהל בין אליעזר עבד אברהם לבין לבן ובתואל על הצטרפותה של רבקה לאליעזר כדי להינשא ליצחק, בן אדונו אברהם.
משא ומתן הוא תלוי תרבות ומנטליות. אנשי עסקים בני זמננו, הרגילים ומתורגלים במשאים ומתנים, יאמרו לכם שלא דומה משא ומתן עם יפנים לזה עם איטלקים, ולא דומה משא ומתן עם סינים לזה עם אמריקנים או שוויצרים. לכל משא ומתן יש אנרגיות אחרות, קודים תרבותיים משתנים ודינמיקה אחרת- והכל נובע מהרקע התרבותי, עסקי, מנטלי ואישי, אותו מביאים איתם כל הצדדים למשא ומתן.
יש מקומות שבהם אדם המוכן לוותר במהלך משא ומתן נתפס כאיש חזק, שוויתורו דווקא מעיד על כך שהוא חזק עד כדי כך שאין לו בעיה להתפשר ולוותר. יש מקומות שוויתור נתפס כסימן של חולשה ומי שמתחיל לוותר נכנס לסחרור של סחיטות וויתורים, מכיוון שהוא נתפס כחלש, כחסר אונים, וכחסר כוח ויכולת להתמקח.
מאז ולתמיד, למשאים ומתנים במזרח התיכון היו כללי משחק שונים מאשר במקומות אחרים. כאן זה לא שוויץ ולא שוודיה. כאן במזרח התיכון מי שממצמץ מפסיד, מי שמוותר נסחט עוד, מי שמוחל על כבודו– כבודו נרמס, וכל וויתור נתפס כחולשה.
כאן במזרח התיכון מדברים כלפי חוץ מילים יפות ומתקתקות, אך מאחורי הגב הסכינים כבר מוכנות לשליפה.
על בשרו חווה אברהם אבינו את חווית המשא ומתן הראשון במזרח התיכון. מצד אחד כולם סביבו מחייכים, נותנים כבוד ומרעיפים מחמאות- "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ", גם בנושא הכלכלי הכל נראה פשוט ופתיר-"אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא"… קטן עלינו העניין… אבל מיד הוא שומע גם צלילים אחרים השזורים בתוך המשפטים היפים, ובשורה האחרונה נאלץ אברהם לקנות בכסף מלא את אחוזת הקבר לשרה-"וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר", ובכך גם שילם אברהם שכר לימוד על השיעור הראשון בהלכות משא ומתן במזרח התיכון.
מזרחה משם, יעבור גם אליעזר עבד אברהם שיעור בהלכות משא ומתן. הוא יגיע עם כל הכוונות הטובות והמתנות לבית רבקה, ויספר להם את הסיפור האמיתי, אלא שהם מיד יבינו שנפל לידיהם אוצר תמים שאפשר לעשות עליו סיבוב. כלפי חוץ הכל מתקתק- "וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ… וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ", אבל מיד אחרי זה, כאשר אליעזר מחלק מתנות- "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ", והוא רוצה לממש את המילים היפות, מתחילים התרגילים: תרגיל ראשון- " וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ", ומיד אחריו תרגיל שני- " וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ", וזה אחרי שהם כבר אמרו לו קודם- "מה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב".
את שני האירועים המכוננים הללו מתארת לנו התורה בפרטי פרטים ובאריכות לא אופיינית, אולי כדי ללמד את בני אברהם לדורותיהם שאלו הם כללי המשחק והמשא ומתן במזרח התיכון- מאז ולתמיד.
(חיי שרה תשע"ט)
