הדלקת נרות חנוכה לזמן קצר

שאלה: קבוצת חיילים נדרשת לצאת לפעילות מבצעית עם חושך ראשון, כ-10 דקות לאחר השקיעה. החיילים לא ישובו מן הפעילות עד הבוקר, ולא תהיה להם אפשרות להדליק נרות חנוכה. במתחם ההיערכות לפעילות ניתן להדליק נרות, אך אי אפשר להשאיר אותם שם, ולכן הם יידרשו לכבות את הנרות בערך רבע שעה אחרי ההדלקה. האם יוצאים ידי חובה בהדלקה כזאת? האם ניתן לברך עליה?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (דף כ"א) נאמר שמצוות נר חנוכה היא "עד שתכלה רגל מן השוק", וכתב הרמב"ם (הלכות חנוכה, ד' ה') ששיעור זה הוא "כמו חצי שעה או יותר". הגמרא שם מסבירה שהשיעור משמעותי גם למועד ההדלקה – נדרש להדליק עוד לפני שתכלה רגל מן השוק; וגם למשך זמן ההדלקה: הנרות נדרשים לדלוק עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר לדלוק לפחות חצי שעה, וכך פסק השולחן ערוך (אורח חיים, תרע"ב ב'). נוסף על כך, השולחן ערוך (אורח חיים, תרע"ה ב') פוסק שיש לתת שמן בנר בכמות מספקת עוד לפני ההדלקה, ומי שהדליק כמות שמן קטנה, ורק אחרי ההדלקה הוסיף עוד שמן – לא יצא ידי חובתו.

הביאור הלכה (סימן תרע"ב) כתב שמי שאין לו שמן בשיעור מספיק – ידליק בלא ברכה. כלומר, ניתן להדליק נר חנוכה שלא יחזיק מעמד חצי שעה, ואולם אין לברך על ההדלקה הזו. עם זאת, לנוכח העובדה שבעל "אור זרוע" ועוד מקצת ראשונים פסקו שאין חובה לתת שמן בשיעור חצי שעה בנר, פסק המשנה ברורה עצמו (סימן תרע"ה) שמי שכבר הדליק שמן בשיעור מועט, יחזור וידליק שוב, אך בלי ברכה.

כך הכריע גם בשו"ת יביע אומר (אורח חיים ד' נ"ב) וכתב שאף שהכרעת מרן השולחן ערוך ברורה שמי שהדליק כמות מצומצמת של שמן לא יצא ידי חובה, הרי שיש לחשוש לדעת אותם ראשונים שדווקא כן יצא ידי חובה אפילו בכמות קטנה, ולכן אין אפשרות להדליק שוב בברכה.

הפוסקים דנו בשאלה קרובה, לגבי מי שהדליק חנוכייה במקום שנושבת בו רוח חזקה (ואין לו "אקווריום" או כיסוי אחר), כך שברור שהרוח תכבה את הנרות לפני שיספיקו לדלוק חצי שעה. בעל "שלטי גיבורים" כתב שאף על פי שנפסק בגמרא במסכת שבת ש"כבתה אין זקוק לה", כלומר שאם הנרות כבו לא חייבים להדליק אותם מחדש – במצב כזה, כאשר מראש הדליק במקום שנושבת בו רוח, חובה לחזור ולהדליק פעם נוספת.

בספר "פרי חדש" כתב שצריך להדליק שוב בברכה, בהתאם לעיקרון הנ"ל שההדלקה נדרשת להיות באופן כזה שיחזיק מעמד חצי שעה. לעומתו, פסקו המשנה ברורה (סימן תרע"ג) ושו"ת יביע אומר (שם) שאכן נדרשת הדלקה חוזרת, אך בלי ברכה, כי יש צד לומר שגם מי שהדליק נר שעתיד לכבות – יצא ידי חובה.

ישנו מצב אחד שלגביו הסכימו פוסקי הדור האחרון שניתן להדליק בברכה לזמן קצר, והוא: מי שלא התאפשר לו להדליק נרות חנוכה עד סמוך מאוד לעלות השחר. בשנה שעברה כתבתי כאן בטור הזה על הדלקה בברכותיה בשעה מאוחרת, אבל לכאורה אם לא נותרה חצי שעה עד עלות השחר – אי אפשר יהיה להדליק בברכה. אף על פי כן, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח' קנ"ו, וכך דעת הגר"מ אליהו בספר מקראי קודש), שבמצב כזה ידליק בברכה: ההדלקה היא בלילה, כמות השמן מספקת, אלא שבפועל מחצית השעה "תגלוש" גם לזמן שלאחר עלות השחר.

לאור האמור, יש להסתפק מה יהיה הדין במקרה שבפנינו. מצד אחד, ההדלקה כהלכתה: ידליקו נרות שמן או שעווה בכמות מספקת שתחזיק לחצי שעה ויותר, ואם כך זה לא דומה לשמן בכמות קטנה או למקום שנושבת בו רוח; מצד שני, ידוע מראש שיהיה הכרח לכבות את הנרות לפני שתחלוף חצי שעה. ובכן, מה הדין?

הרמב"ם (חנוכה ד' ה') והשולחן ערוך (אורח חיים, תרע"ב ב') פסקו שאם הדליק נרות גדולים, מותר לכבות אותם לאחר שכלתה רגל מן השוק. בשו"ת הרשב"א (א' תקל"ט) הוסיף וכתב שאם כיבה בשוגג את הנרות לפני שחלפה חצי שעה – גם בזה כבר יצא ידי חובה, ואינו חייב לחזור ולהדליק. כך פסק גם השולחן ערוך (אורח חיים, תרע"ג ב'), אלא שהרמ"א שם כתב שראוי ונכון להדליק שוב את הנרות, אך בלי ברכה. לכאורה, מכאן יש להוכיח שאכן ניתן להדליק כהלכה, ולחזור ולכבות את הנרות.

עם זאת, כמה מן האחרונים (ראו שו"ת יביע אומר שם, ושו"ת תשובות והנהגות א' שצ"ג) מחדשים שהרשב"א והשולחן ערוך עוסקים דווקא בחנוכייה שכבתה מאליה, או שכבתה בשוגג. אך מי שכיבה במזיד את הנרות לפני שחלפה חצי שעה – בוודאי חייב לחזור ולהדליק פעם נוספת ובברכה, ואם לא נפסוק כך – מה הועילו חכמים בתקנתם, הרי כל אדם ידליק את החנוכייה, ויחזור ויכבה אותה מייד! אם כך, במקרה שבפנינו, כאשר ידוע מראש שיש כוונה לכבות את הנרות לאחר 10 דקות, זו הדלקה שלא יוצאים בה ידי חובה כלל.

ואמנם, הלכה למעשה כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (תניינא, נ"ח), שלא לברך על ההדלקה כאשר ידוע שיידרש לכבות את הנרות מייד. הוא מסביר שמחשבה לכבות את הנרות פוגעת במעשה המצווה מלכתחילה, והרי זו הדלקה פסולה, וכך פסק גם הרב אשר וייס. לעומתם, בשו"ת בצל החכמה (ד' קכ"ז) עסק בהדלקה במקום שבו יש סכנה בטיחותית להבעיר אש, ונטה לפסוק שאפשר להדליק בברכה, אף שברור שמייד אחרי ההדלקה יידרש לכבות את הנר משיקולי בטיחות; ודברים דומים כתב גם מורי-חמי הרב שלמה לוי (במאמרו "נר חנוכה הדולק פחות מחצי שעה"), ולדעתו מי שהדליק כהלכה, ולאחר מכן אין לו ברירה והוא חייב לכבות את הנרות ולצאת לפעילות – יצא ידי חובה, והוא יוכל מראש לברך על ההדלקה.

הלכה למעשה, כתבנו בספר "תורת המחנה" (פרק נ"ד תשובה י"א) להדליק נרות גם אם ידוע שנדרש לכבותם לאחר זמן קצר, אך לא לברך על הדלקה זו, כדעת רוב הפוסקים שהורו לא לברך במצב כזה. אמנם, הוספנו וכתבנו שם שאם חיילים הדליקו נרות חנוכה כהלכה, ולאחר מכן הוזעקו באופן פתאומי והם לא יכולים להשאיר את הנרות דלוקים, יכבו אותם, ובמצב כזה שההדלקה מראש הייתה כהלכתה – החיילים יצאו ידי חובתם ואינם צריכים להדליק נרות פעם נוספת.