טעם המן

טעם המן
הרב אהרון בק, ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון

"ויקראו בית ישראל את שמו מן, והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש". תניא, מן שהוריד הקב"ה להם לישראל כל מיני טעמים היו בו, וכל אחד מישראל טועם בו כל מה שהיה רוצה, שכשהיה אדם מישראל מתאווה לאכול בו דבר והיה אומר בפיו, אילו היה לי פטם אחד לאכול, מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטם. וכל כך למה? שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. היו ישראל יושבים ודורשים בתורה ואוכלים מן המן, וטועמים בו כל מיני מעדני עולם.
פעם אחת הלך אלכסנדרוס מוקדון למדינת אפריקי. הביאו לפניו בשר צבי. אכל ממנו כמלוא אצבע קטנה ומיד נמלא פיו כל מטעמים שבעולם, והיה תמה תמיהה גדולה. אמר להם לעבדיו, משביעכם אני אם אין אתם אומרים לי מהיכן לקחתם בשר צבי זה. אמרו לו, נלך ונשאל את פי הציידים. הלכו ושאלו לציידים. אמרו להם הציידים, חייכם וחיי אדונכם שאין אנו יודעים במה שונה צבי זה שהבאנו למלך מכל הצבאים שצדנו לפניו עד עתה, שכל מקום שחילותיו של המלך אלכסנדרוס מוקדון הולכים אנו הולכים עמהם, וצדים שם צבי אחד או יחמור אחד ומביאים לפני המלך. אלא כיון ששואלים אתם, צבי זה שהבאנו היום אל המלך ביער פלוני צדנוהו.
באו ואמרו כן למלך, ולא נחה דעתו. אמר, אלך ואסתכל בדבר בעצמי. קם והלך אל אותו היער. הטמין את עצמו בתוך אחד האילנות, שלא יראו בו חיות היער וייבהלו מפניו. ישב והסתכל בחיות היער. ראה שהיו הולכות למקום אחד. קם והלך אחריהן. עלו החיות על גבי גבעה אחת, והוא אחריהן. ירדו מן הגבעה ובאו לתוך נקיק אחד, והוא אחריהן. עד שבאו לנחל אחד. ראה שהיו כל החיות כופפות את ראשן ושותות מן הנחל. קירב עצמו לנחל ושתה ממנו. טעם במים אותו טעם שעלה בפיו כשאכל מבשר הצבי. והיה תמה תמיהה גדולה.
מיד קרא המלך לעשרה זקנים מחכמי ישראל. אמר להם, מים שתיתי מנחל אחד והיה טעמם שונה מטעמם של כל הנחלים שבעולם. אמרו לו, כלום היה בהם טעם של דבש? אמר להם, הן. אמרו לו, כלום היה בהם טעם של פטם? אמר להם, הן. אמרו לו, כלום היה טעמם משתנה לכל מיני טעמים שבעולם? אמר להם, הן.
אמרו לו, נחל זה שטעמת ממנו מן המדבר הגדול והנורא הוא יוצא, וטעם של מן טעמת במימיו. אמר להם, ומן זה מה טיבו? אמרו לו, כשיצאו אבותינו ממצרים היה הקב"ה מוריד להם לחם מן השמים, והיו ישראל לוקטים אותו בבוקר וטועמים בו כל מטעמים שבעולם. וכיון שהגיעה שעה רביעית והיתה חמה זורחת עליו, היה פושר והולך, ונחלים היו מושכין ממנו. ובאים אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם, ואחר כך באים האומות וצדים מהם ואוכלים אותם וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל, הוא הטעם שבא אל פיך כשאכלת מן הצבי.
אמר להם, והיכן הוא מן זה? אמרו לו, אותו מן שירד לישראל כבר פסק מלירד כשהגיעו אל ארץ נושבת, אלא שמלוא עומר ממנו נשאר בצלוחית אחת של חרס, כמה שכתוב: "קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן וגו' ". אמר להם, והיכן היא צלוחית זו? אמרו לו, מונחת היתה לפני הארון לעדות, ומשנגנז הארון נגנזה עמו צנצנת המן. ומי גנזה? יאשיהו גנזה. ומה ראה שגנזה? ראה שכתוב "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך", עמד וגנזה שמא יחוב חובת גלות ויבואו שונאיהם של ישראל אל הקודש וימצאו את הצלוחית וישתמשו ממנה.
אמר להם, ויש אדם בעולם שיודע היכן היא? אמרו לו, הן. אמר להם, הוליכוני אליו. אמרו לו, ובלבד שתישבע שאינך נוגע בו ובצלוחית שלפניו. נשבע להם כן. הלכו והביאוהו לפני שמעון הצדיק. ראה שהיה יושב וספר תורה בידו, והיה עוסק בתורה. היו שפתיו דובבות ומשמיעות קול של דברי תורה. נמשך הקול שיצא מתוך פיו כשירת מלאכי השרת. וצלוחית אחת של חרס מונחת לפניו, ועל כל נעימה ונעימה שהיתה יוצאת מתוך פיו היה מושיט אצבעו לתוך הצלוחית, ומעלה ממנה מלוא קומצו ושם בתוך פיו.
קפץ אלכסנדרוס מוקדון והכניס ידו לתוך הצלוחית ונטל ממנה מלוא ידו. חטף והכניסה לתוך פיו. מיד נתכרכמו פניו. אמר להם לחכמים, בדאים אתם! אין זה הטעם שטעמתי מן הנחל, שהמים ששתיתי מן הנחל היו בהם כל מעדני עולם, ודבר זה טעמו מר כזרע פשתן.
שמע שמעון הצדיק את דברי המלך, הרים עיניו מתוך הספר. אמר לו, בוא ואפרש לך דבר זה. כסבור אתה שנגנזה צנצנת המן. והיכן נגנזה? לא בשמים מעל נגנזה ולא מתחת לארץ נגנזה. לא נגנזה אלא בתורה, שבשעה שאדם יושב ועוסק בתורה אין כל מעדני עולם חשובים בעיניו אלא כזרע הפשתן, ואין הוא מוצא בהם טעם, אלא היכן הוא מוצא טעם? הוי אומר בתורה שהוא עוסק, בה הוא טועם כל מיני מעדני עולם.

בשלח תשס"ו