"אמא חרדית שמפחדת מהדפיקה בדלת לא יכולה להתקשר לאמא שלה או לאחותה ולספר לה שלא ישנה כל הלילה… הנה ההזדמנות שלכם לתת כתף לנשים חרדיות של משפחות מגויסי צה"ל". את המילים המצמררות האלה אמרה השבוע חוי ארנפלד, בוועדת חוץ וביטחון. חוי, שבעלה התגייס לשלב ב' אחרי פרוץ המלחמה ובנה משרת בהנדסה, לא חיכתה שמישהו יעשה מעשה למען המגויסים החרדים ומשפחותיהם, אלא הקימה מערך תמיכה מרגש בשם "עושות חיל" ובו מעל 700 נשים חרדיות שיצרו לעצמן קהילה ומעגל תמיכה בזמן שיקיריהן משרתים בצבא.
הקריאה של חוי מטלטלת במיוחד לאור העובדה שבדיוני הוועדה מספרים לנו על "תהליכים" בחברה החרדית שיביאו לגיוס ללא כפייה. ואכן הם מתרחשים, אך המחיר שמשלמים הצעירים החרדים שהם מחוללי "התהליך" שכולם מנפנפים בו – הוא עצום וקשה. במקום סנקציות על המתחמקים מגיוס, הקהילה החרדית והנהגתה מטילות סנקציות אישיות כבדות על מי שבוחר להתגייס. בין אם ההתעלמות ולעיתים ההתעמרות נובעות מבורות ובין אם מחשש למתן לגיטימציה, קשה לבנות על תהליכים טבעיים כאשר הכוחות החזקים ביותר בחברה החרדית פועלים נגדם.
הח"כים החרדים התעניינו בדבריה של חוי, אך הודו שאינם יכולים לעשות דבר כדי לסייע לה ולמשפחות התגייסים עקב התנגדות הרבנים. ההנהגות ברשויות המקומיות החרדיות שפנתה אליהן השיבו שהפוליטיקאים מתנגדים.

ההתעלמות הזו אינה מקרית אלא מדיניות. אותה הנהגה שנמנעת מתמיכה בחרדים המתגייסים ובמשפחותיהם, עסוקה בהפרחת סיסמאות על "בשורה היסטורית" של הסכמה לגיוס, ובשיתוף פעולה עם נציגינו הציוניים והדתיים בכנסת, מסיטה את הדיון להאשמת אחרים בהכשלת "התהליך".
כחלק מהסטת הדיון, נשמעת לאחרונה טענה שהפעילות של "שותפות לשרות" וארגוני המשרתים נגד חוק האי-גיוס הביאה לכך שחטיבת החשמונאים עומדת להסגר, כאילו שעד שהגענו החרדים צבאו על דלתות הבקו"ם. האמת היא, שמאז החלת סנקציות וביטול הפטור הגורף הוכפל מספר המתגייסים מהמגזר החרדי. היינו מצפות שכדי לחזק מגמה זו, הצעת ביסמוט תכלול תקציבים לישיבות הסדר ומכינות חרדיות, מערך תמיכה במשפחות המתגייסים והגדרות ומשאבים להקמת מנהלת חרדית שתעסוק בעידוד גיוס ולא בהנפקת פטורים. כל אלה לא קיימים בהצעה ולא במקרה. החרדים עיצבו חוק שלא מקדם לגיטימציה ומוטיבציה להתגייס וליצור תהליך שינוי משמעותי. חטיבת החשמונאים ערוכה ומחכה ללוחמים החרדים אך חוק ביסמוט מחזק את הכוחות הפועלים לחבל במשימה.
