בחירה ללא הפסקה

השימוש של התורה בביטוי 'וישב' נדרש בחז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה" (רש"י בראשית לז ב), כביטוי לתחושתו של יעקב שמימש את יעוד חייו, לאחר שהתמודד עם רצף אתגרים קשים, והגיע אל המנוחה ואל הנחלה בארץ ישראל: "אמר יעקב: ראיתי צרת עשיו, צרת לבן, צרת דינה, צרת רחל, לא נחתי מימי! מעתה אני אניח ואני יושב" (מבוא לתנ"י, תו"ש בראשית לז אות ט). כעת נראה שנותר לו רק לקצור את פירות עמלו. מכאן ואילך, בתהליך טבעי והדרגתי תוכל להפוך משפחתו של יעקב לעם בארץ ישראל. אולי בכך גם יחסך מעם ישראל השעבוד במצרים: "מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הקב"ה לאברהם להיות בניו גרים, הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו, וכו', בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה, ונתיישבה דעתו. אמר הקב"ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך, שנאמר: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם'! מיד הביא עליו עלילה ע"י יוסף וכו', אימתי הביא עליו עלילה, בעת שנתייאש משעבוד מצרים (שסבר שלא תהיה עוד א.ש.) ונתיישבה דעתו, שנאמר: 'וישב יעקב'" (מדרש מכת"י, תו"ש בראשית לז אות א). תחושת יעקב שהגשים את חלומו הגיעה מוקדם מידי. נותרה עוד משימה אחת גדולה לקיים את מה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ולהוריד את עם ישראל למצרים.
חכמים הצביעו על שורש האירועים הטרגיים שעברו על בית יעקב, בנטייה לראות בשלב מסוים של החיים את מיצויים. בעצם ההגדרה של פרק בחיים, ככזה, שאין בו כל צורך להתמודד עם אתגרים נוספים: "בעולם הזה אין מנוחה לצדיקים! שהרי יעקב אבינו לא נח מפני עשיו, ולא שקט מפני לבן, כשבא לישב ולשקוט, נזדווג לו שטנו של יוסף" (לקח טוב בראשית לז, תו"ש שם). עד יומו האחרון של האדם, נכונו לו דילמות ואתגרים. החיים הם רצף אחד של 'בחירה ללא הפסקה' בין טוב לרע, בין הטוב לטוב יותר ובין הגרוע לגרוע יותר. וכחלק מכך גם הצורך לעמוד לעיתים אף בחיבוטי נפש.
הרב חרל"פ מסב את תשומת הלב לכך שאמנם הבחירה האנושית היא 'בחירה חופשית' אולם האדם חופשי בבחירתו – בנושא, מה לבחור, והוא אינו חופשי בעצם הבחירה. "הבחירה שהיא רז צלם אלקים מונחת בהרצון, אולם כללות הרצון שירצה דבר מה, להיות רוצה, זה אינו בגבול בחירתו… ובכן יש הכרח באדם, הוא חופשי ברצונו מה לרצות, ואינו חופשי בעצם הרצון. מוכרח הוא לרצות כשם שבעל כרחו הוא חי" (הרב חרל"פ 'לחם אבירים' פרק א). מרגע לידתו של האדם מתגלה הרצון שלו, וכח הבחירה. האדם נולד עם כח הבחירה והוא מלווה אותו עד יומו האחרון. הבחירה היא היכולת להחליט בעצמו מה ואיך לעשות ולשלוט במה שקורה. עצם הבחירה יוצרת באדם את תחושת הקיימות ואת תודעת ה'אני'.
כיום יש נטייה לאמירות שמיובאות מתרבויות המזרח, וגישות פוסט מודרניות, לפיהן יש יתרון 'להפסיק לבחור' ולתת למציאות לזרום ולסחוף אותך אליה. להעלות על נס את הפאסיביות מול האקטיביות, והקונטרול העצמי.
אולם בניגוד לתפיסה הזו צריך להדגיש שגם החלטה שלא לבחור היא גם סוג של בחירה בהשארת המצב הקיים, לטוב ולמוטב. הבחירה היא הכלי שהקב"ה נתן לאדם כדי להיות שותף בבריאה ובהשלמת עצמו. על כן הבחירה היא מיצוי החיים – בעוד שיתוק הבחירה והשקיעה בהווה מהווה שיתוק הדינמיקה של החיים.
הבחירה היא בלתי פוסקת גם משום שהמציאות היא דינמית ומשתנית כל הזמן וגם לאחר שבוחרים ומחליטים על הדרך עדיין צריך לבחון אותה כל העת ולעיתים צריך לחזור ולעדכן את הבחירה.
בשום שלב אין מקום לתחושה של מיצוי החיים והאתגרים ויצירת תחושה שמה שנותר זה רק לקצור את פירות החיים ללא צורך לבחור עוד משימות לעתיד.
במקום לשתק את הבחירה והחיים, יש להוסיף בחירה וחיים ללא הפסק. (וישב תשע"ח)