מערכת שבתוןמי שחושב שבעצם הלימוד הוא מתקן את המציאות ומרגיש פטור מלעסוק בתיקון ממשי ובכך לא נושא בעול – מפסיד את מטרת החיים וגורם לחילול ה'. לימוד התורה אינו בעל ערך עצמי, אלא אמצעי לקיום המטרה – העשייה וקיום התורה בפועל.
הרב בצלאל ספרא
מלחמת חרבות ברזל. צה"ל נלחם, חלק מהציבור החרדי רואה את מסירות הנפש של חיילי צה"ל ומרגיש בפנים שהוא צריך לקחת חלק, להתגייס. אך רבים עדיין אוחזים בקונספציה שלימוד התורה הוא שמגן על עם ישראל. שתי דוגמאות: ראש ישיבת 'קריית מלך', הרב יעקב קרפ, אמר: "המערכה האמיתית היא בבית המדרש… הרכב והסוסים אינם מועילים כלל, רק מה שאנחנו בשם אלוקינו נזכיר"; וראש ישיבת 'חברון' הרב דוד כהן, אמר: "רק מכוח התורה כלל ישראל יינצלו" ('מקור ראשון' מוסף שבת, עמ' 6, משה לפשיץ, 01.12.23).
מניין הגיע מחשבה מוטעית זו שלימוד יכול להגן במקום צבא? נחדד את השאלה מפוסט של הרב אילעאי עופרן:
"'התורה היא מה שמגן על עם ישראל'… גם מי שאומר זאת לא באמת מאמין בזה. הרבה יהודים תמימים מאמינים שהתורה תביא להם בריאות, פרנסה, זיווג וכו'… אך הולכים לרופא כשהם חולים, יוצאים לעבוד כשהם זקוקים לפרנסה, שולחים פוליטיקאים לכנסת כדי לקבל תקציבים ופונים לשדכנית למצוא זיווג. רק כשזה מגיע לצבא, נשלף הטיעון שמה שצריך זה לימוד ולא לוחמים, או שאפשר להסתפק בזה שאחרים יעשו את העבודה".
נראה כי על פי התורה עצמה, במלחמה נלחמים, לא לומדים. משה רבנו, נותן התורה בכבודו ובעצמו, צועק על בני גד וראובן: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" ובלשוננו הוא אומר: איך אתם מעיזים להשתמט? מוכיח ומכנה אותם "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים". אירוע היסטורי זה נכתב כי "נבואה שנצרכה לדורות נכתבה". שלא יעז איש בעתיד להשתמט "מעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם הל' מלכים ה) ולא יעבור על "לא תעמוד על דם רעך".
בדיני מלחמה שבתורה לא נכתב "תלמדו תורה" כחלק מהמאמץ המלחמתי, וכן בפסיקת הרמב"ם.
כידוע במלחמת מצווה, שבה אנו נמצאים, אין פטור לאף אחד, אפילו "חתן מחדרו וכלה מחופתה" יוצאים לקרב. גם לחתן, היחיד שעליו נכתב "נקי יהיה לביתו שנה", אין פטור. בתורה 17 מצוות העוסקות במלחמה, ואין בתורה פטור ללומדי תורה.
המחשבה שלימוד תורה מגן על עם ישראל אינה נכונה, אין לה מקור בתורה, והיא מחשבה מיסטית ומסוכנת שגורמת חילול ה'.
על מה מסתמכים החרדים?
הרי כאשר לוט נשבה גייס אברהם אבינו חיילים, רדף ונלחם. גם משה רבנו אמר ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק", ולא אמר לו – בחר לנו אנשים שילמדו תורה וננצח את עמלק. גם יהושע כבש את הארץ עם צבאו וכן דוד המלך, המכבים ועוד.
כשלא היה לנו צבא לאורך ההיסטוריה התורה לא שמרה עלינו, ובפוגרומים, בפרעות ובשואה ישיבות נהרסו ולומדי תורה וקהילות שלמות נרצחו ונשחטו. אומנם "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", כלומר צריך שומר עם עזרת ה', אך ללא צבא, שחטו וטבחו בנו בכל הגלויות, והתורה לא הצילה וגם לא הייתה אמורה להציל, כי התורה היא הדרכת חיים ולא מיסטיקה. אכן, התורה שמרה על הזהות שלנו בגלות ועל התקוות לגאולה.
גם רבי עקיבא ידע שלימוד תורה אינו מגן אלא צבא, ולכן תמך במרד בר כוכבא, אך כשהמרד נכשל הוא נהרג למרות כל תורתו. ועוד, אם התורה מגינה עלינו, מדוע נהרגו כל כך הרבה יהודים ב-7 באוקטובר? הרי יש היום לימוד תורה בהיקף עצום כפי שלא היה מעולם. כך, צה"ל מגן עלינו בעזרת ה', ונהיה יותר ראויים לעזרתו בזכות התנהגות מוסרית, בהדרכת הלימוד אך לא מעצם הלימוד עצמו. בשורה התחתונה: לא לימוד התורה מגן על עם ישראל; צה"ל, המשטרה, המוסד והשב"כ מגינים.
אם כן, מניין הגיעה התפיסה שלימוד תורה מגן?
זהו חידוש שקרה בגלל תהליכים פוליטיים, שהפכו את לימוד התורה מאמצעי המדריך את החיים למטרה בפני עצמה. בקום המדינה בן-גוריון נתן פטור מצבא ל-400 בחורי ישיבה. זה הפך לכ-63,000 לפי נתוני 2023, כי ב-1977, כדי להקים קואליציה עם החרדים, בגין ביטל את המכסות. מהלך זה גרם לירידה בתעסוקת חרדים מכ-63% בשנת 1980 ל-37% בשנת 2003 (כיום היא כ-54%).
הפטור משירות צבאי, והסבסוד הנדיב של המדינה ללומדי תורה (במילגות, בהנחות במיסים ועוד), יצרו ציבור שחייב ללמוד כדי לא ללכת לצבא. הילודה הגבוהה בציבור החרדי ודרשות ושיעורים שמדברים על ערך לימוד התורה האיצו את המהלך. כך עשו אידיאליזציה לחיים של לימוד תורה בלבד ללא עבודה וצבא.
למרות מאמרי חז"ל הרבים בערך העבודה, ולמרות שמבחינה היסטורית רוב היהודים תמיד עבדו, עקב האיפשור של המדינה הפך לימוד התורה, מתוכן המדריך את החיים למטרה. כאילו כך חיו יהודים מאז ומעולם. פרופ' בנימין בראון מכנה זאת: "תופעה ייחודית, לא היה לה כנראה תקדים בתולדות היהדות… נראה כי השלמתה של תמורה זו, שהחלה בשנות ה-60, הגיעה להבשלה רק בשנות ה-80". כלומר, הרעיון של לימוד תורה ללא עבודה וצבא הוא חידוש שקרה במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות ועליו נתפרה אידיאולוגיה בשיעורים, בדרשות ובמאמרים כדי לתת מוטיבציה ללימוד ולשמור על היבדלות.
האם לימוד תורה אינו מטרת היהדות?
נדגיש: לימוד תורה הוא חשוב ביותר. על כל יהודי לקבוע עיתים לתורה, ללמוד בכל יום לטובת התפתחותו הרוחנית. התורה היא הדרכה אלוקית כיצד לחיות חיי מוסר, משפט וצדקה. היא התוכנית המוסרית של העולם ובהדרכתה העולם מתקיים, כי ללא מוסר העולם יישחת כפי שהיה במבול. אך הדרכה היא אמצעי לחיים ולא מטרתם. התורה דיברה על לימוד שמביא לידי מעשה, והמעשה הישר והמוסרי הוא תיקון העולם. התורה והנביאים לא דיברו על לימוד תורה כערך עצמי, אלא על חיים על פי חוקי התורה כדי לתקן עולם במלכות שדי.
התפיסה שמטרת החיים היא לימוד תורה היא טעות גדולה שיש לה השלכות הרסניות על החיים. מי שחושב שבעצם הלימוד הוא מתקן את המציאות, מרגיש פטור מלעסוק בתיקון ממשי ובכך לא נושא בעול, מפסיד את מטרת החיים, גורם לחילול ה' ובעצם לא חיי על פי הדרכת התורה.
לו לימוד התורה היה מטרת היהדות, התורה הייתה צריכה לכתוב זאת במפורש. אך התורה אומרת שמטרת הלימוד היא לעשות, ולא לימוד לשם לימוד. דברים ד, א: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ…" ה: רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱ-לֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ…" בפסוקים אלו ובאחרים, עם הפועל ללמוד מגיע הפועל לעשות. אין לימוד כערך בפני עצמו. כלומר לא הלימוד פועל במציאות אלא העשייה הבאה בעקבותיו, הלימוד הוא אמצעי לעשייה וקיום.
גם במשניות לימוד תורה הוא תמיד אמצעי כגון באבות ד, ה: "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת..". אם לימוד תורה היה מטרת היהדות, התורה והנביאים היו כותבים זאת בפירוש, אך הם כתבו מטרות אחרות. למשל בדברים י: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ". אך לא כתוב מה ה' שואל מעימך כי אם ללמוד תורה. וכן במיכה ו, ח: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" .לא כתוב הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם ללמוד תורה. בעשרת הדיברות אין דיבר "תלמד תורה". זה אפילו לא אחד מהעיקרים לא של הרמב״ם ולא של אף אחד אחר בין מוני העיקרים.
"ללא צבא, טבחו בנו בכל הגלויות והתורה לא הצילה, וגם לא הייתה אמורה להציל, כי התורה היא הדרכת חיים ולא מיסטיקה"
לפי הרמב"ם, המקור למצוות לימוד תורה בדברים ה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם". כלומר צריך ללמוד כדי לעשות.
מתורת חיים המדריכה אותנו, הפכה התורה למיסטיקה, לטקסט שעיקר העניין הוא העיסוק בו. בעוד האידיאל הוא לחיות על פי הדרכת הלימוד. מכאן, שכשאדם לומד הלכות צדקה לשם מצוות לימוד תורה, אך לא מתכוון לתת צדקה, אין שום ערך ללימוד התורה שלו, גם אם חידש חידושים בהלכות צדקה והבין את כל הסברות. כי הלכות צדקה נועדו ללמד אותנו לתת צדקה ולימודן בלא לתת, אין לו ערך כלל. כלומר לימוד תורה הוא בעל ערך רק אם הוא מביא לידי מעשה, ולא רק מעשה פיזי, אלא גם מעשה רוחני כגון חיזוק אמונה וביטחון, וכן לימוד שמירת הלשון או אהבת ישראל, אהבת ויראת ה', או כיצד להסיר קנאה, שנאה ותחרות. זה פועל בעולם כי זה מתקן את נפש הלומד, והוא יהיה אדם טוב יותר עקב הלימוד. לכן היא נקראת תורה ולא חכמה, כי היא מלשון הוראה – הדרכה ולא תיאוריה.
————–
מהיכן נובעת טעות זאת?
ראשית, מאחר שברירת המחדל של האדם היא להיגרר לחומריות, היה צריך לחזק את ערך לימוד התורה על ידי דרשות ומאמרים. עם השנים האיזון הופר, ולימוד תורה הפך מאמצעי למטרה. לכן, יש להחזיר את האיזון לדרך האמצע – לתורת חיים.
סיבה שנייה: מאחר שבגלות לא היו לנו ארץ, צבא ומדינה, דברים רבים ביהדות הפכו למופשטים, לווירטואליים, לתיאוריה, למיסטיקה, כגון ארץ ישראל, המקדש, הגאולה, לימוד תורה ועוד… הגאולה נהפכה לחזון מיסטי המצפה למקדש שיירד מוכן מהשמיים. גם מצוות התלויות בארץ – מקדש, קורבנות, הלכות מלכים ועוד – הפכו לתיאוריה. רוב התורה הפכה לא מעשית (לפי הרמב"ם, יהודי ממוצע מקיים היום 60 מתוך 613 מצוות). לדוגמה, כדי שלא נשכח, חכמים אמרו שהלומד דיני קורבנות כאילו הקריב קורבן. כך התורה הפכה לווירטואלית ולחשיבה שעצם הלימוד והעיסוק בה פועל ומתקן את המציאות, ולא ההבנה הפשוטה שמה שמתקן את המציאות אלו חיים מוסריים על פי התורה.
סיבה נוספת היא השפעת הנצרות, כפי שכותב הרב אשכנזי במאמרו "להפוך את העולם למקדש": "אני מבחין בתפיסת עולם מוטעית… הסוברת שה' ברא בתי כנסת וישיבות ומסביבם יצר עולם. אולם, על פי נביאי ישראל, האמת היא הפוכה: ה' ברא עולם, ובתוך העולם צריך שיהיו בתי כנסת וישיבות. התפיסה המוטעית מחלקת בין החיים והמלאכות מחד שנמצאים בעדיפות משנית ושייכים כביכול לעולם החול בלבד, ובין הדת ועולם הרוח שנמצאים בעדיפות ראשונה ולדעתם רק הם קשורים לקודש. זוהי תפיסה ששורשה בהשקפה נוצרית שחלחלה אלינו במהלך הגלות. לפיכך, מוטל עלינו לדון באותם מושגים ולהגדירם מחדש". ה' ברא עולם שבו צריכה התורה להתגשם ולחיות, כלומר איננו עובדים בשדה (אמצעי) כדי שיהיה לנו אוכל ללמוד תורה (כמטרה) אלא הפוך, אנו לומדים תורה (אמצעי) כדי שנדע איך לעבוד נכון בשדה ולקיים את כל המצוות הקשורות בו. לכאורה, מי שאומר שלימוד תורה הוא המטרה נותן לה יותר כבוד, אך למעשה הוא הופך אותה ללא רלוונטית, לא לתורת חיים. דווקא מי שמבין שהתורה היא אמצעי הדרכה לחיים, בעצם מחיה את התורה והיא נהפכת לתורת חיים שחיה ממש בעולם הזה, וזה כבודה האמיתי שהיא למעשה ולא וירטואלית.
על מה מסתמכת הדעה שלימוד תורה הוא מטרת החיים?
הפסוק שמצטטים הוא מיהושע א, ח: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה…". על בסיס זה חובר בתפילה המשפט: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".
בפסוק לא נאמר – ולמדת תורה יומם ולילה, אלא והגית. זה נאמר ליהושע, שהיה רמטכ"ל וראש ממשלה יחד, שכל תפקיד בפני עצמו דורש התמסרות של 24/7. ודאי שלא היה לו זמן ללמוד תורה אלא להגות בה, כלומר התורה צריכה להיות ההגות שמנחה אותו בתפקידו. והפסוק מנחה למעשה: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשֹוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל".
אף רשב"י טעה בכך, וכשיצא מהמערה וראה אדם עובד שרף אותו ואמר כיצד עוזבים חיי עולם, את התורה ועוסקים בעבודה, בחיי שעה? כי לכאורה מספיק לימוד התורה כדי לתקן את העולם. ובת קול מחזירה אותם למערה ל-12 חודשים כדין רשעי ישראל בגיהינום, כלומר התפיסה שיש ללמוד רק תורה ללא עבודה זו תפיסה מוטעית (שמגיע עבורה גיהינום). זו לא תורת חיים, רשב"י טעה בזה ותיקן.
אם מבינים שהתורה היא הדרכת חיים, אז מתוך החומר העצום שנכתב והצטבר במהלך הדורות יש ללמוד בעיקר מה שמדריך ומתקן את החיים. אך, אם חושבים שהלימוד הוא המטרה, אז ממילא כל לימוד הוא מצווה ומשקיעים אנרגיה רבה בלימוד סוגיות שאינן רלוונטיות לחיים, ולימוד זה לא מיישר את האדם. לכן, עיקר לימוד התורה צריך להיות למעשה, לימוד הלכה ובעיקר תיקון המידות, פיתוח האישיות, האמונה והביטחון בה' ומעל לכל – ואהבת לרעך כמוך בפועל.
אומר הרמח"ל בהקדמה למסילת ישרים: "וכיוון שכבר התאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה… מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה, והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, שהוא עיקר מה ה' א-לוהינו שואל מעימנו. הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם, ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?!". כלומר, לא כל לימוד תורה הוא בעל ערך. ומה שלא מקדם אותנו מיותר ללמוד.
וכן הרמב"ן באיגרתו: "וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ…". לימוד על מנת לקיים זו גם הגדרת תורה לשמה על פי רש"י, ספר חסידים, השל"ה, המהר"ל ועוד.
כששאלו את גדולי הדורות, מה עיקר התורה, אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך", והלל סיכם את התורה על רגל אחת: "מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך", וכל שאר התורה זה רק פרטים של זה. וכך הנביאים אמרו: "לעשות חסד, משפט וצדקה בארץ – כי באלה חפצתי נאום ה'". כלומר העיקר הוא תיקון היחסים הבין-אישיים.
אם כן, עיקר לימוד התורה שלנו צריך להיות כיצד ליצור חברת מופת שבה אנשים מתייחסים טוב אל השני, בחמלה, בעזרה, להיות אנשים טובים, ישרים וערכיים. עם עין טובה, שמירת הלשון, שמחה, אהבת ה', אהבת ישראל ועוד. לכאורה, 12 שנות לימוד בבית הספר היו צריכות להספיק לבניית אישיות תורנית. מעולם בהיסטוריה לא למדו כל כך הרבה. אך מאחר והרבה מהלימוד אינו רלוונטי ואינו תורת חיים, אין מספיק חיבור נפשי לתורה. זו אחת הסיבות לחילון. כי התורה נראית לא קשורה למציאות החיים.
מה ללמוד?
תנ"ך, משנה וגמרא בסוגיות רלוונטיות לחיים, הלכה, תיקון המידות, אהבת ה', חיזוק אמונה וביטחון, אהבת ישראל, שמחה, שמירת הלשון, עין טובה, חסד, שלום בית, מה שימנע גירושים רבים, חינוך ילדים, חיזוק כוח הרצון, בניית חוסן נפשי, התמודדות עם היצרים כגון יצר האוכל, מין ועוד. כלומר יש ללמוד תורת חיים, תורה שמדריכה את החיים. כך ישררו בינינו אהבה, אחווה ואחדות וישכון ה' בינינו.
לתגובות: fsafra@gmail.com
