מירון ח. איזקסוןאנו עסוקים לא מעט באופן שבו הדברים נראים לנו. דהיינו מה דעתנו על מה שלכאורה הֵן העובדות, או "פשוט" על מה שרואות עינינו כשאנו מביטים מסביב. בהיבט נוסף האדם גם מתעניין מאוד בשאלה כיצד הוא עצמו נראה. ההראוּת שלנו לאחרים מטרידה אותנו, ואנו משקיעים לא מעט בעיצובה ובשמירתה.
באופן קצת יותר מעמיק, מצטרפת "לחגיגת הראייה" שלנו המילה נִרְאוּת. כאן אנו כבר מדברים על היבט פחות פיזי ויותר ערכי או סמלי. ככל שמונחים משפטיים מקבלים מעמד חזק יותר, כך שאלת הנִרְאות הופכת ליותר מרכזית. מובן שנראות בעייתית אינה כשלעצמה בהכרח מכשול משפטי, אבל היא בוודאי גורם מרתיע למדי.
הראייה מגיעה גם לדרגות ההכרה הגבוהות ביותר. "הרואה" הוא אחד מהכינויים המוכרים לנביא בישראל. אדם בעל יכולת של ראייה למרחוק עדיין אינו נביא, אבל אנו מעריכים אותו מאוד כמי שמסוגל לראות את הנולד. זאת תכונה שאנו מצפים בעיקר מכל מי שמתיימר להיות מוביל או מנהיג.
oscar-keys
ההיפוך המוחלט הוא מי שמבטו אטום, עד שנכנה אותו בעגה הנוכחית: מי שאינו רואה ממטר. דהיינו, אדם זה כה שקוע בתוכו וכה מרוכז בצרכיו האישיים, עד שמה שקורה אצל אחרים, ואפילו אלה הקרובים אליו רגשית או גופנית, ממש לא נוגע בו. במובן זה, לא רק שהוא אינו מסוגל לחזות את העתיד, אלא הוא גם במידה מסוימת מכחיש את ההווה. מובן שגם ההוכחה שאותה אנו מחפשים למה שקרה, קרויה לא במקרה רְאָיָה: משהו שניתן לראות כעת ושיש בו עדות למה שקרה והתרחש בעבר.
ההתגלות הראשונה של משה רבנו קשורה כמובן בראייה. "ויֵרָא מלאך ה' אליו… וירא והנה הסנה בוער באש… ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה…", "וירא ה' כי סר לראות…". דגש גדול יותר מכך, על מקומה של הראייה בהתגלות הראשונה והמכוננת לגדול הנביאים, אינו יכול להיות.
לא במקרה הופעתו של פרעה הדיקטטור אינה כוללת ראייה. רק בפנותו אל המיילדות הוא מצווה אותן, "וראיתן על האובניים", והן הופכות את הראוּת ליראה! "ותיראן המיילדות את האלוקים", ללמדנו עד כמה הראות והיראה מורכבות יחד.
מנגד, יציאתו הראשונה של משה מארמון המלך כרוכה בראייה. "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". "וירא כי אין איש". משה אדם רואה, עוד בטרם הוא זוכה לנבואתו הראשונה. הוא יוצא על מנת לראות, והוא רואה דווקא ובמיוחד בסבל אחיו. רְאִיָה זאת היא הבסיס לפעולתו נגד הדיכוי הנורא.
בהמשך לכך, הוא זוכה במקביל לגילוי נבואִי. גם גִילוי זה פותח בראייה: "ויאמר ה' ראֹה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים…". באופן כמעט טבעי, אף פרשת וארא פותחת בכך. "ואֵרא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי, ושמי השם לא נודעתי להם". כאן כבר ברור למדי שראיית השם היא מושג נבואי מטפיזִי של השגת השם יתברך, כפי שמכנה זאת הרמב"ם. המונח רְאה גם יכול להיות הקדמה או זימון לביצוע מהלך: "ראה נתתיךָ א-להים לפרעה…" (ז, א).
כשאדם אומר לעיתים "לא נראה לי", הוא מביע את עמדתו השלילית ביחס למה שהוצג בפניו. עם זאת, הוא מודה שמשהו מסוים אחר לא נראה לעיניו ולמוחו. ומנגד, כאשר הוא אומר: "אתה רואה?!" הוא מבקש לומר לנמען: הנה אני צדקתי, וכעת אתה יכול ממש לראות את ההוכחה לצדקתי.
מערכת כוללת זאת נעה בין עיוורון פיזי או נפשי (לא עלינו), כגון "עיניים להם ולא יראו", ועד ראיית הדברים הצפונים ביותר, או גם הראייה שאנו מצווים בעת העלייה לרגל במועדים. אפשר לומר שהישגים מדעיים וטכנולוגיים שונים מאפשרים לנו בדורנו להבין מעט יותר את מרחב הראייה העצום, ואת המקומות האישיים ביותר והנסתרים ביותר בגוף ובשטח שבהם אפשר להציץ.
עובדה היא גם שהראייה היא הרבה יותר אישית ומיוחדת לגבי כל אחד ואחד מבני האנוש. ייתכן מאוד שהדבר המכריע הוא האופן שבו אנו רואים את עצמנו כיחידים וכחברה. גם במובן זה, משה רבנו בפרשות הנוכחיות מבשר מהפכה מרחיקת לכת: ה' רואה ללבב, ורואה את גורל עמו ואת מעשי האדם ומחשבותיו. האדם (להבדיל) חייב להיות יצור רואה ומתעניין כדי לזכות בתפיסה רוחנית משמעותית: גדול הנביאים הוא זה המביא לעולם, בין השאר, את תנופת הראייה האנושית.
