האם מותר לזרז ולשנות את טבע הלידה?

השאלה האם זירוז לידה ללא התוויה רפואית, או קביעת מועד לניתוח קיסרי מותרת, העסיקה את הפוסקים

בתחילת פרשת וארא מוזכרת הבטחת ד' לישראל שיגאלם משעבוד מצרים ויביאם לארץ ישראל. משה מביא את הדברים בפני העם, אך הם: "וְלא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות, ו', ט'). משה מגיע עם בשורת גאולה ותקווה לעתיד טוב יותר ותגובתם של בני ישראל נראית כתגובה הפוכה בדיוק לזאת שהיינו מצפים לה.

מה הסיבה שהם לא שמעו? הרמב"ן כתב, "מקוצר רוח ומעבודה קשה – לא בעבור שלא יאמינו בד' ובנביאו רק שלא היטו אוזן לדבריו מקוצר רוח כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו מדעתו שירווח לו אחרי כן…ועבודה קשה…" (שם).

מדברי רש"י עולה ביקורת על הנהגתו של משה רבינו בתארו את ההבדל בין האבות לבין משה רבינו. מדברי רש"י עולה שד' מזהה אצל משה תכונה של קֹּצֶר רוּחַ, וכך גם העם חש, המילים קֹּצֶר רוּחַ מתייחסות למשה ולא לעם. לפי ההסבר הזה העם חש שמשה במנהיגותו, בשלב הזה של גאולת מצרים, נוהג עימם מתוך מצב של קֹּצֶר רוּח. אי אפשר להנהיג עם כאשר המנהיג נמצא במצב של קֹּצֶר רוּחַ. ממנהיגות בימי שיגרה, וקל וחומר בימי משבר ומצוקה נדרשת תכונה נשגבה של אורך רוח, יכולת הכלה, ויכולת לרתום את העם להתמודדות ולאתגרים גם לטווח ארוך, אף אם בטווח הקצר יהיה קשה מאד. זהו מבחנה של מנהיגות.

לעם יש תכונה מובנית שהוא תמיד מתלונן. הוא תמיד קצר רוח. אבל את הפריבילגיה הזו שיש לעם – אין למנהיג. ומנהיג שנוהג בעמו ממקום של קוצר רוח, אל יתפלא אם התגובה תהיה 'וְלֹא שָׁמְעוּ'.

לא ניתן לזרז את הטבע, אי אפשר לגרום לצמח לצמוח על ידי זה שנמשוך את העלים שלו ואין חצי הריון, כשאנו חסרי סבלנות, אנו עושים דברים רק כדי לסיים אותם, אנו חצויים, כיוון שגופנו כאן אך מחשבותינו בעתיד, במקום שבו אנו רוצים להיות.

יציאת מצרים תגבש את זהותנו הדתית והחברתית. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המסר הוא שיש להמתין בסבלנות ולאפשר לדברים לקרות בקצב שלהם.

בניתוח קיסרי בשיטה הצרפתית האם לוקחת חלק פעיל בלידה. האם לוחצת, בדומה ללידה טבעית, ו"יולדת" את תינוקה דרך הרחם הפתוח. ניתוח כזה מפחית משמעותית את הכאב לאחר הניתוח ומאפשר חזרה לתנועה קלה ומהירה.

השאלה האם זירוז לידה ללא התוויה רפואית, או קביעת מועד לניתוח קיסרי מותרת, העסיקה את הפוסקים. בעוד שלזירוז לידה לא נמצא היתר הלכתי, לניתוח קיסרי ללא התוויה רפואית מצאו הפוסקים היתר.

השאלות שהפוסקים דנו בהן נוגעות לכמה עניינים, למשל, כניסה לסכנה. ההלכה אוסרת להיכנס למצב של סכנה הרמב"ם פסק: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך, מכין אותו מכת מרדות" (הל' נזיקין ושמירת הנפש פי"א ה"ה). דין זה נפסק ברמ"א, "ייזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור".

מטעם זה כתב הרב הרשלר שהיות והלידה היא מצב של סכנה, אין ראוי להיכנס למצב זה מעצמה, ועוד שיש סיכונים העלולים להיווצר כתוצאה מן הזירוז, התכווצויות בלתי סדירות ועוד (עיין הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, ב', תשמ"א עמ' כ"ט ואילך, (פ"ח), לעומת זאת, בניתוח קיסרי, כיוון שהסכנה מועטה הקלו.

עניין נוסף הוא האם מותרת חבלה, דבר הנקשר בניתוח קיסרי שאינו הכרח. התורה אסרה על האדם לחבול בעצמו (רמב"ם חובל ומזיק פ"ה ה"א), אלא שמנוסחים שונים ברמב"ם משמע שחבלה שאינה דרך ביזיון או ניציון (מלשון ניצים) מותרת. על כן, למשל, התירו ניתוחים פלסטיים על אף החבלה שבדבר (אגרות משה חו"מ כ"ב סי' ס"ו).

הרב יצחק זילברשטיין בספרו הביא בשם חמיו הרב אלישיב זצ"ל שאם היולדת פוחדת מהכאבים העזים של הלידה ועל כן מבקשת ללדת בניתוח קיסרי אינה עוברת משום איסור חובל (שיעורי תורה לרופאים, כרך ד' סי' רל"ז עמ' 189-191).

עניין נוסף שהעלו הפוסקים נוגע ליישוב הדעת של היולדת, ההלכה מתירה להדליק נר בשבת לצורך יולדת, מעשה שכרוך כמובן בחילול שבת ואפילו ליולדת עיוורת שאינה נהנית מהאור (או"ח סי' ש"ל סעי' א', משנה ברורה ס"ק ג'), די בתועלת הנפשית המהוה גורם הלכתי המתיר חילול שבת "ייתובי דעתא" (הרגעת היולדת). ראיה נוספת מכך שהתירו לקרוא למיילדת שהאישה חפצה בה גם ממקום רחוק (שבת פר' י"ז מ"ג), אומנם לדרכו של עולם ערך חשוב ועל כן רצוי שלא לזרז את הלידה, אך ניתוח קיסרי ללא התוויה, מותר (שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ע"ד).

(וארא תשפ"ג)