מערכת שבתוןהדס דיין
אחד הדברים שהכי חורים לי ברווקות הוא הקניות של יום שישי, ה"שופינג" בסופר. ללכת עם עגלה ב"שופרסל" ולבחור ירקות. מה, תשאלו, דווקא זה מכל הדברים?? כן.
נתחיל בכלל מהדרך לסופר, שרצופה בבתי קפה קטנים וחמודים. תמיד יושבים שם זוגות מוזרים כאלה שהצליחו לסיים את ההכנות לשבת כבר בחמישי בערב (איך אתם עושים את זה?), והם מפטפטים על כוס קפוצ'ינו עם אקסטרה קצף ופרוסת עוגת 'רד ולווט'. כבר אז רגש הקנאה מבעבע, על אש נמוכה.
ואז אני נכנסת לסופר. אני מגיעה למדפי הירקות והפירות (בכל הסופרים הם תמיד בכניסה, שמתם לב?), ושם מתקבצות להן עגלות של כל מיני זוגות שממהרים להכין אנטיפסטי או מרק לשבת. והאישה אומרת לבעלה – "מאמי, אני אביא 6 בטטות, אתה תביא 6 גזרים. אבל יפים, כן?? בלי מכות".
nathan-dumlao-unsplash
זה. את זה אני רוצה. את הפשטות, את הישירות, את שיתוף הפעולה, את ה"ביחדנס" הזה, של סתם בוקר של שישי, של קניות והיערכות משותפות לשבת. של לבנות ביחד את הסעודה שנאכל בערב. אפילו אם בסוף רק אני אבשל את האוכל.
וזה קשה, גם כי אני אפילו לא קונה לביתי, אני קונה לבית הוריי. וב"ה שיש את הבית והשורשים האלה, שיש לאן לחזור לשבת מדירת הרווקות, זה לא ברור מאליו. אבל אני כל כך רוצה כבר לעשות לביתי. ב"ה אמא שלי מכינה את האוכל לשבת, אז אני אפילו לא יודעת כל כך לבשל בגיל 33.
אז לאנשים בזוגיות שקוראים עכשיו את המדור – תעריכו את מה שיש לכם, תעריכו את ה"בונדינג טיים" שלכם, גם אם זה סתם לעשות קניות יחד לשבת או לקרוס על הספה בסוף יום ולשתות נס. לפעמים הרגעים הפשוטים והקטנים הם הכי גדולים ומשמעותיים.
