אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)לצערי, זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. זה מתחיל בשאלות אישיות מדי, ממשיך בהערות סקסיסטיות, ועובר ללחץ להתקדם מהר מדי, פיזית. אחרי שחשפתי את המקרה ברשת נתקלתי בכאב רב בלא מעט נשים שמספרות על חוויות דומות שבהן גבולות נחצו בלי הסכמה של שני הצדדים, אפילו כבר בדקות הראשונות של הדייט.
כן, זה אירע בדייט ראשון. דייט ראשון אמור להיות הזדמנות להכיר, מקום להתרגשות, לסקרנות ולבניית חיבור. אבל לפעמים, הוא הופך לשדה מוקשים: שאלות חודרניות מדי, ניסיונות בלתי פוסקים לגעת למרות שביקשת שוב ושוב שיפסיק. זה לא אמור להיות ככה.
במגזר שלנו, דייטים נועדו להוות מסע למצוא את האדם הנכון לבניית חיים משותפים. דווקא בגלל זה, חשוב לזכור שלפני הכל מדובר בשני בני אדם שונים. כדי ליצור מרחב מכבד ונעים, צריך לתת מקום לשיחה טבעית, כזו שמאפשרת לשני הצדדים להרגיש בטוחים ונינוחים. אבל לצערי, הרבה גברים שוכחים שאפילו אם הבחורה פתוחה מאוד וצוחקת ומדברת על הכל – זה לא אומר שהיא נתנה לך אישור לגעת בה. מי שאמר "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים" בלבל את הקוראים לחשוב שאנחנו עוד כלי נאה שגבר יכול לעשות בו כרצונו. אז הנה אני אומרת את זה בקול: אנחנו לא חפץ נוי, ולא צעצוע שנוצר להנאתכם. אנחנו בנות אדם בפני עצמנו.
שאלות על כוונות, תחביבים ותפיסות עולם הן נורמליות. אבל כשמתחילים לחטט בפרטים אישיים מדי כמו "למה את עדיין רווקה?", "את שמורה?" כאילו אני מצת מהדרין משעת קצירה, או ללחוץ למגע בקצב שלא מתאים לשני הצדדים זה יוצר תחושת ניכור שמרחיקה במקום לקרב. כי זוגיות בריאה מתחילה בהקשבה ובכבוד הדדי, לא בלחץ או בעמידה ב"צ'קליסט". ובטח שלא במגע שלא בהסכמה.
אז בפעם הבאה שתשבו לדייט, נסו לזכור שמולכם יושב לא רק "מועמד פוטנציאלי", אלא אדם. תנו לשיחה לזרום, תנו למרחקים הטבעיים להתמלא מעצמם. אולי דווקא ככה תגלו חיבור אמיתי, כזה שמגיע ממקום של כבוד ושיתוף פעולה. ויעזור לכם לזכור שכשבחורה אומרת "לא", היא מתכוונת ל-לא!
