הסכר התרבותי נפרץ

קשה להצביע בזמן אמת על שינוי, אף שרואים אותו מול העיניים. לעיתים, רק בחלון הזמן ניתן להצביע על תקופה מסוימת ולנתח את השפעותיה.

בכל הקשור ליהודה ושומרון, החברה הישראלית מגלה בימים אלה משהו חדש: סכר שהיה סגור שנים ארוכות בשל העדפות פוליטיות ואחרות, נפתח כעת. המבט על חצי מיליון תושבים שמעבר לקו הירוק כבר לא נעשה דרך עיניים של בניית יחידות דיור, משפחות שכולות שנפגעו בפיגועים אירועי פשיעה לאומנית או סטטוס ביטחוני. מנעד השינויים שהולך ומתרחב מסובב את הדימר על ציבור שלם, שהיה עד כה בעלטה. במילים אחרות, נגיד כי השינויים שהחלו בקידום יחידות דיור, הקמת יישובים, מאבק בטרור ועניינים מדיניים משפיעים דרמטית על תחומים אחרים, בהם חינוך, תרבות, ספורט ופנאי.

שרים בולטים בממשלה מדברים כל העת על בלימת המדינה הפלסטינית, על הצורך להשקיע בהקמת רצף טריטוריאלי התיישבותי משמעותי, ובכך לייצר מובלעות פלסטיניות בכפרים. אותם שרים מכנים זאת "ריבונות בפועל". במישור הביטחוני פועלים מול אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט לייצר מרחבי ביטחון בדמות פתיחת צירים, חישוף שטחים והריסת מבנים בלתי חוקיים לפלסטינים. במקביל, מגדילים משמעותית תקציבים המיועדים לתשתיות, בהן מים, חשמל, ביוב, תקשורת, תחבורה ומרכיבי ביטחון.

אלא שהדהירה בנושאים הללו סחפה אחריה גם תחומים אחרים מעבר לקו הירוק, שהיו כבויים לחלוטין. "יש פה ציבור שלם שצמא לתרבות, הוא לא קיבל אותה שנים. הציבור הזה היה צריך לנסוע לתל אביב כדי לראות עולם. זו לא רק פריפריה גיאוגרפית אלא תרבותית חינוכית. נגמרו הימים האלה", אמר לי השבוע שחקן בכיר מאוד בתעשייה הישראלית. כוונתו היא שהשינויים שמבצעת הממשלה בהקשרי התיישבות מתחברים לתמונה כוללת, המגלה כי מעבר לקו הירוק מתעוררת סצנת תרבות, חינוך, ספורט ופנאי שלא הייתה שנים.

לתקשורת הישראלית חלק גדול בעלטה שנפלה על ציבור המתיישבים. שנים רבות כל ראיון, כתבה או פרשנות על יהודה ושומרון מוסגר בהקשרים פוליטיים. יש המכנים זאת "פוזיציה". אני זוכר מספר פעמים בהן התבקשתי לעלות לשידור בתחנות רדיו שונות, כולל רשתות זרות, על אירועים תרבותיים חינוכיים ואחרים שהתרחשו ביהודה ושומרון, ומהר מאוד השיחה עברה לעולמות הכיבוש, הפשיעה הלאומנית ולסכסוך הישראלי פלסטיני. זו הייתה המטרייה, ידעת לאן ילך הריאיון עוד לפני שנדלקה המצלמה.

"לא הייתה לי שאלה בכלל האם להצטרף להפקה בשומרון. אני תל-אביבי, כותב משחק ומביים הצגות לתיאטרון ולטלוויזיה, ועשייה בשומרון מרתקת אותי. מישהו חייב לספר את הסיפור שמתרחש פה, הסיפור של אלפי אנשים שנשכח כל כך הרבה שנים", מסביר לי גורם בכיר בתעשייה הישראלית. "יהודה ושומרון – כבר לא מילים מלוכלכות".

הוא מוסיף ומסביר: "אנחנו רואים מה קורה במלחמה, רואים את החומר האנושי את הגיבורים שנפלו את המשפחות שלהם, מבינים שמדובר באנשים ערכיים. אם מישהו חשב שריבונות היא עוד כמה יחידות דיור, הכשרה של מאות דונמים ליד איזה כפר או הקמת יישוב חדש – שיחשוב שוב. זה כבר לא שם. זה אולי התחיל שם, אבל זה כבר נפרץ. התרבות חוצה את הקו הירוק ממש בימים אלה".

ועדיין, יש לא מעט שניסו ועדיין מנסים לבלום את המהלך. דוגמאות לא חסר. פעילים ניסו לפני מספר חודשים למנוע את השתתפותם של כמה במאים בקרן קולנוע השומרון, נציגי האוניברסיטאות מקשים כל העת על חוקרים מובילים שמבקשים לעבוד עם אוניברסיטת אריאל, חוקרי ארכיאולוגיה מוחרמים במדינותיהם על שעבדו עם חוקרי משטחי יו"ש. דברים דומים מתרחשים גם בספורט. אלא שכל אלו, כך מתבהר, הופכים אט-אט לרעשי רקע, שוליים עם דציבלים נמוכים.

השינויים הדרמטיים שאליהם מובילה הממשלה מעבר לקו הירוק, עוד ייבחנו בראי המציאות. רק הזמן יגיד האם המהלכים הללו עשו טוב לישראל. כך או אחרת, האדווה שאותם מהלכים מייצרים הולכת ומתרחבת, והסכר של תחומי חיים רבים ומגוונים ביהודה ושומרון נפרץ.