אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)בכירי ההנהגה הפלסטינית מדבררים בעולם את הקשר שבין ביהודה ושומרון לרצועת עזה. בציר המדיני הדברים נעים קדימה. אנשי הרשות מכינים את הקרקע ליום שאחרי המלחמה כאשר מטרתם היא לשלוט ברצועה, ולשם כך "מראים" שליטה בערים הפלסטיניות.
אך מדוע ראש הממשלה, שטוען בכל תדרוך כי בעזה לא ישלטו חמאס ולא הרשות הפלסטינית, לא פועל לכך גם ביהודה ושומרון? האם הדואליות הזו בה נוקטת הממשלה דווקא משרתת את הרשות הפלסטינית בעולם? והאם דווקא ביום שאחרי, השינוי הגדול יתחולל מעבר לקו הירוק? ננסה לענות.
ראשית, נגיד כי מדובר על אירוע מורכב, אך ההשפעה שלו דרמטית במבחן המדינה הפלסטינית. לאורך החודש האחרון מתנהלים אירועים בצירים מדיניים בחזית הפלסטינית, שעיקרם לשדר לעולם כי הרשות במתכונתה הנוכחית "לגיטימית" לקחת שליטה ביום שאחרי המלחמה ברצועת עזה. הלגיטימיות הזו באה במקביל לנרמול הרשות כמדינה בשטחי יהודה שומרון. הבליץ המדיני שחלון הראווה שלו היה קמפיין ההרעבה השקרי של חמאס טומן בחובו את העיקר, והוא קידום והכרה של מדינות העולם במדינה פלסטינית. לכך יש להוסיף דיווחים שונים כמו זה שהופיע השבוע "בשומרים", ולפיו מאחורי הקלעים מתנהל בחודשים האחרונים מהלך להכתרת מושל חדש לעזה, איש עסקים פלסטיני בכיר בשם סמיר חלילה שמתגורר ברמאללה ונחשב למקושר לרשות הפלסטינית. כל המהלכים הללו נעשים בצורה מחושבת, מתוך הבנה כי עכשיו זהו מבחנה הגדול של הרשות.
ישראל מצידה מבצעת אומנם מהלכים אקטיביים ביו"ש כדי להרחיק את הקמת המדינה הפלסטינית. בהם תפיסת שטחי c, הכשרת חוות חקלאיות, אישורי בנייה בכמויות שלא היו מעולם וחזרה למקומות שפונו. אך נמנעת מקבלת החלטה בנוגע לעתיד הרשות הפלסטינית. לכאורה, לפי התחזית של בכירי מערכת הביטחון הייתה אמורה להתפרץ חלילה אינתיפאדה ביו"ש נוכח השינויים ההתיישבותיים והמבצעיים (גדודים נמצאים בלב מחנות הפליטים כבר חודשים), אך הדבר לא קרה. זאת משום שבין היתר שהרשות הפלסטינית מנסה לשמור על מקומה בשייח המדיני ומשדרת שהיא שולטת בערים הפלסטיניות ושומרת על "השקט", על מנת "לקבל" רוח גבית מהעולם לתפוס שליטה ברצועה. העניין הוא שהממשלה הנוכחית עדיין מנהלת עם הרשות ביהודה ושומרון מערכת יחסית אינטימית ביטחונית ואחרת כחלק משיטת הפעולה מחד, אך מאידך השר סמוטריץ' מקפיא לה כספים ומבצע מהלכים שמערערים את יציבותה.
נתניהו אומר כל העת כי הרשות לא תשלוט ברצועה, אך בינתיים היא מגדילה את הלגיטימיות שלה ביהודה ושומרון בערוץ המדיני. מדינת ישראל משדרת דואליות מול הרשות הפלסטינית שהחזיקה מעמד לפני ובמהלך המלחמה, אך כעת הדברים משתנים. ציר הזמן לעבר סיום המלחמה מתקרב, ומערכת היחסים של ישראל מול הרשות בראי העולם עלולה להשתנות. מדינות העולם ירצו לראות מערכת יחסית אחרת ביום שלאחר המלחמה בין ישראל לפלסטינים, וזה כולל התקדמות של אבו מאזן לקראת מדינה פלסטינית בשטחי יו"ש.
העובדה כי הממשלה מנהלת מול הרשות מערכת יחסית אינטימית ביו"ש מייצרת עבור הרשות לגיטימציה בעולם. בדברים שנשא השבוע ראש הממשלה הוא הזכיר כי ברצונו לסיים את המלחמה, סיומה יהיה האות לשורת תהליכים שיתנפצו על הציבור הישראלי בחירות, ועדות חקירה ועוד, ישראל תשנה את פניה.
אך גם מעבר לקו הירוק מתחולל שינוי. הפלסטינים מבינים מה הממשלה הנוכחית עושה ביו"ש, את כוונות הסיפוח והריבונות, ודוהרים מצידם להכרות בינלאומית במדינה פלסטינית. הם לא ייתנו לאירועים הטקטוניים שמתרחשים במזרח התיכון לעבור בלי שינוי במעמדם. מעבר לפינה מחכה לישראל הדילמה הגדולה מול הרשות. ריבונות ביהודה ושומרון לא אומרת בהכרח אי הקמה של מדינה פלסטינית. הדברים יכולים להתרחש במקביל, ואז הממשלה תמצא את עצמה באופסייד שלא חלמה עליו.
