יעקב ספוקויניהנהיגו הראשונים לומר מדי יום בתפילת שחרית את פסוקי שירת הים. הרעיון הוא להזכיר את הניסים והנפלאות שחולל ה' עמנו בזמן יציאת מצרים. שירת הים מדגישה את ההנגדה הברורה בין מלך מלכי המלכים ובין מלך בשר ודם. פרעה חשב: אם העבדים האלה נכנסים למים ברגל ללא חשש, אני וצבאי הרוכבים על סוסים, בוודאי יכולים. כך בגבהות לב, נכנסו פרעה רכבו ופרשיו אל המלכודת בתוך הים: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף". המלכודת הושלמה: פרעה וחילו טבעו בים.
מהלך דומה התרחש בקרב בין בני נפתלי וזבולון בהנהגת דבורה הנביאה וברק בן-אבינועם. דבורה אומרת לברק את דבר ה': "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ, וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ". בדיוק אותו התרגיל. צבא יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא, ישבו ב'חרושת הגויים'. כששמע סיסרא שצבא המתנדבים של ברק התרכז בהר תבור, התפתה ללכת וללכוד אותו. הוא כנראה חשב לעצמו: הרי ברשותי 900 רכב ברזל וצבא מאומן היטב, וודאי שאוכל להתגבר עליו. זו הייתה המלכודת המתוכננת אליה נכנס סיסרא, ואת זה ניצל ברק היטב.
pexels-freestocksorg
חלק מצבאו נסוג במכוון אל נחל קישון. כלי הרכב של סיסרא, שרדפו אחריהם, התבוססו במימי הנחל. אז, התנפלו עליהם אלפי חיילי ברק והביסו אותם. על כך שָׁרָה דבורה: "הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרְכוּ ה'… מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא", כשהיא מתכוונת לגשם השוטף, שבזכותו עלה נחל קישון על גדותיו ואפשר את הניצחון.
באותו האזור נלחמו כוחותינו נגד 'צבא ההצלה' הערבי של קאוקג'י במלחמת העצמאות. בדיעבד, מכונים קרבות אלה – 'קרבות עשרת הימים', ע"ש הימים שבין שתי ההפוגות במלחמה. צבא קאוקג'י תקף בחמת זעם את סג'רה, כיוון שהמושבה ישבה במקום אסטרטגי, בסמוך לכביש נצרת-טבריה וכן כביש כפר-תבור-טבריה.
סג'רה הייתה המחסום בפני קאוקג'י, בשאיפתו לנתק בין התחבורה היהודית ממרכז הארץ לעמק הירדן ולגליל העליון. ל'צבא ההצלה' היה יתרון גדול באש התותחים שלו. קאוקג'י ניצל את יתרונו וריכז את עיקר צבאו בגזרה זו. הוא הטיל למערכה גל אחרי גל של התקפות במטרה לכבוש ולו נקודה עברית אחת. כיוון שכך, הוחלט במפקדת 'מבצע דקל' לעשות את תרגיל ברק בן-אבינועם גם לצבא קאוקג'י – נתנו לו להבין שעיקר המאמץ של כוחותינו נועד להגן על סג'רה.
בינתיים, ריכז מפקד 'מבצע דקל', חיים לסקוב, כוחות שיפעלו בעורפו של קאוקג'י. כוח אחד נשלח לכבוש את שפרעם, כוח אחר נשלח לספוריה, היא ציפורי, וכוח שלישי נשלח לכבוש את הכפר עילוט שמצפון לנצרת. לפתע הבין קאוקג'י שטמנו לו פח. הוא ריכז את עיקר כוחו בכיבוש סג'רה, ואילו צה"ל הקיף עתה את העיר נצרת ממערב וממזרח. הוא עצמו שהה באותה העת במפקדתו בנצרת. המפקדה התמקמה בבניין המשטרה העצום ביותר שבנו הבריטים בארץ.
קאוקג'י סבר כי זה רק עניין של זמן עד שתוקף מפקדתו מכל צדדיה, ומיהר להתארגן לבריחה. בניסיון אחרון למנוע את הכיבוש, שלח פלוגת משוריינים לעצור את כוחות צה"ל שכבר נכנסו לעיר. תותח אחד קטן אך מדויק הצליח לפגוע בשישה מתוך תשעה משוריינים. היתר הסתובבו וברחו.
או-אז ברח גם קאוקג'י עצמו בנתיב היחיד שנותר לו – הנתיב הדרומי היורד לג'נין. פליטים שהגיעו למפקדת 'דקל' סיפרו על בריחה המונית מכפרי האזור. הדיווחים היו מוגזמים. נצרת נכנעה בפני כוחותינו בתוך יום אחד. חופש הפולחן נשמר והעיר חזרה לשגרה. לאור זאת, הוסטו כוחות ארטילריה לעזרת סג'רה והם הצליחו לפגוע היטב בכוחות קאוקג'י, והללו נסוגו גם משם.
כך הושלם כיבוש הגליל התחתון, למעט אזור קטן בגלבוע, ובמקום שבו לחמו ברק ודבורה הנביאה, שוב שׁרים שיר לגבורה.
Yaakovspok1@gmail.com
