מחיר ה'הצגה'

שמואל א' פרק כא'

בפרק כ"א בשמואל א', ממשיך דוד לברוח משאול ומגיע רעב ותשוש לנוב עיר הכהנים. דוד משקר ומספר כי הוא בשליחות חשאית של המלך ובתום השיחה עם אחימלך הוא יוצא שבע מלחם הקודש ומצויד בנשק להמשך-

"וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח, כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי."

בעיניי, תגובתו המתלהבת מחרב גלית "אין כמוה", הגיעה בגלל הרעיון שהביאה לו לאן לברוח- "וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת."

דוד הידוע לכל כנער הצעיר שניצח את גלית הענק, בוחר לברוח בעת צרה דווקא לעירו של גלית עצמו כשהוא נושא את חרבו (שהייתה גדולה במיוחד ביחס לדוד ונראית לעין כל). נראה כי הוא מצפה שדווקא אנשי גת ייתנו לו מקלט, לא בשל אהבתם אותו, אלא בשל יראת הכבוד ואולי אף האינטרסים המשותפים שיכולים להיות להם. בהמשך הספר הוא מגיע לשם שוב ואנחנו יכולים לראות שאכיש מלך גת מכיר את ערכו של דוד ואת האינטרס בחבירה אליו. יחד עם זאת, משהו בתוכנית השתבש.

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו. וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת."

רש"י מפרש: אמרו לו לאכיש, תנאי היה בינינו, אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים, אין לך אלא שתרד מכסאך, ויהיה מלך הארץ הזאת."

ברגע זה דוד מבין- לא רק שאכיש לא רואה בו בן ברית, אלא רואה בו איום על כסאו. הוא מבין שעליו לנוס משם ולמצוא תכנית אחרת. השיטה של דוד הייתה מעניינת- "וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ."

המהלך של דוד נקרא בשפה הפסיכולוגית "הִתְחַלּוּת" (Malingering), מצב בו אדם עושה עצמו כחולה כדי לקבל רווח משני. בעולם הארגוני מצב דומה נקרא "אגירת שקיות חול" כשאדם מציג את עצמו כחלש או מתקשה כדי שלא ייקחו אותו מספיק ברצינות ויוותרו לו. נראה שההצגה של דוד כ"כ משכנעת עד כי אכיש לא מזהה אותו- הוא ניצל אבל צריך לחפש מפלט אחר. כך גם אדם במערכת הבריאות או בעבודה- אם הסיטואציה גורמת לו להשקיע מאוד בהִתְחַלּוּת שלו, הסביבה כבר לא תזהה אותו, ובמקרים הללו, הדבר יכול ליצור נזק ועוגמת נפש ולא רווח והצלה