מערכת שבתוןד"ר יחיאל שרמן
במסכת כתובות (קג', ב') מסופר על מתודה נפלאה שבה השתמש רבי חייא כדי שלא תשתכח תורה מישראל, דרך דידקטית מרתקת ומעניינת שהינה יעילה מאוד גם בדורנו שלנו .
"אמר ליה רבי חייא – אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל". אני גורם שהתורה לא תשכח מישראל כל עיקר, שאם חס וחלילה נשתכחה תורה מישראל, הייתי מחזירה בפלפולי. מה עשה רבי חייא שלא תשכח תורה מישראל? הביא זרע פשתן וזרעו. מהפשתן שצמח קלע רשתות וצד בהם צבאים והאכיל את בשרם ליתומים. מעורם של הצבאים תיקן קלף ואז הלך לעיר שאין בה מלמד תינוקות וכתב חמישה חומשי תורה ולימד לחמישה תינוקות וכל אחד מהם לימד ילדים אחרים. לששה תינוקות אחרים לימד ששה סדרי משנה, לכל אחד מהם לימד סדר "ולכל אחד מהם אמר שילמד לחבריו מה שלמד ממנו".
וזהו שאמר רבי, כמה גדולים מעשי חייא. שאל אותו רבי שמעון בנו, אפילו ממך? השיב לו: כן.
באילו כלים מהותיים ונהדרים השתמש רבי חייא כדי שלא תשכח תורה ? בהוראת עמיתים, בלימוד בחברותא, בעבודה בקבוצות.
אנו יודעים היום כי מתודה זו נפלאה כדי להגיע להישגים מעולים עם מגוון האוכלוסייה שבכיתות. בכל כיתה בה המורה משתמש במתודה זו, הרמה הכיתתית מעולה. כאשר התלמידים הטובים מוצאים דרכים לליבותיהם ולמוחם של חבריהם, בני אותו גיל, הקליטה היא ביתר שאת, בעוצמה ובבהירות טובה יותר מזו הנלמדת מהמורים.
אם כן, עלינו ללמוד מרבי חייא לטפח את המצוינים, ללמדם תורה ודרך ארץ, תורה ומדע ולעודד אותם שילמדו את חבריהם בכיתות.
הלמידה עם חברים בקבוצות או בחברותא, מונעת פחד וחשש והיא מגבירה את הביטחון לשאול ולחשוב, לבטא עצמך בדילמות ובקושיות ואף לנסות להתבטא ולסייע לחברך בתחומים בהם הוא נזקק לעזרה. הדימוי העצמי מתפתח מאוד בפיתוח חיי חברה במסגרת כיתת הלימוד.
(יתרו תשסח)
