הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)נס קריעת הים להצלת עם ישראל, וטיבוע פרעה וצבאו בים, היו השלב הסופי והמכריע במהלך היציאה ממצרים. נס זה גם יצר הרתעה לטווח ארוך בקרב עמי האזור: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יואחזמו רעד נמוגו כל ישבי כנען וגו'" (שמות טו יד-טו).
נבאר על פי חז"ל את כוחה של הבחירה האנושית אשר קבעה באיזה אופן יתחולל הנס האלוקי של קריעת ים סוף.
חז"ל חלקו בשאלה מי היה השבט הראשון שנכנס לים סוף וגרם לקריעתו: "רבי מאיר אומר בלשון אחד: כשעמדו שבטים על הים זה אומר: אני יורד תחלה לים! וזה אומר: אני יורד תחלה לים! מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחלה וכו'. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים וכו'. (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). רבי מאיר ממשיל את הוויכוח בין שבט יהודה לשבט בנימין במשל: "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות. בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול. אמר לו: לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום והקטן אומר לו אמר לי עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם. אמר להם: בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם! כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחילה? שרת שכינה בחלקו וכו'. ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם? זכו למלכות, וכו'" (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). לדעת רבי מאיר שבט בנימין הוא זה שקפץ ראשון למים וגרם לקריעת ים סוף. אולם יש לבאר את המשל שהביא שם.
הנצי"ב מבאר בדרכו כיצד הבחירה האנושית עיצבה את המהלך האלקי בקריעת ים סוף, והכריעה בין שתי האפשרויות להתקיימותו, לאור דברי רבי מאיר: "אבל הענין שגם קריעת ים סוף היה מיועד להיות באחד משני אופנים: אם בהנהגת נס נסתר סמוך להליכות הטבע. ועל זה הקדים הקב"ה רוח קדים עזה כל הלילה ומייבש והולך לאט לאט. אם בדרך נס נגלה שבשעת קפיצה בעומק הים יהא נקרע. והכל לפי הכנה של ישראל. אם לא ימסרו נפשם באמונה לקפוץ בים, אזי יהא בדרך השגחה פרטית על הליכות הטבע. ואם ימסרו נפשם באמונה אזי בעל כורחו יהא נקרא פתאום. והיה דעת שבט יהודה שכבודו של הקב"ה להמעיט הנס כל האפשר. על כן אין ראוי לקפוץ בים עד שיתייבש ע"י הרוח, והיה נצרך עוד לשהוי איזה שעות, ואז ילכו תחלה כאשר יהודה גבר באחיו. אבל דעת בנימין היה שכבודו של הקב"ה הוא הראות נס נגלה. על כן אין רצונם לשהות כלל. ואחר דשבט יהודה לא היה ברצונם לילך עתה, על כן ילכו הם תחילה. והנה קפץ שבטו של בנימין ונקרע פתאום. והיינו מכוין להמשל שהמלך צוה לבנו הגדול להקיצו בשלש שעות ביום כדרכן של מלכים. כך נתן הקב"ה דעת ורצון שבט הגדול, שהוא יהודה, להלוך בהליכות הטבע להראות שהקב"ה מהווה הכל והטבע בידו. ונתן דעת ורצון שבט הקטן, שהוא בנימין, להתהלך בדרך גבוה ונעלה להראות שהקב"ה אדון הכל ומשדד הטבע לגמרי. על כן נתן הקב"ה ליהודה מלכות בית דוד שמתהלך בדרך הטבע כמו שנתבאר לעיל. ולבנימין נתן בית המקדש שניסים קבועים היו בו" ('הרחב דבר' דברים לג יב). בהמשך לדברי הנצי"ב ניתן לומר שהשפעת הבחירה של בנימין לקפוץ תחילה ולגרום לנס לקרות בדרך של נס נגלה, ולא קרוב לדרך הטבע, השפיעה גם על עוצמת הפלא וההרתעה של עמי האזור, לטווח הארוך, גם ארבעים שנים אח"כ כפי שסיפרה רחב למרגלי יהושוע (יהושע ב ט-י).
(בשלח תשעח)
