פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)סיפור מגילת אסתר נע חליפות בין הטראגי לקומי, בין הקוטב השמח לעצוב, בין תיאור מצחיק עד דמעות לתמונה מַכְמִירַת לב.
מקור כוחה ועוצמתה הגדולה של המגילה הוא בתכניה שיפים – כפי שביקשה אסתר המלכה ("קבעוני לדורות") – לא רק לשעה, אלא גם לדורות.
עד כדי כך, שהקורא במגילה מְדַמֶה לעתים שהוא מציץ לרגע מן החלון ורואה את דמויות המגילה כשהן ניצבות על רגליהן, כאן ועכשיו, כמו גם את תמונותיה השונות מתרחשות לנגד עיניו.
כך, למשל, ניסיון "הפתרון הסופי" שמציע המן לעם היהודי. כמיטב האנטישמים, שונאי ישראל ומנווטי תנועת ה-BDS, סינואר, חמינאי וחבר עוזריהם, נוקט המן בדמגוגיה הישנה. לימים זו שוכללה לכדי מכונת הסתה משומנת בפרוטוקולים של זקני ציון, בנאומיו של גבלס וב"דער שטירמער", ובנאומיהם של אחמדיניג'אד ונסראללה: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם".
לצדה, ניצבת דמותם של "חסידי אומות העולם", שמגולמת במגילה בדמותו של חרבונה, הזכור לטוב. אנשים שאינם עומדים מנגד, לא נותרים באדישותם, ולנוכח מעשי העריצות, העוול והרשע מגלים אנושיות ורגישות, עושים מעשה טוב, לעתים תוך סיכון חייהם.
ובתווך ניצב אחשוורוש. מין 'דונלד טראמפ' נהנתן, שתיאוריו ודרכי ניהול שלטונו מהדהדים לא אחת את מציאות ימינו, במקומות שונים, "הקרובים והרחוקים".
כך, למשל, גחמות השליט המשתנות מרגע לרגע. כך, ארמונות הפאר, הרצופים בהט ושש, דר וסוחרת. וכך, מסיבות השתייה וההוללות, המבטאות נהנתנות ללא סייגים, תוך אטימות-לב והתעלמות מן הנעשה בחוץ.
מעטות הן היצירות המקראיות שבהן מוטיב ה"היפוך" כה מרכזי וכה עמוק כמגילת אסתר. כבר במבט ראשון ניכר כי אין מדובר רק בסיפור הצלה לאומי, אלא במהלך מורכב של מהפכים – פוליטיים, חברתיים, משפטיים ותודעתיים – ההופכים את הסדר הקיים על פניו.
מגילת אסתר אינה מתארת נס גלוי. היא מתארת מציאות אנושית שבה ההיסטוריה עצמה מתהפכת, כביכול בדרך הטבע.
המהפך הראשון הוא מהפך הזהות. אסתר, שנדרשת בראשית הסיפור להסתיר את מוצאה וזהותה – "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה" – מגלמת את מצבו של עם ישראל בגלות: קיום זהיר, נסתר, מוחבא בצל, כמעט בלתי נראה. "מתחת לרדאר".
ההסתרה אינה רק טקטיקה אישית אלא אסטרטגיית הישרדות. ברם, בשיא העלילה מתרחש היפוך: דווקא הגילוי, החשיפה הפומבית של הזהות, הם אלה שמביאים עמם את הישועה. מה שנראה תחילה כחולשה הופך למקור כוח.
המהפך השני הוא מהפך הכוח הפוליטי. המן האגגי, נציג השררה השרירותית, נדמה כדמות כל־יכולה במנגנון האימפריאלי הפרסי.
המן מצליח להשיג צו מלכותי החתום בטבעת המלך – ביטוי סמלי לסופיות הגזרה. ברם, המגילה חושפת גם את חולשתו של שלטון הנשען על גחמה ועל דימוי.
ברגע אחד של שינוי נסיבות – נדודי שנת המלך – מתערערת כל המערכת. השר הבכיר הופך לנידון למוות, והיהודי המודר, המוקצה, המאוס, היושב אבל וחפוי ראש בשער המלך, היה למשנה למלך. לא מהפכה אלימה מתרחשת כאן, אלא היפוך פנימי של מערכת הכוח עצמה.
גם במישור המשפטי מציגה המגילה פרדוקס מרתק. החוק הפרסי קבע כי "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". לכאורה, יש כאן גילום מוקצן של "סופיות הדיון", שמרנות משפטית מקפיאה, שאחריה אין דבר.
אבל מערכת משפט שאינה מאפשרת תיקון טעות, דנה את עצמה לקיפאון מוסרי. וכמו אצל המשפטנים, עם יצירתיות פורייה ולא מעט תושיה נמצא גם הפתרון: מתן צו נגדי המאפשר ליהודים להגן על עצמם. צו זה יוצר מהפך מושגי: כאשר החוק אינו ניתן לביטול, הצדק מושג באמצעות פרשנות מחודשת, יצירתית, ולא באמצעות ביטול פורמלי שאינו בר השגה.
גם כאן יש שיעור עתיק וחשוב לא רק לשעה אלא לדורות: הן על גבולות המשפט, הן על חשיבות כוח היצירתיות המשפטית בהתמודדות עם עוול ומצביי מצוקה. לא מחוץ לחוק או מעליו, אלא במסגרת הכללים עצמם.
המהפך השלישי, ואולי העמוק מכולם, הוא המהפך התודעתי. בניגוד לספרים אחרים במקרא, שם ה' אינו נזכר במגילה במפורש. דווקא ההיעדר יוצר נוכחות מסוג אחר: הקב"ה פועל דרך שרשרת מקרים הנראים מקריים בלבד.
אבל צירופי ה'מקרים', טעויות אנוש והחלטות רגעיות מצטרפים לתמונה אחת של השגחה סמויה.
ההיפוך הגדול איננו רק בגורל היהודים, אלא בתפיסת ההיסטוריה עצמה — מן האקראי אל המשמעותי.
לא במקרה נקבע חג הפורים כחג ה"ונהפוך הוא". זהו חג המלמדנו כי המציאות אינה קבועה; מבנים חברתיים, פוליטיים ואף נפשיים עשויים להתהפך בן־לילה.
בעולם בן זמננו, שבו נדמה לעיתים כי מערכות כוח, דעת קהל או מציאות מדינית הן בלתי ניתנות לשינוי, ולעתים מעוררות ייאוש עמוק והיעדר תקווה, מזכירה מגילת אסתר אמת עתיקה: הכל פתוח. זה ייתכן, זה אפשרי.
שרשרת המהפכים שבמגילה מוסיפה ומלמדת אותנו כי הגאולה אינה תמיד פרי נס גלוי, אלא תוצאה של אומץ אנושי, תבונה פוליטית ונכונות לפעול ברגע הנכון.
בין הסתר לגילוי, בין חולשה לכוח, מתגלה האפשרות המתמדת של שינוי — האפשרות שדווקא מתוך מציאות של איום ייוולד עתיד חדש, טוב יותר, ראוי יותר.
