המשכן – מחזון למציאות

פרשיות השבוע ויקהל – פקודי מהוות המשך ישיר לפרשיות תרומה ותצווה. אם פרשיות תרומה ותצווה מוגדרות כתוכניות עבודה, ומפרט טכני לבניית המשכן, פרשיות ויקהל פקודי מתארות את שלבי הביצוע של המשכן. פרשיות ויקהל פקודי מוכיחות שחזון יכול לקרום עור וגידים, ולהפוך למציאות.

יתרה מזו. הפרוייקט הלאומי של דור המדבר, הקמת המשכן, מוגדר אצל הרש"ר הירש באופן הבא: "בניית המשכן היא האתגר הגדול ביותר לכושר עשייתו של האדם בתחום תבונת הכפיים". הרש"ר הירש תופס את המשכן כאחד האתגרים הגדולים ביותר של דור המדבר. ביצוע פרויקט של הקמת משכן, בהתאם למתואר בפרשיות תרומה ותצווה, נפתח בתנאים כמעט ובלתי אפשריים. אין קופה ציבורית מסודרת באמצעותו ניתן לתקצב פרויקט כזה וממילא גם אין תקציב ייעודי. הוסיפו לכך שחסר פרויקטור שינהל את הפרויקט. ובוודאי שצריכים לגייס עובדים, כל אלו יכלו בקלות לגרום לדחייה ביישום הפרויקט.

אלא שמשה רבינו אינו מתרגש מהקשיים. את הפרויקט הוא מבצע בזריזות. אם מתבוננים בכתוב הרי שמלאכת המשכן מסתיימת: "בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן". במילים אחרות תוך פחות משנה המשכן עומד על תילו ומוכן למלא את ייעודו.

לא פעם אנו מוצאים מנהיגי ציבור בעלי יוזמות גדולות ותוכניות ענקיות, אולם כאשר ניגשים לביצוע, מגלים שאין תקציב, שהפרויקט אינו אפשרי כעת, שיש נושאים אחרים שיש להעדיף ועוד על זה הדרך הסברים הרבה. מרתק בהקשר זה הלימוד של ר' יצחק קארו, לפסוק המתאר את אחת מתכונותיו של בצלאל, והכוונה לכתוב: "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת". בפירושו מסביר ר' יצחק קארו: ולחשוב מחשבות, יש אנשים שיודעים לחשוב ולא לעשות…יש אנשים שיודעים לבנות ולא לחשוב, לזה אמר שהיה בצלאל יודע לחשוב ולעשות". את נבחרי הציבור ופרנסיו מסווג ר' יצחק קארו בשלושה סוגים. הסוג הראשון של נבחרי ציבור הם אותם אלו שהם אנשי חזון בלבד, הם יציגו תוכניות יחברו דו"חות ויציגו פרויקטים גדולים, שאת מימושם הם לא יצליחו להגשים. סוג שני של נבחרי ציבור הוא אנשי פעולה, תן להם משימה והם יבצעו אותה, תן להם בעיה והם יפתרו אותה, מנהיגים אלו חסרים את המעוף של המנהיגים עם החזון. הסוג השלישי של מנהיג, הוא המנהיג האידיאלי, זה שמצליח לשלב בין חזון ומעש. בין חלומות למציאות.

ר' יצחק עראמה בספרו 'עקידת יצחק' פונה לנבחרי הציבור ומורה להם: "ילקח מוסר וזרוז להשתדל בכל עוז בכל מה שבכח האדם לעשות מפאת החריצות האנושי בקיום והעמדת היישוב המדינה והמלכיי ככל הגוים". חובה על נבחר ציבור להשתדל ולעשות כל מה שבכוחו כדי להבטיח את שלום הציבור ותקינות המדינה. דברים דומים משמיע לנו גם ר' אליעזר פאפו, בספרו 'פלא יועץ' באומרו: "ממונה על הצבור צריך שיפקח עיניו על עסקי צבור בכל לבבו ובכל נפשו ויניח עסקיו לעסוק בצרכי צבור שהרי אמרו העוסק בצרכי רבים כעוסק בתורה דמי וצריך שיהא זריז ומהיר במלאכתו מלאכת שמים לא ישקוט ולא ינוח כי אם כלה הדבר ומצוה הבאה לידו אל יחמיצנה ויעשו כל מעשיהם בצדק ובמשפט בסדר ואופן יפה לצאת ידי שמים וידי בריות".

אל מול העובדה שמשה פועל, נחוש וממוקד, אנו קוראים על תרומת הנשיאים: "והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן". הכתוב מחסיר את האות י' מהמילה הנשיאים, השמטה זו לשיטת המדרש נובעת מהעובדה שהנשיאים לא היו הראשונים להירתם לתרומות עבור מלאכת המשכן, תהא הסיבה אשר תהא מדוע עשו כן אומר המדרש: "והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם"

ואולי המסר הגדול של פרשיות ביצוע המשכן צריכות ללמד פרק חשוב בהלכות הנהגת הציבור. יוזמות גדולות זה דבר חשוב, אבל יותר חשוב הוא לתרגם תוכניות אלו למעשים ולהפוך אותם מאידיאלים תיאורטיים למציאות קיימת.

(ויקהל פקודי תשפ"א)