נעשה ונשמע רלוונטי בעידן המודרני

למעמד קבלת התורה בהר סיני קדמה הצעה אלוקית לאומות העולם לקבל את התורה אולם רק עם ישראל הסכים: "מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה" (ע"ז ב ב). היתה זו קבלת עול מצוות מוחלטת, מחייבת, תובענית ומאתגרת. הקבלה היתה בהכרזה "נעשה ונשמע"! בלא תנאים וללא סייגים!: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה: מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו" (שבת פח ב).
מעמד הר סיני היה מעמד מכונן. אבל בשונה ממעמדים היסטוריים אחרים, הוא לא היה אירוע העושה רושם רק לשעתו, שיד הזמן גורמת לרושם להתפוגג ולהותיר אחריו רק זיכרון היסטורי. מעמד הר סיני היה אירוע נובע ודינמי שממשיך את פעימותיו והשפעתו בכל יום, מאז ועד היום, במשך 3,332 שנים.
בתשע עשרה מקומות ובזמנים שונים מזכירה התורה את הציווי על המצוות במטבע הלשון: "אשר אנכי מצוך היום", (ובעוד שניים בנוסח שונה במקצת), למרות שעבר זמן מאז מתן תורה: "'אשר אנכי מצוך היום' – שיהו בכל יום ויום כמו חדשים בעיניך כאילו קבלתם היום מהר סיני" (פסיקתא זוטרתא דברים יא ע"א). ומתחדש דבר זה תמיד, שאינו נפסק מישראל, אלא כענין שנאמר (דברים כז, ט), 'היום הזה נהיית לעם' וגו' – שחייב אדם לראות את עצמו כאילו מקבל תורה מהר סיני (פסיקתא זוטא פ' ואתחנן), כי כל השבח הזה מתחדש לישראל דבר יום ביומו, ודבר בעתו". (הרמח"ל דע"ת קנ"ג).
במעמד הר סיני נתנה התורה ב"קול גדול ולא יסף" (דברים ה יח). אולם מאז ה'בת קול' – הדי הקול הזה ממשיכים להישמע ממנו מידי יום: "אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו ב, וברכות יז ב).
מכאן נובעת גם הרלוונטיות של מצוות התורה בכל יום ובכל דור גם לאחר יותר משלושת אלפי שנים. האתגר שבקבלת עול תורה ומצוות נובע מהצורך להתמודד עם הנטייה האנושית לחפש חיים נוחים וקלים ולצמצם מחוייבויות תובעניות.
במהלך השנים חלו תמורות גדולות בעולם; בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הגאופוליטיקה והתרבות. כתוצאה מכך השתנו דפוסי החיים, דרכי החשיבה, תרבויות, ערכים ואמונות. בתחילת המאה ועשרים צברו השינויים תאוצה. חלו התפתחויות דרמטיות בפרקי זמן קצרים. העולם של העבר וההווה מפנה את מקומו לחידוש העתידי של הקידמה. כל אלה מטעים לחשוב שבידיו של האדם לחולל שינויים גם בתורה מסיני ובמצוותיה הנצחיות, ולזלזל בערכים ובאמונות מן העבר. החשיפה של היהדות והיהודים למודרנה הביאה מי מהם לטעון שמבחינה אידאולוגית, כביכול לטובתה הרלוונטית של התורה, צריך להכניס בה עדכונים והתאמות ברוח הזמן.
לפני כשלושים שנה התעמת הרב סולוביצ'יק זצ"ל עם מגמה שהתפתחה בקרב האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב לבקש שינויים ועידכונים במצוות מסויימות. בדברים שנשא בכינוס רבנים, שלימים הועלו על הכתב וקיבלו את הכותרת "זה סיני", התבטא הרב בחריפות רבה כנגד הטוענים שיש בתורה דברים שלא רלוונטיים כיום, ומבקשים לחולל בה שינויים. גם כיום, כאן, בישראל, אנו מתמודדים עם מגמות דומות. נדמה שככל שנטועים בחיי היום יום בעשיה שיש בה ממשק עם הקידמה וההתפתחות המואצת, כך מתעצמת ההתמודדות עם האתגר והנטייה להמיר את הישן בחדש.
כשנקרא השבת על מעמד הר סיני ועשרת הדברות נזכיר לעצמנו שהתורה היא נצחית ורלוונטית מתמיד, ויש לה ערך מוסף בחיים המודרניים. היא המתכונת הבלעדית לחיבור עם הקב"ה באמונה, במחשבה ובמעשה, בתיקון המידות והמוסר, של הפרט ושל הכלל. ונקבל על עצמנו עול מצוות באהבה מתוך אמונה ש"התורה הזאת לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". נעשה ונשמע!
(יתרו תשפ)