ואולי רק קנאי יכול להשכין שלום?

ואולי רק קנאי יכול להשכין שלום?
איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך, המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן

אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו – אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא [לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם]" (מלאכי ג', כג-כד). מדרש אגדה במדבר כ"ה, יג.

פער של שנים רבות קיים בין פינחס הכהן לבין אליהו התשבי שישב בגלעד, ועל פי המדרש אליהו העיד על עצמו שבא דווקא מזרעה של רחל (אליהו זוטא ט"ו). לפיכך נראה כי הקישור שערך המדרש בין פינחס ואליהו, לא נועד לזהותם כדמות היסטורית אחת, אלא לציין קשר רעיוני בין המאפיינים של שתי הדמויות.
הקישור שערך ריש לקיש בין שתי הדמויות, הביא את חז"ל לקבוע כי הפטרת פרשתנו תעסוק בדמותו של אליהו. ברם, בעוד שריש לקיש השווה בין שתי הדמויות על רקע השכנת השלום שפעל פינחס ושעתיד לפעול אליהו לפי נבואת מלאכי, קובעי ההפטרה העדיפו להשוות בין קנאותו של פינחס לבין מעשה הקנאות של אליהו בספר מלכים.
המתח שבין קנאותו של פינחס לבין "ברית השלום" שהובטחה לו, אינו נשאר רק בתוך מסגרת פרשתנו, אלא מתפרש גם על פני דמותו של פינחס בספר יהושע.
במהלך סיפור בניית המזבח על ידי שניים וחצי השבטים, נאספים בני ישראל "לעלות עליהם לצבא" וכמעט שנפתחת מלחמת אחים. פינחס שנבחר לעמוד בראש משלחת הנשיאים תוקף את בניית המזבח בקנאות, ואף מזכיר את 'עוון פעור' שבו קנא לה' כנגד החוטאים: "מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם ה'. הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה' "(יהושע כ"ב, טז-יז).
אך עם זאת, לאחר הסברם של שניים וחצי השבטים כי מטרת בניית המזבח אינו ליצור אלטרנטיבה לעבודת ה' שבמשכן ה' שבשִלֹה, אלא להזכיר לבניהם את הקשר בינם לבין שאר שבטי ישראל, מוכן פינחס לקבל את הסברם, כשהכתוב מדגיש את חלקו בהשכנת השלום בין השבטים: "וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה… וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם. וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן… הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ ה' אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּה'… וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים… אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, ל-לג).

חזרה משולשת זו על חלקו של פינחס בהשכנת השלום בין השבטים, וההדגשות המרובות באשר לכהונתו בהקשר זה, הביאו את חז"ל לידי מחלוקת מהו המעשה שזיכה את פינחס בזכות לשמש ככהן: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם'. רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר 'וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה…' " (זבחים ק"א ע"ב).
נראה כי לפי דעת רבי חנינא, תפקידו המרכזי של הכהן כמקשר בין אדם לאלוקים משתלב עם קנאותו, שכן כאמור בפרשתנו, בעצם הקנאות הוא משכין שלום בין ה' לישראל. אך לדעתו של רב אשי, תפקידו של הכהן אינו מסתכם בקישור בין אדם לה' אלא גם בהשכנת שלום בין אדם לאדם, כפי שראו חז"ל את דמותו של אהרון, ולפיכך קשה לקבל את כהונתו של הקנאי, עד שישלים עצמו גם בצד זה של תפקידו ויהיה מסוגל לאחוז לא רק בחרב, אלא גם לכתת חרבו לאֶת.
עמדה זו של רב אשי, יכולה להסביר גם את גזר הדין האלוקי כלפי אליהו. בהפטרתנו מתואר כי בתגובה לקנאותו של אליהו, ה' קובע כי יש להחליפו באלישע המתאפיין בחיבורו לעם, וכי אליהו יעלה בסערה השמיימה. אך לפי נבואת מלאכי בזאת לא תם תפקידו של אליהו, והוא עתיד לקבל אפשרות לתיקון דמותו. דווקא אליהו יהיה זה שיציל את ישראל מפני יום ה' הגדול והנורא, והוא גם יהיה זה שישיב את לב האבות על הבנים, ואת לב הבנים על אבותם.
נראה כי קישור זה בין קנאותם של פינחס ואליהו, לבין הבאת השלום בין השבטים ובין האבות והבנים, אינו תופעה מקרית כלל וכלל. יש לדעת כי פעמים רבות דווקא לאדם בעל תדמית מסוימת, יש חופש פעולה נרחב יותר לפעול פעולה הנראית לציבור כפעולה ההופכית לתדמיתו (וראה יכולתו של השמאל לערוך מלחמה בלי גבולות, ושל הימין לבצע נסיגות בקלות…).
מאחר ואין קנאי יותר מפינחס, כאשר הוא עצמו מוכן לקבל את טענות שניים וחצי השבטים – אף לא אחד יערער על דבריו תוך הגדרת דעתו כפשרנית מדי. כשאליהו הנביא הידוע בקנאותו יבוא וישיב לב אבות על בנים, ויסביר לאבות כי גם עליהם מוטלת החובה להיפתח לעמדות ולדעות המתחדשות של בניהם – יקשה להאשימו בחוסר דבקות בדרך ה'.
כך גם יובהר לכל כי קנאותם של פנחס ואליהו לא נבעה חלילה מאדישותם לחיי אדם, אלא מאהבת ה' הבוערת בקרבם, וכי דווקא אהבה זו יש בה בכדי להביא לשלום לא רק בין אדם לקונו, אלא גם בין איש לרעהו.
פנחס