"וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד"

המשכן ובגדי הכהונה על חלקיהם ותפקידיהם השונים, מהווים את עיקר פרשיות ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות.

בתיאור חלקי המשכן ובגדי הכהונה שזורה לה מילת מפתח שיש בה כדי לתת לכולנו תובנה עמוקה על ייעודם של המשכן והבגדים, ועל תפקיד הכהנים המנהיגים את העם ואת המשכן.

את פנים המשכן הקיפו עשר יריעות מפוארות: "וַיַּעֲשׂוּ כׇל־חֲכַם־לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת־הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מׇשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם".

היריעות הללו היו מחוברות בקרסי זהב:" וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת־הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל־אַחַת בַּקְּרָסִים".

מבחוץ היו מונחות על המשכן יריעות מסוג אחר לחלוטין- יריעות עיזים: "וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל־הַמִּשְׁכָּן". היריעות הללו היו מחוברות לא בקרסי זהב כמו בתוך המשכן אלא בקרסי נחושת פשוטים:"וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים".

על כתפיו נשא אהרון את האפוד שהיה אחד משמונת בגדי הכהן הגדול:

"וַיַּעַשׂ אֶת־הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר".

האפוד היה מעין סינר שחיבר בין הגב לחלק הקדמי של הגוף באמצעות חשב האפוד ושתי כתפות: "כְּתֵפֹת עָשׂוּ־לוֹ חֹבְרֹת עַל־שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר".

על האפוד היה מונח 'חושן המשפט', שהיה מעין טבלה מרובעת : "זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ יִהְיֶה כָּפוּל" (כ-25 ס"מ על 25 ס"מ) ועליה היו קבועים 12 אבנים יקרות, שעל על אחת מהן חקוק שם של אחד משבטי ישראל. החושן חובּר בטבעות זהב ופתיל תכלת אל כתפות האפוד, כדי שלא ייפרד ממנו לעולם, מה שמסמל את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין המנהיג לעמו:"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.".

כל התיאור הזה של יריעות המשכן הפנימיות והחיצוניות, כמו גם בגדי הכהן הגדול- החושן והאפוד, מתנקז, מתכנס ומתמקד במילה אחת: חיבור.

ייעודו של המשכן כמו גם ייעודם של הבגדים ושל הכהן נושא הבגדים הוא לחבר בין העם לאלוקיו, ובין אדם לחבירו. כל הסימבוליקה של המשכן והבגדים מכוונת אל הייעוד שהינו חיבור.

אלו הן מילות המפתח ביריעות המשכן: "וַיְחַבֵּר אֶת־חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל־אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל־אֶחָת..וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת־הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל־אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד", ".. וַיְחַבֵּר אֶת־חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת־שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד..וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים לְחַבֵּר אֶת־הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד".

אלו גם מילות המפתח באפוד: "..  וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר.. כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר".

על החושן המונח על האפוד שלובש הכהן הגדול יש שנים-עשר אבנים עם שמות כל השבטים. הם מייצגים שבטים שונים, דעות שונות, וקצוות שונים. ואף על פי כל ההבדלים- תפקיד הכהן יהיה לחבר- כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר".

גם את יריעות העיזים הפשוטות ויריעות המשכן המפוארות צריך לדעת לחבר- אם זה בקרסי זהב או בקרסי נחושת, העיקר לחבר, והעיקר לזכור את  התכלית והייעוד- "וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד".

החברה הישראלית כל כך מורכבת ורגישה. יש בה כל כך הרבה שכבות וזרמים, עדות ודעות, אמונות ומסורות. שנים של עבודה יום יומית- חברתית, קהילתית, רוחנית וערכית, ליצור כאן איזה 'ביחד' למרות כל ההבדלים עלולות לרדת לטמיון בלהט ההתלהמויות המנסות לקושש עוד כמה קולות מפה ומשם, מן הגורן ומן היקב, בהבטחות סרק ותמונות רוויות פוטושופ. השנאה והקיטרוג, הביקורת והעין הרעה – כל אלו משחקים תפקיד מרכזי בעת הזו, ויוצרים הריסות וחורבן חברתי שמי יודע אם ניתן יהיה לתקנו ולשקמו, וכמה זמן זה יקח, ואיך ייראו פניה של החברה היהודית והישראלית אחרי הצונאמי המתלהם הזה שאין לו גבולות.

הרשתות החברתיות סוערות וגועשות. אנשים תחת מעטה האנונימיות מרשים לעצמם להשתלח ולהתלהם. הקצוות מתרחקות עוד יותר אחת מהשנייה, ואנחנו, העוסקים כל חיינו במלאכת החיבור של החברה הישראלית, מחפשים את הדרך ל- 'עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר' – לחבר קצוות.

זאת חכמה קטנה לחבר קרובים ומקורבים. זה הרבה יותר מאתגר וחשוב לחבר דווקא קצוות. אולי גם זה אחד ההסברים לאפוד שעל חזה הכהן הגדול, זה שמוצאו מבניו של אהרון, שמהותו היא- רודף שלום ואוהב שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, זה שברכת הכהנים שלו מתמקדת במילים 'שלום' ו'אהבה'.