כל הורה רוצה שסיפורו וסיפור משפחתו יעברו הלאה לדורות הבאים. כל עם, לאום, חברה, מדינה וכיוצא באלו רוצים שסיפורם יעבור ויסופר לדורות הבאים.
זה אינסטינקט טבעי לרצות להעביר את הסיפור והמורשת הלאה- לכן יש אלבומים, סרטים, שירים, ספרים, סיפורים, אנדרטאות, אתרים, מורשות קרב, אירועי זיכרון וכן הלאה- במטרה לספר את הסיפור- ' כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'.
המילים הללו- 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ', לקוחות מדברי המנהיג והנביא הגדול משה רבנו לפני מותו. במילותיו האחרונות הוא אומר לעם- 'וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'. במילים שלנו- צפויים לכם במהלך הדורות ימי משבר, מצפות לכם במהלך ההיסטוריה תקופות קשות. כדי לצלוח את כל אלו ולהמשיך הלאה תדאגו שהתורה, המורשת, הסיפור והשירה הנצחית הזו של העם היהודי יעברו הלאה מדור לדור, ולא ישכחו 'מִפִּי זַרְעוֹ'.
בל"ג בעומר פקדו רבבות רבבות את קברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי [רשב"י] במירון. בפתח מתחם הקבר רשום בגדול המשפט- "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'. אל המקום הזה מגיעים במשך שנים רבות הורים וילדים נרגשים, כדי לבצע את טקס 'החלאקה'- התספורת הראשונה לילד בן השלוש. שרים ורוקדים ומתרגשים- ומבטיחים להמשיך לספר את הסיפור גם לילד הזה ולדורות הבאים- כדי שכל האוצר היהודי, הערכי והלאומי שנצבר במשך אלפי שנים בקורות ימי ישראל- יעבור הלאה לדורות הבאים, כדי שלֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.
רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא, חי בדור שלאחר חורבן הבית. עליו ועל חבריו להנהגת העם הוטלה המשימה והאחריות לצאת מן המשבר ולהנהיג את העם קדימה. רבי שמעון, ביחד עם בנו אלעזר, נכנסים למערה ליד פקיעין למשך 12 שנים, ואח"כ לעוד 12 שנים, כדי לייצר 'ביחד' של אב ובנו, של חיבור בין דורי, חיבור שיבטיח את ההישרדות וההמשכיות של המשפחה והעם, וכי לנצח "לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
כדי לספר את סיפורו- העם היהודי לא נזקק וגם לא הצטיין בפסלי ענק, אנדרטאות פאר מגלומניות או תהלוכות ניצחון גרנדיוזיות. כדי לספר את סיפורו במובן הרחב והעמוק של המילה והסיפור, העם היהודי עשה פעולה פשוטה מאד- הושיב יחדיו הורים וילדים, סבים וסבתות, נכדות ונכדים כדי שפשוט ידברו, ילמדו, ייהנו- ויספרו את הסיפור הלאה. כך, באינטימיות משפחתית, סביב השולחן מעבירים את המורשת והסיפור האישי, המשפחתי והלאומי, רק כך מבטיחים לדורות עולם "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
(אמור תשפ"א)