מערכת שבתוןנעמה שלם
לא קל לצאת לחירות, אפילו מבית עבדים ומגזירות פרעה. לא מספיק לצאת מהעבדות, צריך גם להיכנס אל החירות.
כמה לא קלה המשימה? התורה מספרת לנו שבצאת ישראל ממצרים, ה' לא לקח אותם בדרך הישרה לארץ הבחירה, אלא האריך את דרכם לפני שיוכלו להסכים להילחם ולעמוד על נפשם: "וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.[…] וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
שני פירושים מובאים במכילתא ל"חמושים": "וחמושים – אין חמושים אלא מזויינין, ד"א: וחמושים עלו – אחד מחמישה. ויש אומרים: אחד מחמישים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות".
מציאות חיינו מלמדת שייתכן ששני הפירושים חבורים: מי שהסכים לצאת מבית עבדים, ידע גם שיש לצאת חמושים בכלי זיין. נכונים למלחמות, לגבורה ולהקרבה. רק חמישית או אחד מחמש מאות הבינו את גודל השעה ונענו. השאר נותרו מאחור. מהכליה, לצערנו, הם לא נמלטו, אבל בגאולה לא היה להם חלק.
וכך נאמר בליל הסדר לבן ששאל ״מה העבודה הזאת לכם" – "לכם ולא לו״: בן יקר, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". בעבור שראינו עצמנו חלק מן הכלל. בעבור שאת "העבודה הזאת" העמסנו על כתפינו. שלא נתנו לאימה ולנוחות לשתק. שיצאנו חמושים. הצטרף אלינו, הראה עצמך כאילו יצאת אתה ממצרים.
בהיעדר פעולות גיוס והרחבת השורות, יש בין אנשינו ונערינו כאלה שזה להם כבר הפסח השלישי ברציפות שהם מוסרים את נפשם על חיינו. יש בינינו מי ששילמו מחירים כבדים מנשוא.
בליל השימורים הקרב, עת ההודיה, נודה גם להם, למשפחותיהם ולכל אשר להם. בהתרגשות מיוחדת נצדיע למתגייסים מהציבור החרדי שבוחרים לצאת חמושים, והם הולכים ומתרבים ומאירים את העולם בגבורתם. נתפלל להצלחתם ולשמירתם.
בעוד אנו נסב בין בבתים בין במקלטים, מגויסים ומגויסות יִישאו על כתפיהם את האחריות לשמירת החירות לה זכינו. הם יאכלו בחטף מצה ומרור, והם עצמם יהיו ההגדה של גאולת העם הזה.
ומילותיו של אלתרמן מהדהדות מני אז:
"אבל ככה יוגד נא לאמור/ נערים להוי נא ידוע/ בין חגיו הגדולים של הדור/ אין יפה מחגכם הצנוע/ למולכם האומה על סיפו של הדרור/ משתחווה ובוכה, הבינוה".
