אל הכהנים הלוויים ואל השופט

אל הכהנים הלוויים ואל השופט
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון

פרשת שופטים עוסקת למעשה לא רק בענייני המשפט, אלא בכל מערכות ההנהגה בעם ישראל: מבתי המשפט, דרך המלך והנביא, ועד לכהן הגדול, משוח המלחמה, וכלל הכהנים והלוויים, שכולם חלק מההנהגה הרוחנית של העם.
במערכת דמוקרטית אנו רגילים לדבר על 'הפרדת רשויות' – לא ייתכן שתהיה שליטה של הרשות המחוקקת על השופטת, או מעורבות של הרשות המבצעת בהחלטות הרשות המחוקקת וכדומה, שכן דווקא ההפרדה המוחלטת דרושה על מנת ליצור איזון בין הרשויות השונות, כך שלא יווצר מצב שבו רשות אחת שולטת במדינה ביד חזקה ומרכזת בידי עצמה את כל הסמכויות, ובכך עוקרת למעשה את שלטון העם מלהתקיים.
עירוב רשויות משונה אנו מוצאים בפרשת השבוע בתוך הרשות השופטת: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט… וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" (דברים יז, ח-ט). יש לעיין בפסוק – לכאורה מה עניין הכהנים הלוויים לכאן? הלא הסנהדרין הגדולה היא הרשות השופטת, והיא גם המפרשת את חוקי התורה, ואליה צריך לבוא – אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולכאורה לא אל הכהנים.
במדרש הלכה על ספר דברים (ספרי פרשת שופטים אות י') דרשו חז"ל בפסוק זה "אל הכהני' הלויים – מצוות בי"ד שיהו בו כהנים ולויים. יכול מצוה ואם אין בו יהא פסול? תלמוד לומר: ואל השופט, אעפ"י שאין בו כהנים ולוים כשר". חז"ל, אם כן, לומדים דין מחודש מהאיזכור המיותר לכאורה של הכהנים: שיש מצווה לכתחילה שבבית הדין הגדול יהיו כהנים ולוויים, אף כי אין הדבר מעכב.
אולם אם נעיין היטב בפשט הפסוק, נוכל לגלות שהפסוק עצמו יוצר באופן ייחודי ומובנה את העירוב הזה בין מעמד הכהונה ובין בית הדין והרשות השופטת. לשם כך נעיין שוב בפסוק כולו:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".
הפסוק מציין מספר תחומים שבהם ניתן וראוי לפנות לרשויות המוסמכות. חלק מההגדרות הן כלליות ונוגעות לדיני ממונות ועניינים שבין התובע לנתבע – בין דין לדין, דברי ריבות בשעריך; אך בתוך רשימה זו מופיעים גם דברים ש"בין דם לדם", "ובין נגע לנגע", ויש להבין מה פשרם.
נראה שפסוק זה נכתב בהתאמה, בתקבולת פנימית הלוקחת שני עניינים ומרכיבה אותם זה בתוך זה כתאומים סיאמיים (יש לציין כי דרך זו לפרשנות פסוקים מופיעה במקומות נוספים בתנ"ך, ומופיעה כבר בספרי הקדמונים כפירוש לפסוקים שונים). לצורך הבנת פרשנות זו לפסוק, כדאי להציג באופן ויזואלי את חלוקתו הפנימית לנושאים כך:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט,
בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין
וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ,
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם
וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".
ניתן לראות שלמעשה אנו עוסקים כאן בשתי רשויות שופטות – רשות הכהונה ורשות בית הדין הגדול ("השופט אשר יהיה בימים ההם"). יש לקרוא את הפסוק בהתאמה: הכהנים שופטים בעניינים הקשורים לטומאה וטהרה – דמים ונגעים (לגבי נגעי הצרעת ברור בפשט הכתובים בספר ויקרא שרק לכהנים ישנה סמכות לשפוט ולהכריע איזה נגע טמא ואיזהו טהור), ואילו השופט עוסק בדינים ובדברי ריבות. כמובן, בכל מקרה של ספק ומחלוקת, יש לפנות אל הערכאה העליונה, היושבת בבית המקדש בירושלים – הסנהדרין הגדולה וגם הכהן הגדול.
אם כן, לפנינו שתי רשויות שופטות, שניתן להתוות באופן כללי את חלוקת התחומים ביניהן. מדוע איפוא הפסוק מערב אותן זו בזו עד שקשה לחשוף את הגופים השונים המעורבים כאן?
נראה שזהו הקשר בין פשט הפסוק לבין ההלכה שאותה דרשו ממנו חכמים בספרי: למרות שישנם תחומים הקשורים יותר לרוחניות, כדיני טומאה וטהרה, בהם באופן מובהק שופטים הכהנים, כפי שתפקידם מוצג בספר מלאכי "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא", אף על פי כן גם בית הדין הגדול אינו סמכות ניהולית חילונית כביכול שתפקידה לסדר את ניהול החברה התקין בנושאים שבין אדם לחבירו, אלא אף 'דברי ריבות בשעריך' הם חלק מהתגלות דבר ה' בעולם, כל ויכוח שבין אדם לחבירו וכל דיון ממוני הוא מקצוע בתורה, ואיננו מנותק ממנה. על כן שתי הרשויות השופטות הללו מעורבות זו בזו באופן מובהק – גם במבנה הפסוק וגם בהגדרה ההלכתית הדורשת שכהנים יהיו חברים בבית הדין הגדול, ללמדנו שבית הדין עוסק בגילוי דבר ה' בעולם, ולא רק בתיקון הסדר החברתי.
ומתוך הבנה זו אנו שבים ומתפללים – "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", שנזכה במהרה לראות רשויות שופטות שהופעת דבר ה' בעולם היא זו שעומדת לנגד עיניהן.

תשס"ו