הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין) משה אומץ ע"י בת פרעה, וגדל בארמון במנותק מעם ישראל ומחיי השעבוד. "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן.. ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול" (שמות ב י-יב). משה גדל בבית פרעה כנסיך מצרי וקרוב לוודאי שהיה מיועד לרשת את פרעה בבוא זמנו, כבן המאומץ של ביתו.
בפסוקים כתוב פעמיים 'ויגדל' ופעמיים 'אחיו'. הדגש על הגדילה מעלה שאלה: "'ויגדל משה'– וכי אין הכל גדלים: האדם, הבהמה והחיה והעוף? אלא לומר לך שהיה גדל שלא כדרך כל העולם" (שמות רבה א כז). אולם, יש בגדילתו הכפולה גם גדולה שילטונית: "ויגדל משה- והלא כבר כתיב 'ויגדל הילד' אמר רבי יהודה בר"א: הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו" (רש"י שם). בעת גדילתו החלה גם גדולתו, ומונה לתפקיד רם מעלה במצרים- הממונה על בית המלוכה.
יש משמעות יתירה לגילוי האחווה שמודגשת בכפל המילה 'אחיו': "השאלה השלישית: אם מרע"ה גדלתו בת מלך בבית המלכות והיה לה לבן, איך נאמר: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", כי מאין היה יודע משה שהיהודים האומללים היו אחיו? ואיך יצא מבית המלך להתחבר עם העבריים העסוקים בעבודת פרך, שכל אחד מהם אם יוכל יתרחק מחברתם לבל יראה ברעתם? כל שכן האיש משה שלא היה מהם ולא מהמונם" (אברבנאל שמות ב יא). כבן המלכות היה מצבם של העבדים זר לו. הרמב"ן משיב: "וטעם ויצא אל אחיו. כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ" (רמב"ן שם). בבחירתו להרוג את המצרי הוא מוותר על הגדולה שהייתה צפויה לו בבית פרעה.
אין זה מובן שאדם במצב כזה מחפש את הקשר הקדום למוצאו ולעם משועבד שנחשב נחות וחסר זכויות: "'ויגדל משה ויצא אל אחיו'- יספר מצדקת משה ואיך מנעוריו היו בו כל המעלות שבעבורם זכה לכל הכבוד הזה. שהגם שגדל בבית מלך וישראל היו אז בתכלית השפלות לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם אחיו, הפך מטבע האנשים שבעלותם לגדולה יתרחקו מאחיהם העניים והאביונים. זאת שנית שראה בסבלותם היינו שהביט על זה בעין חמלה ולבו עליו דוי, זאת שלישית שראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, שהגם שגדל בין המצריים ומתערב עמהם היו כזרים בעיניו, והאיש העברי המוכה הרגיש בצרתו מצד שהוא אחיו עצמו ובשרו, ועל המכה חרה אפו מצד שהוא מצרי נבזה ושפל בעיניו. ובזה עטה כמעיל קנאה על הכותו את אחיו החשוב בעיניו" (מלבי"ם שמות ב יא). בחירת משה לראות בסבל עמו ותחושת האחריות לגורלם הם ביטוי לגדלותו וגדולת נפשו. הוא מעדיף את טובת עמו מטובתו האישית. בחירה זו העלתה אותו לגדולה, להיות המנהיג הראשון והגואל של עם ישראל: "אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהן מנהג 'אחים', אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. זהו שכתוב 'וירא ד' כי סר לראות'– ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך: 'ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה'" (שמות רבה א כז).
אנשים גדולים ששינו את פני החברה וההיסטוריה לא נולדו כאלה. לכל אחד מהם התרחשה 'הבחירה הגדולה' של חייהם, הבחירה בגדוּלה. מבחירה זו התחיל מסלול עלייתם, וממנה גם שאבו את כוחות הרצון וההתמדה העצומים שהניעו אותם בדרכם להישגים הגבוהים שהשיגו. 'ויגדל משה'.
(שמות תשעח)
