פרידחי קובי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)פרק כ"ט בשמואל א' ממשיך לתאר את ההכנות למלחמה בין הפלישתים לישראל. אחרי שראינו את המלחמה מזווית הראייה של שאול, שנמצא בחרדה גדולה, כעת אנחנו מתבוננים דרך נקודת המבט של הפלישתים.
כזכור, דוד ואנשיו נמצאים תחת חסותו של אכיש מלך גת, מנהיג הפלישתים. כעת הוא מגיע לנקודת המבחן – האם יצטרף אליו למלחמה נגד ישראל או יערוק ממנו. הפרשנים חלוקים בשאלה האם דוד התכוון להיות נאמן להבטחה שנתן לאכיש ולהילחם באמת נגד צבא שאול, או שתכנן לעבור צד ברגע האמת, להחזיר לו רעה תחת טובה ולחבור לבני עמו.
הוויכוח על הנאמנות של דוד התקיים גם בין אכיש לבין קציניו: "וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הֲלוֹא זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה, יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם. הֲלוֹא זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו".
בשל התנגדות שרי הפלישתים, אכיש ניגש לדוד ומתנצל בפניו שלא יוכל להצטרף עימם למלחמה, ובכך דוד ניצל מהצורך להכריע באיזה צד במלחמה לקחת חלק. אכיש, הבטוח בנאמנותו של דוד, נאלץ לוותר בסופו של דבר. מעניין לראות את הטיעון שבחרו השרים להשתמש בו – "הֲלוֹא זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו".
הם זוכרים היטב את השירה הגדולה שהייתה בישראל מייד לאחר הניצחון של דוד מול גוליית. בעוד אכיש יכול לראות בשיר עדות לגבורתו ולכוחו של דוד, שרי הפלישתים לא זוכרים רק את מילות השיר אלא את המחולות והשמחה של ישראל שהעריצו את דוד באותה השעה. הם משערים: שאול הוא מלך ישראל עכשיו, אבל דוד הוא המנהיג האמיתי. העיניים של העם נשואות אליו, והוא לא יוכל להתחמק מלחזור ולהנהיג אותם.
כאשר אנחנו ניגשים לקבל החלטות, אנחנו מנסים להיעזר בכמה שיותר נתונים ולוודא שיהיו כמה שיותר אמינים. אפשר לדמיין תכנון צבאי עם מצגת מלאה מפות, גרפים ונתונים. יחד עם זאת, הפרק מזכיר לנו את כוחה של החוויה – השירה, המחולות, המבט בעיניים, הם הדברים שלעיתים קשה להכניס כנתונים אמפיריים, ויחד עם זאת, יש לתת את הדעת גם עליהם.
